לשקר יש רגליים

ימיני אומר בסוף הספר, שאינו מתייחס לסיבות לקיומה של תעשיית השקרים, משום שצריך להכיר את ה"מה" לפני ששואלים "למה". בהחלט הגיוני. עם זאת, פה ושם הוא נוגע בשאלה מדוע זה קורה, ובעיקר אומר מה לדעתו איננה הסיבה: זו לא אנטישמיות (אם כי יש נקודות בהן ימיני עצמו מצביע על מאפיינים אנטישמיים).

לעניות דעתי, בכך הוא טועה – והטעות מתחילה מההגדרה שלו לאנטישמיות: "הפצת שקרים נגד יהודים, לצורך הפיכתם למקור הרוע". ימיני אומר שזוהי "הגדרה מצמצמת מאוד", ואני אומר שהיא מצמצמת מדי. האנציקלופדיה של השואה – ודאי מקור בר-סמכא – מגדירה אנטישמיות כ"התנגדות ואיבה ליהודים וליהדות... שנאת ישראל בכל הזמנים ובכל צורותיה". מילון אבן-שושן אומר בקיצור: "שנאת ישראל". ההגדרה האישית שלי: "שנאת יהודי באשר הוא יהודי".

המשותף להגדרות הללו הוא, שאין המדובר במתן פירוש מעשי לרגשות השנאה, אלא בעצם קיומם של רגשות אלו. זו שנאה לשמה, בלי סיבה הגיונית וגם לא צריך להיות לה ביטוי בפועל. לא מדובר ב"הפצת שקרים נגד יהודים", אלא באמונה שהשקרים הללו הם האמת. לא מדובר ב"הפיכתם למקור הרוע", אלא באמונה שהם כבר מקור הרוע.

ברגע שמגדירים אנטישמיות בצורה מדויקת, קל ונכון לומר שהיא המקור לחלק ניכר מן התופעות הקשות (שלא לומר החולניות), עליהן מצביע ימיני בפירוט כה מרשים ובבקיאות שאין למעלה ממנה. כאשר מאשימים את ישראל במעשי רצח שלא ביצעה, ולא מאשימים מדינות אחרות במעשי רצח שכן ביצעו – זה נובע מאנטישמיות. כאשר שוללים מישראל, ורק מישראל, את הזכות להגן על עצמה – זה נובע מאנטישמיות. כאשר מדברים על יהודים שפוגעים בפלשתינים, ומתעלמים מפלשתינים שפוגעים ביהודים – זה נובע מאנטישמיות.

ההכרה בכך שהמקור הוא אנטישמיות, חשובה לא רק לצורך הדיוק העובדתי והמחקרי. יש לה משמעויות, והן מנוגדות. מצד אחד, כדברי חז"ל: "הלכה היא – בידוע שעשו שונא ליעקב"; זו הלכה, והיא לא תשתנה. מצד שני, אבותינו הקימו ואנחנו מקיימים את המדינה הזאת בין היתר כדי שנוכל לומר לעולם בפרצוף: זו אנטישמיות, אנחנו מזהים אותה, אנחנו בזים לה ואנחנו לא נשלים איתה. האנטישמיות לא תיעלם; אבל אנחנו חייבים להצביע עליה בפה מלא.

זה שעיתון הארץ חד-צדדי לחלוטין לטובת הפלשתינים – זה ידוע. אבל ימיני מצביע על שקרים של העיתון, פרסומים שהעיתון ועורכיו וכתביו יודעים שהם שקרים, ובכל זאת מפרסמים אותם. "במה מרכזית להסתה", מכנה ימיני את העיתון בפרק המוקדש לו. 23 עמודים מקדיש ימיני לשקרים מבית מדרשם של עמוס שוקן ועובדיו וכותביו, ואזכיר רק אחדים.

• בשנת 2005 פרסם גדעון לוי (מי אם לא הוא) כתבה לפיה שוטרים קשרו פלשתיני לחמור, הדהירו את החמור ולא הפסיקו עד שהפלשתיני נפח את נשמתו. הסיפור לא היה ולא נברא: משפחתו של אותו פלשתיני הכחישה אותו; אפילו ארגון "בצלם" והרשות הפלשתינית לא הצליחו לספק בדל של ראיה להתרחשותו.

• יצחק לאור טען, שבמלחמת שלום הגליל פוצץ צה"ל מסגד בלבנון על מאות מתבצריו, ובהם ילדים. לאור אמר שהדברים מופיעים בספרם של זאב שיף ואהוד יערי על אותה מלחמה. בספר אין תיאור כזה; יש תיאור של אזרחים שנורו בידי אנשי אש"ף.

• הארץ ממשיך לטעון, כולל בשנת 2012, שצה"ל ביצע טבח במאות אזרחים בג'נין במבצע "חומת מגן". ועדת בדיקה של האו"ם – שכידוע איננו סניף של ההסתדרות הציונית – כבר קבעה שלא היה טבח כזה.

• באוקטובר 2012 קבע לוי: "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד". הוא הסתמך על סקר. אלא שבסקר אמרו 53% מהנשאלים שלא יתנגדו לשכן ערבי; לוי כתב שהרוב יתנגדו. 59% אמרו שהם מתנגדים לשלילת זכות ההצבעה מערביי ישראל; לוי כתב שהרוב תומכים. לוי כתב ש-50% אמרו ש"אין מה לעשות" כאשר נשאלו על קיומם של כבישים נפרדים לפלשתינים; התשובה המלאה בסקר הייתה "זה מצב לא טוב אבל אין מה לעשות".

• לוי סיפר בראיון על חיילים ישראלים שיורים מדי יום (כך!) בפלשתינים תמימים. לפי נתוני "בצלם", נהרגו בשנה הקודמת 55 פלשתינים מירי ישראלי, רובם פעילי טרור מעזה. באותו ראיון אמר לוי, שבעיצומה של המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב – כלב ישראלי – שנהרג מרקטת קסאם". ימיני טרח ובדק: לא הייתה ידיעה כזאת; פשוט לא הייתה.

• פרופ' אווה אילוז כתבה, כי בשנת 2013 נהרסו 634 מבנים פלשתיניים. הנתונים של "בצלם": באותה שנה נהרסו 173 בתים שנבנו ללא רישיון.

את ספרו של ימיני חייבים לקרוא בעולם. חייבים לקרוא אותו עורכי עיתונים, לקטורים של כתבי עת מדעיים, מרצים באקדמיה, וכמובן – הציבור הרחב. קהל היעד החשוב באמת אינו של קוראי העברית; וזה כמובן מבלי לזלזל לרגע בחשיבות של ידיעת האמת בתוכנו, גם בשביל להוקיע ולהקיא שקרנים כמו אלו שהוזכרו בקטע הקודם. קהל היעד החשוב באמת הוא של קוראי האנגלית, הצרפתית, האיטלקית, הגרמנית והספרדית.

אני לא יודע אם יש היתכנות מסחרית-כלכלית לתרגום הספר. אני כן יודע, שמזמן לא היה אמצעי הסברה כל כך טוב וכל כך חשוב וכל כך זמין כמו "תעשיית השקרים" – ואני אומר זאת כמי שאינו מסכים עם עמדותיו הפוליטיות של ימיני. לכן, ממשלת ישראל חייבת לדאוג לכך שהספר יתורגם ויופץ במאות אלפי עותקים. אני לא יודע איך; תקנו את הזכויות, תסבסדו את התרגום, תיכנסו לשותפות. זה ממש לא משנה. בפרפראזה על דבריו של ימיני שצוטטו לעיל, ה"מה" צריך לבוא כאן לפני ה"איך".

אם ממשלת ישראל לא תפיץ את "תעשיית השקרים" ברחבי העולם, יהיה לה חלק משמעותי בכך שהשקרים הללו ימשיכו להתפרסם, ימשיכו לפגוע בישראל ובעם היהודי, ימשיכו לגרום לדה-לגיטימציה לקיומה של המדינה. זה יהיה מחדל הסברתי ודיפלומטי, וחשוב מזה – מחדל היסטורי ומוסרי.