פאניקה בהבימה

כמה טוב ונהדר לשבת בהצגה, ולצחוק מהפאניקה שנגרמת לשני זוגות, פלוס מאהב ומעצב פנים, כשכל התוכניות משתבשות. בעוד בחוץ - חופרים לנו עם תעמולת בחירות, הכפשות, שקרים ולכלוכים - הרי באולם הבימה אתה תופס ראש טוב, ומתמלא בעליצות ומצב רוח נפלא.

המשחק הנפלא של כל ששת השחקנים, הודות לבימויו של אלון אופיר, שאין גבול ליכולתו, רגישותו וכשרונו לדגדג אותנו, תפאורת האר-נובו היפהפיה של אלכסנדרה נרדי, עם מצבים ייחודיים לא רגילים, כל אלה עושים מהצגת "פאניקה" פנינה של קומדיה הנוגעת בנקודות הרגישות ביותר, שהייתה יכולה להפוך באחת לטרגדיה - אך הודות לתושיה של בעלת הבית, ויכולת העמדת הפנים תוך שיתוף פעולה של כולם עמה - נוצרת כזו"פלוטקע", תסבוכת, שרק המחזאי רובין האודן יכול היה להמציא וגם לפתור כה טוב. נו טוב, המחזה הוא מחווה לז'ורז' פיידו, אבי הקומדיות הצרפתיות שהפכו מכבר לקלאסיקה.

קלאריס הלונדונית היפהפיה מזמינה לביתה את המאהב הצרפתי רובר, אותו הכירה לא מכבר, בהזדמנות שבעלה רוג'ר אמור לצאת לנסיעת עסקים, שהייתה כיסוי לויקאנד עם המאהבת שלו דייזי. לדירה מגיע גם מעצב פנים עדין ואמנותי, שהזמינה כדי לעצב מחדש את הדירה כמתנת הפתעה לבעלה. הכל מסתבך בשל טלפון דקה מוקדם מדי. כל הטיפוסים שמגיעים לדירה למעשה חוברים לתרמיות של בעלת הבית, ומשחקים לפני הבעל שלא נסע, תפקידים אחרים ממה שהם. המעצב נאלץ להתחזות לאינסטלטור, מה שעמי סמולרצ'יק עושה מהדמות - זה מטעמים ברמה, ומצחיק את הקהל ומביא את ההצגה לשיאים קומיים נהדרים. כמו שברגע מסוים הוא שואל את קלאריס: ואת מי אני צריך לשחק כעת?" כי הוא גם מתחזה למאהב של חברתה דייזי, שהיא המאהבת של רוג'ר, הבעל.

הקלחת הרותחת שמתחילה לבעבע עם נתי רביץ-רוג'ר, הכועס על דייזי שיש לה כביכול עוד מאהב; וממשיכה עם בואו של הבעל של דייזי, בוב, שמתחיל לקנא לאשתו, אך אינו יודע מיהו המאהב האמיתי - המרוץ המטורף של קובי מאור אחרי "המאהב", הופך לסצינה כל כך קומית שסוחפת את הקהל לתשואות סוערות, והבערה לא שוככת אלא בסוף. אילת רובינסון החטובה והמקסימה היא קלאריס, המאסטר-מיינד של כל הפלוטקע. היא מתמרנת את כולם, ומעצימה את הסיבוך עוד יותר. טלי אורן כחברתה דייזי, קומיקאית נפלאה בשטיקים שהיא מפגינה כל העת, משחקת עם הקהל כרצונה, ותורמת בכך ל"בישול" התסבוכת. הבימאי המחונן עיצב את דמותה כמו הבלונדיניות הטפשות הקלאסיות בסרטי הוליבוד הישנים. בלונדית מתולתלת, נוטפת שארם, מגלגלת בעיניה בכאילו תמימות, אך בניצול כל הנשיות האפשרית, כמו גם אילת רובינסון, הפאם פאטאל האולטימטיבית - הן משחקות בגברים כרצונן. ואלה - משיבים להן בהתמסרות מלאה.

יואב דונט (שחולק את התפקיד עם רוי מילר) עושה את תפקיד המאהב הצרפתי בחן הכי גמור שאפשר, ממש מעדן - והכל בצרפתית עם כמה מילים בעברית מצורפתת. ממש תענוג לראותו. נתי רביץ כבעל הבית, נאה כתמיד, והקהל חש אליו אמפטיה על שלא יכול היה להגשים את הבילוי עם המאהבת החושנית.

הבמה המושקעת, התלבושות המעוצבות של ילנה קלריך, התרגום הקולח של ירון פריד, המוזיקה הנכונה של מיכאל גוטליב, והתאורה יפה של מאיר אלון מעידים על כך, שאם משקיעים - מקבלים תוצאות: במאי מבריק מהטובים שיש לנו, שחקנים שנבחרו בקפידה אחד-אחד, ביצוע מבריק שמפוצץ אותך מצחוק, כל אלה עושים מהצגת "פאניקה" תענוג שאסור להחמיץ. אין דבר כזה בטלוויזיה, או בהצגות בולווארדיות מסחריות. רק התיאטרון הלאומי יודע להגיש גם חומר קל, אבל באיכות קלאסית.