כשרות אלטרנטיבית בתל אביב

יש לברך אנשי פרויקט "השגחה פרטית" שהתחילו פעולתם הברוכה גם ברחבי העיר תל אביב. למי שאינם בקיאים לפני ולפנים בענייני כשרות ואינם מעורבים בפרטי פרטים, נדגיש ונציין כי הענקת תעודות כשרות נמסרה לרבנות הראשית כמונופול, מכוח חוק איסור ההונאה בכשרות. חוק זה נחקק עוד בשלהי שנת 1983 בידי הכנסת.

חוק איסור הונאה בכשרות מגדיר בית אוכל כמקום שבו עוסקים במכירה לציבור של מצרכים או בהגשתם, לשם אכילה או שתייה במקום, וכן אטליז, ולעניין בית מלון - החלקים של בית המלון שבהם עוסקים בהכנתם של מצרכים או בהגשתם לשם אכילה או שתייה במקום. מצרך מוגדר, בחוק זה, כמאכלים ומשקאות, ולעניין אטליז - בשר ומוצרי בשר, ואילו ייצור של מצרך כולל - לפי לשון החוק - גם אריזתו של אותו מצרך.

חוק זה קובע, כי הרשאים לתת תעודת הכשר על-פיו הם: מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך; רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של מצרך, וכן - לעניין מתן תעודת הכשר בצה"ל - הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לעניין חוק זה. רב מקומי מוגדר כמי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ וצה"ל מוגדר בחוק, כולל גם כל שלוחות מערכת הביטחון וכן בעל בית-אוכל או יצרן העוסק עבור צה"ל או שלוחה של מערכת הביטחון.

החוק אוסר על בעל בית-אוכל להציג בכתב בית-האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר, וכן קובע הוא כי בעל בית-אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל המוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה. על יצרן של מצרך נאסר לציין על מצרך שייצר או על אריזתו כי הוא כשר, ולא נאסר עליו להציגו ככשר בפרסום או בדרך אחרת, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר. החוק אוסר על יצרן של מצרך שניתנה עליו תעודת הכשר, לשווק מצרך שאינו כשר לפי דין תורה בציון שהוא כשר. כמו-כן נאסר על מי העוסק במכירת מצרכים לציבור וכן למכור ולהציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה, תוך הצגתו בכתב ככשר.

מאחר שלרבנות הראשית ניתן מונופול, בחוק, על המילה "כשר", הרי הצגת בית-אוכל, מצרך ככשר, מהווה הטעיה ועבירה על הוראות החוק. לכן, תעשיות הכשרות, המונה שורה ארוכה של מוסדות הכשר חרדיים ואחרים, מעניקות לדורשי התעודות מטעמן "תעודות השגחה". כך נעקף הצורך לעשות שימוש במילה כשר וכל חרדי למד מינקותו, כי תעודת השגחה שוות ערך היא לתעודת הכשר, אם כי מדובר בהכשר חרדי הנחשב כמוקפד יותר בעיני החרדים מתעודות הכשרות שמנפיקה הרבנות הראשית, אם זו המנפיקה כשרויות לייבוא מחו"ל ואם הרבנויות המקומיות.

"שמים פס" על הכשר הרבנות הראשית

למעשה ובפועל איבדו תעודות הכשרות של הרבנות הראשית מערכן, כאשר אלמלא החובה החוקית לקבל תעודת כשרות מהרבנות הראשית, ספק אם הייתה קיימת דרישה לתעודות כשרות אלה. אנשי ש"ס מתנהלים באופן יומיומי ושוטף, בצריכת מוצרים המקבלים הכשר, או ליתר דיוק, תעודת השגחה מבד"ץ "בית-יוסף". חרדים ספרדים ובכללם בני עדת תימן, מתנהלים באופן יומיומי ושוטף, בצריכת מוצרים המקבלים הכשר, או ליתר דיוק, תעודת השגחה, מבד"ץ "יורה דעה" של הרב שלמה מחפוד. חרדים אשכנזיים מתנהלים באופן יומיומי ושוטף, בצריכת מוצרים המקבלים הכשר, או ליתר דיוק, תעודת השגחה מבד"ץ "העדה החרדית" וגם/או מהרב משה יהודה לייב לנדא, רב אב"ד דבני ברק וגם/או מחוג "חת"ם סופר" ומוסדות הכשר אחר חרדים, שמספרם ככוכבי השמיים לרוב.

במצב דברים זה, אין איש צורך כמעט - מרצון - מוצרי אוכל, שכשרותה של הרבנות הראשית לישראל וגם/או כשרותה של רבנות זו או אחרת, מוטבעת עליהם, כאשר אך ורק בשל דרישות החוק, מחזיקים בתי-אוכל, סופרמרקטים ושאר מקומות שבהם מוכרים מוצרי מזון, מוצרים אלה, כשכשרותה של הרבנות הראשית לישראל וגם/או כשרותה רבנות מקומית זו או אחרת מוטבעת עליהם. כדי למנוע בריחת קהל של צרכנים חרדים שיש להם משקל רב בצריכת מוצרי מזון, כגופים קהילתיים מאוגדים, פתרו יצרני המזון בעיה זו, בכך שמוצריהם מקבלים כשרות כפולה. האחת - כשרות מכוח חוק של הרבנות הראשית, והשנייה - כשרות חרדית, למי שאינם מסתפקים בהכשריה של הרבנות הראשית לישראל. כך נוצר מצב דברים של ייקורם, שלא לצורך, של מוצרי מזון רבים, כאשר מי שאינם חפצים בכשרות חרדית מהודרת, נאלצים לשלם עבור מוצר מזון שיצרניו משלמים - פעמיים - עבור כשרות.

הלחץ הפוליטי והכלכלי, כמו-גם המצב החוקי הקיים, מונעים מסופרמרקטים ומבתי-אוכל, להכניס מוצרים שאינם כשרים, כך שמי שאינו מעוניין בכשרות כלל וכלל, מחויב בתשלום עודף על מוצר מזון שרכש, בגין היותו מוצר הנושא תו כשרות עליו. המודל של אנשי "השגחה פרטית" מציע חלופה לכשרות של הרבנות הראשית ונבנה על בסיס נאמנות של בתי העסק אל מול הקהילה. צוות עובדי בתי העסק עובר הכשרה בשמירה על הכשרות במקום ואילו אנשי פרויקט "השגחה פרטית" שולחים "נאמן כשרות" שתפקידו מקביל לתפקידו של משגיח הכשרות.

ככל שיגבר הפלורליזם בחברה הישראלית בכלל ובחברה שומרת המצוות - חרדית, דתית וחרד"לית - בפרט, הרי יוקמו חלופות ראויות לכשרות הכפויה, מכוח חוק, עד כי הרבנות הראשית תאבד מונופול הכשרות שיש בידיה לחלוטין. ממילא אין הרבנות הראשית לישראל רלוונטית עוד לאיש. הרבנים הראשיים הינם רבנים חרדיים, וככאלה אין לאנשי "הבית היהודי" ושאר חרד"לים, כל שיג ושיח עימם. החרדים ממילא מחרימים הרבנות הראשית ופונים לבד"צים למיניהם. אם יינטל מונופול הכשרות מהרבנות הראשית, הרי היא תקרוס לחלוטין, שעה שהיא לא תקבל מימון מאנשים חילוניים שאינם מעוניינים בכשרות שלה, כמו-גם בשאר "צרכניה", בכוח, הנאלצים לצרוך שירותיה מכוח חוק. גוף כלכלי-מונופוליסטי, המגלגל עיניים לשמיים ונאלץ לממן קיומו מחסדי חוק, תוך כפיית מרותו הדתית על הכלל, מכוח חוק, לא יחזיק מעמד עוד שנים הרבה. במדינת ישראל של המאה ה-21, אין עוד מקום למוסד הרבנות הראשית ולמונופול הכשרות שהוענק לו, אי-שם, בשלהי המאה הקודמת.