משפט מתנהל באולמות המשפט ולא בתקשורת

פסק-הדין שהוציא מלפניו בית-הדין האזורי לעבודה, בירושלים (כב' השופטת, דיתה פרוז'נין ונציגי הציבור, נתן מזרחי ואליעזר יערי), מוכיח פעם נוספת כי מקומם של הדיונים המשפטיים (גם כשמדובר בנושאים הקשורים בהיבט חדשותי ורכילותי, דוגמת תנאי העסקת עובדים, בידי אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, במעון ראש הממשלה) שהתנהלו בין מנחם נפתלי, אב הבית, לשעבר, במעון ראש הממשלה, לבין משרד ראש הממשלה, סמנכ"ל נכסים ומבצעים, במשרד ראש הממשלה ובנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הינו באולם המשפטים ולא בתקשורת.

לאחר שנסקרות בפסק-הדין עילות התביעה של התובע, מנחם נפתלי, שהגיש תביעה למתן פסק-דין הצהרתי, הקובע, כי הנתבעים בתובענה, הפרו זכויותיו החוקתיות והחוקיות ולמתן צווי עשה קבועים, המחייבים המדינה להשיב אותו לעבודתו, בשירות המדינה, במשרה תקנית, כמו-גם לשלם לו פיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים, שנגרמו לו בשל הפרת הבטחה מנהלית וגם/או בשל הפרת התחייבות שלטונית, העסקה פוגענית והפרת חוק איסור לשון הרע, נדרש בית-הדין לעובדות התובענה, כפי שנפרשו הם בפניו, בחומר הראיות, במהלך שלב עדויות הצדדים וההוכחות.

בית-הדין האזורי קיבל טענת המדינה, כי מר עזרא סידוף ששימש כסמנכ"ל נכסים ומבצעים במשרד ראש הממשלה, לא היה מי שנחזה ליתן לו הבטחה מנהלית, כהגדרתה בעניין מעמדו בשירות המדינה והפיכתו לעובד, במשרה תקנית במעון, כאשר הסמכות לכך, מסורה ונתונה, בידי אגף משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה ובידי נציבות שירות המדינה. מאחר שקבע בית-הדין בפסק-דינו כי עניין לנו בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות, הרי נדחית טענתו של מנחם נפתלי, לפיה ניתנה לו הבטחה מנהלית, כהגדרתה בחוק ובפסיקה ולכן נדחית גם הטענה, כי הבטחה זו הופרה כלפיו.

בית-הדין האזורי נדרש להשיב לטענתו החלופית של מנחם נפתלי, לפיה אם לא הופרה הבטחה מנהלית כלפיו, בידי המדינה, הרי קיימת ועומדת לו עילה חוזית, מכוח עילת הטעיה, בשל העלמת מידע והצהרות כוזבות שניתנו לו, בשלב הטרום חוזי, על פה, בכתב וגם/או על-ידי התנהגות, תוך שהוא הוטעה לחשוב לקבל תקן במשרתו כאב בית במעון ראש הממשלה והוא התקשר בחוזה העסקה עם המדינה, מתוך אמונה, כי מבטיח ההבטחה, בשם המדינה, יעמוד בהבטחתו זו - שעה שכך לא היו פני הדברים, בפועל ולמעשה.

בית-הדין האזורי קבע, כי בשל התנהלותה של המדינה שהפרה חובת הגילוי המלא המוטלת עליה, תוך הטעייתו של מנחם נפתלי ובשל הפרת חוק הודעה מוקדמת, גרמה המדינה לנפתלי נזקים בלתי ממוניים - בשל נימוקים ועובדות שפורטו בפסק-הדין, שלא נרחיב עליהם, כאן - והיא חויבה לפצות את נפתלי בסך של -.75,000 שקלים.

מכאן, עובר בית-הדין לבדוק אם העסקתו של נפתלי, במשרתו - במעון ראש הממשלה - הייתה העסקה פוגענית ולאחר ניתוח העובדות והראיות שהובאו בפניו, הגיע הוא לידי מסקנה כי הייתה קיימת העסקה פוגענית במעון ראש הממשלה. בית-הדין קובע עוד, כי לא חל בעניינו של נפתלי חוק שעות עבודה ומנוחה ולכן הוא זכאי לתשלום עבור שעות עבודה חורגות. בית-הדין אינו חוסך שבט ביקורתו, מעדי המדינה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה, בעקיפין, על עדותה של שרה נתניהו ומציג אותה - בכל הכבוד הראוי - בשפה מאופקת, אם כי - בשפה נחרצת - כעדה בלתי אמינה, לחלוטין.

בפסק-הדין, מופיע הקטע - הבלתי מחמיא, בעליל - לשרה נתניהו, בו מתוארים וכתובים הדברים, בזו הלשון:

"דברים קשים במיוחד אמרה גב' נתניהו על עדותה של גב' אתי חיים. היא הכחישה מכל וכל את האירועים שתיארה גב' חיים, לדבריה: "זה ממש המצאה מטורפת, הכל תיאום זה שקר באמת שקר נבזי ממש". העדה הוסיפה כי גב' חיים היא חברה של התובע ושל גיא אליהו, ואף הטילה ספק בעצם התעלפותה של גב' חיים, לדבריה: "לא רוצה להגיד מה חשבתי על ההתעלפות הזאת" וגם: "אדם שמתעלף לא פותח עיניים ומסתכל". דבריה של גב' נתניהו כי גב' אתי חיים היא חברה של התובע ושל מר אליהו לא זכו לביסוס ראייתי. גב' חיים אמרה בעדותה כי אינה בקשר עם התובע למעט טלפונים של חג שמה ושנה טובה ואת מר אליהו לא ראתה מאז שהתפטרה מעבודתה במעון וכי אינה בקשר איתו. יתר על כן, גב' חיים סירבה בכל תוקף להעיד בתיק זה ואף פנתה במכתב לבית-הדין בבקשה שלא לזמנה לעדות וכך אומנם היה. בתביעתו של גיא אליהו הסכימה העדה להעיד וכאשר נשאלה מדוע סירבה להעיד בתיק זה אמרה: "כי אני לא רוצה. אני עובדת עדיין תחת אותה חברה ולא רוצה להיחשף ויש לי הרבה כבוד לראש הממשלה ולא מוכנה להגיד דברים שחוויתי שם, אני אמרתי את זה לאורך כל הדרך".

ובהמשך הוסיפה: "אני בכלל לא רציתי להיחשף ולא רציתי שהשם שלי יהיה בתקשורת ולא רציתי לספר את החוויות שעברתי בבית". עדותה של גב' חיים הייתה משכנעת ואמינה ביותר וניכר בה היטב אותות האמת. ניכר בה כי אינה ששה לעמוד על דוכן העדים ובנושאים מסוימים ביקשה העדה שלא להשיב על השאלות. כך למשל כאשר התבקשה העדה להרחיב על סוגי האוכל שנאסר עליה להכין במעון והתבקשה לתת דוגמאות, השיבה: "אני לא כל כך רוצה, יש דברים שאני ממש מבקשת לא להגיד". וכאשר נשאלה מדוע היה קשה לעבוד במעון ביקשה מבא-כוח התובע לא להכביד עליה בכך. גב' חיים לא הזדרזה לעזוב את המעון בשל קשים כלכליים ומשום שהיה לה הרבה כבוד לראש הממשלה ועשתה כך רק כאשר הגיעו מים עד נפש".

בית-הדין קובע עוד, כי חומר הראיות שהוצג בפניו ופורט בהרחבה, על-ידו, מצביע על העסקה פוגענית חמורה, המצדיקה פיצוי בשיעור גבוה, כאשר יש לפסוק פיצוי שכזה בגין עגמת נפש. בקביעה על מי יוטל החיוב לשלם פיצוי זה, בין שלושת הנתבעים בתובענה, קובע בית-הדין, כי נפתלי עבד בשירות המדינה ועליה היה מוטל, לדאוג לקיומה של סביבת עבודה הולמת לנפתלי. משכשלה המדינה בכך, הרי יש לחייב המדינה לשלם הפיצוי לנפתלי, כאשר אין להטיל חיוב זה על כלל הנתבעים - ובכללם ראש הממשלה, בנימין נתניהו - יחד ולחוד, שכן לא התקיימו בין נתבעים אלה לנתבעים נוספים אלה, להבדילם מהמדינה, לבין נפתלי, יחסי עובד מעסיק ושניהם לא היו בגדר מעסיקיו של נפתלי, מה-עוד שמתברר מחומר הראיות, שסיידוף היטה אוזן לתלונות העובדים ועשה כמיטב יכולתו כדי לסייע להם.

בית-הדין נדרש לכך שראש הממשלה אמר באחד מהראיונות, לתקשורת, כי נפתלי הינו "עובד ממורמר שמנסה להוציא כספים מן המדינה", אולם הוא לא סבר, בנסיבות העניין, מדובר בלשון הרע, אם כי הוא ראה לנכון לציין, שאמרה לפיה עובד הפונה לבית הדין לעבודה בתביעה לקבלת זכויותיו, מנסה לסחוט כספים מהמדינה, איננה מקובלת עליו, כלל ועיקר.

בנסיבות אלה, דחה בית-הדין תביעת נפתלי נגד הנתבעים לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע. המדינה חויבה לשלם לנפתלי, באופן כולל, הסכומים הבאים: פיצוי בסך של - 75,000 שקלים, בשל הטעיה ובשל הפרת הוראות חוק הודעה מוקדמת; פיצוי בסך של - 80,000 שקלים, בגין עגמת נפש בשל העסקה פוגענית במעון ראש הממשלה. עוד נקבע בפסק-הדין כי הסכומים המפורטים לעיל, ישולמו לנפתלי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה. עוד חויבה המדינה, לשלם לנפתלי הוצאותיו, בסכום של -.15,000 שקלים, כאשר סכום זה יש לשלמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק-דין זה ועד מועד התשלום המלא בפועל. בשולי פסק-הדין נקבע, כי קיימת זכות ערעור על פסק-הדין, שניתן להגישו, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים פסק-הדין, לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים.

מן הראוי להדגיש ולציין, עובדה שיודע כל סטודנט למשפטים וכמעט כל בר-בי-רב, דחד יומו, בפקולטה למשפטים, כי בית משפט לערעורים, אינו מתערב בשאלות של עובדה, כמו-גם אין הוא מתערב בשאלות של מהימנות. המשפט שהפך למשפט קלאסי בו נוקטים, דבר שבשגרה, בתי-משפט לערעורים, בדחותם ערעורים על שאלות של עובדות ומהימנות, לפיו: "חזקה על בית משפט קמא, ששמע וראה את העדים ואין בית משפט זה, ביושבו אלי מדין, כבית משפט לערעורים, מתערב בשאלות כגון דא", יאה ונכון גם, לענייננו אנו.

בהיות פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה, בירושלים, פסק-דין המעוגן, רובו ככולו, על שאלות של אמינות וקבלת גרסאות אלה וגם/או אחרות, כמו-גם דחייתן של גרסאות אלה וגם/או אחרות, של עדים, שהעלו שני הצדדים אל דוכן העדים, כאשר נחקרו קודם למתן פסק-הדין - בחקירת שתי וערב, דומה הדבר, כי ערעור שיוגש, ככל שיוגש, לבית-הדין הארצי לעבודה, בידי מי מטעם שלושת הנתבעים, לא ישנה מהותו של פסק-הדין האזורי לעבודה, בירושלים. אולי - ואף זאת נכתב במסגרת ספק, בלבד יתערב בית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, ביושבו אלי מדין, כבית משפט לערעורים, אך ורק בשאלות צדדיות, בלתי מהותיות, שבהן - ייתכן - שקיימת חריגה (אם בכלל), של בית-הדין האזורי לעבודה, בירושלים.

במצב דברים זה, אין ברורה לנו, בכל הכבוד הראוי, כלל וכלל, תגובת מי מהנתבעים בתובענה - לרבות משרד ראש הממשלה - שפרסמו תגובה רשמית, בידי דוברם של בני משפחת נתניהו, ניר חפץ ולפיה:

"התמונה שמצטיירת בפסק הדין רחוקה מהמציאות במעון ראש הממשלה. מצערת העובדה שבית הדין בחר להקדיש חלק ניכר מהחלטתו לגברת נתניהו, שכלל לא הייתה צד במשפט. נפתלי לא תבע את גברת נתניהו, אלא את מדינת ישראל, ולמרות זאת השמיץ והכפיש אותה. אולם היא לא יכלה להביא עדים שמבססים את דבריה ומוכיחים את אמיתותם משום שלא הייתה צד במשפט".

וכן המשכה של תגובה זו, לפיה:

"עובדים רבים במעון ראש הממשלה מעידים על יחס מצויין, חם ואנושי שהם מקבלים מרעיית ראש הממשלה, וכי מעולם לא נתקלו בהרמת קול או ביחס מעליב".

הגיע הזמן שנתבעים הנתבעים בתביעות אזרחיות, בבתי-משפט ובמסגרת תביעות בדיני עבודה ובתי-המשפט, בתי-הדין לעבודה, פוסקים נגדם, כמו-גם נאשמים בפלילים, המורשעים בפסקי-דין, יבינו ויפנימו - סוף-סוף - כי בתי-המשפט ובתי-הדין, אינם גורמים פוליטיים, שיש צורך "לפרש", כמו-גם "להסביר", פסקי-הדין שלהם ולהציג טיעונים נגדיים, הסותרים - לכאורה - פסקי-דין אלה, שעה שהשופטים קמו מעל כיסאם וחתמו פסק-דינם.
לצורך כך, הקימה ויסדה מערכת בתי-המשפט ערכאת ערעורים, הן בתחום האזרחי, הן בתחום דיני העבודה, הן בתחום הפלילים והן בשאר התחומים המשפטיים השונים, הנדונים בבתי-המשפט.

אם יפנימו צדדים לדיון משפטי, שהפסידו בדיון משפטי זה, כי הדרך היחידה הפתוחה בפניהם לתקוף פסק-הדין, בו ניתנו נגדם הכרעות שאינן מוצאות חן בעיניהם, הינה, אך ורק, בדרך של הגשת ערעור, תימנע ההתערבות המיותרת, בכל הכבוד הראוי, של גורמים חיצוניים - ובכללם גורמים פוליטיים - בהכרעות שיפוטיות. כך ורק כך! יכבדו בעלי ההשפעה ובכללם ראש הממשלה המכהן מערכת המשפט, תחת לתת נאומים חוצבי להבות, בזכות שלטון החוק. כל המוסיף דברים, לעניין זה, נמצא - רק גורע.