זכויות יתר של חרדים המושגות שלא כדין

ציבור חבריי ולקוחותיי יודעים היטב, כי אם מבקשים הם לאכול עמי ארוחת רעות או ארוחה עסקית, הרי ארוחה כזו, תתקיים, אך ורק במסעדה כשרה, שהינה לפחות מסעדה המתנהלת באישור ופיקוח כשרות של הרבנות הראשית לישראל או גוף כשרות והשגחה, שווה ערך לה, מבחינתי אני - בארץ וגם/או בחו"ל.

מציאות דברים זו, הינה פרי ותוצאה של פשרה בין לקוחותיי וחבריי, שאינם שומרי כשרות, כלל וכלל (במקרים מסוימים חלק מהם הינם "זוללי" טרפות ושרצים לתיאבון) לביני, כאשר הם "מוותרים" לי, משיקולים אלה וגם/או אחרים, על רצונם וכוונתם לאכול ארוחתם, במסעדות ובתי-אוכל, שאינם כשרים, בהכרח.

איני "מצמיד אקדח" לרקתם של מי המסרבים לבקשתי לאכול ארוחותינו המשותפות, במסעדה שיש לה תעודת כשרות. מי מהם, המסרבים ממניעים אידיאולוגיים "להיכנע לתכתיבי ממסד דתי" ולחלוק עמי ארוחה, במסעדה בעלת תעודת כשרות, חולק אני עימם ארוחה צמחונית וגם/או טבעונית במסעדה צמחונית/טבעונית שלעתים יש בה תעודת כשרות...

עניין זה של "כשרות מרצון", עלה על סדר יומי משקראתי כתבה בעיתון הארץ - המצטט כתבה מה"ניו-יורק טיימס" - לפיה אישה בת 81 תובעת את חברת התעופה אל-על בטענה לאפליה מגדרית, לאחר שהתבקשה על-ידי צוות הדיילים לעבור למושב אחר משום שנוסע חרדי שאמור היה לשבת לידה לא הסכים לשבת ליד אישה.

בכתבה מסופר אודות רנה רבינוביץ, עורכת דין בגימלאות ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית, שנמלטה כילדה עם משפחתה מהנאצים, עלתה ב-2 בדצמבר על טיסה 028 של אל על מניוארק לישראל, אך זמן קצר לאחר שהתרווחה במקומה במחלקת העסקים של המטוס, הגיע מי שאמור היה להיות ה"שכן שלה" לטיסה - אדם חרדי כבן 50. כמו חרדים רבים אחרים, לא הסכים הוא לשבת ליד אישה. הדיילת שהגיעה למקום, הציעה לרבינוביץ' מושב "טוב יותר", קרוב למחלקה הראשונה. רבינוביץ' - הנעזרת במקל הליכה בשל בעיות בברכיה - הסכימה.

לכתב ה"ניו-יורק טיימס", אמרה היא: "למרות כל ההישגים שלי - והגיל שלי הוא גם הישג - חשתי שזלזלו בי". היא הוסיפה ואמרה: "אני לא מרגישה שזה עניין אישי. זו סוגיה אינטלקטואלית, אידיאולוגית ומשפטית. אני חושבת לעצמי, הנה אני, אישה מבוגרת, משכילה, טיילתי בעולם, ואיזה בחור יכול להחליט שאני לא יכולה לשבת לידו. למה?"

עיתון הארץ מציין, כי התופעה שמתארת רבינוביץ' אינה חריגה. בלא מעט טיסות של אל-על ושל חברות אחרות בקו לניו-יורק אירעו מקרים שבהם גברים חרדים לא הסכימו לשבת ליד נשים, מה שגורם לפעמים לעיכובים בהמראות ומעורר מחאות ברשתות החברתיות. השבוע התפרע אדם חרדי בטיסה מוורשה לתל אביב משום שהסרט שהוקרן בטיסה ("אמת" בכיכובם של קייט בלנשט ורוברט רדפורד) לא היה צנוע מספיק לטענתו.

מהכתבה עולה עוד, כי במרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה ליהדות מתקדמת, המתינו שנתיים למקרה כזה של העברת אישה ממקומה, כדי לתבוע חברת "אל-על", ובשבוע הבא תוגש תביעה בשמה של רבינוביץ'. עוד נכתב, כי הארגון נאבק בעבר במקרים של הדרת נשים מהמרחב הציבורי, כמו למשל במקרים של הפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים, דבר אשר נאסר על-ידי בג"ץ ב-2011 (למעט מקרים בהם יש הסכמה לכך).

מנהלת מרכז זה, ענת הופמן, מסרה לכתב ה"ניו-יורק טיימס", כי: "היינו צריכים מקרה שבו היו מעורבים באופן פעיל דיילים. כדי להראות שחברת אל על הפנימה את הדיבר 'אני לא יכול לשבת ליד אישה". דוברת מטעם חברת "אל על" מסרה, כי: "כל אפליה בין נוסעים אסור בהחלט. דיילי אל-על נמצאים בחזית של מתן השירות למגוון הרחב של נוסעי החברה". עוד צוין, מטעם החברה, כי: "בתא הנוסעים, הדיילים מקבלים בקשות שונות ומגוונות ואנחנו מנסים לסייע ככל הניתן, כאשר המטרה היא שהמטוס ימריא בזמן וכל הנוסעים יגיעו ליעדם במועד המתוכנן".

עיתון הארץ מפרט עוד, כי רבינוביץ' סיפרה כי כאשר שאלה את הדיילת אם היא מבקשת ממנה לעבור מקום כי הנוסע שלידה ביקש שלא לשבת ליד אישה, היא ענתה "כן" ללא היסוס. כששבה היא לאסוף את חפציה מהמושב המקורי, פנתה רבינוביץ' לנוסע החרדי. "למה זה משנה? אני בת 81", שאלה אותו. "זה כתוב בתורה", ענה לה, לדבריה. רבינוביץ' טוענת כי חשה שהדיילת הטעתה אותה, כשאמרה שהיא מעבירה אותה למקום טוב יותר, כשלמעשה העבירה אותה לשבת ליד שתי נשים אחרות. "הדיילת התייחסה אליי כאילו שאני מטומטמת", אמרה. "וזו בעיה רווחת בישראל למי שלא מדבר עברית. הם מניחים דברים לגביך. הם מניחים שאפשר 'לעבוד עליך'". עוד נכתב - בכתבה זו כי עורכי דינה של רבינוביץ' מטעם המרכז כתבו מכתב לאל על בחודש שעבר, בו טענו כי רבינוביץ' חשה שהופעל עליה לחץ מצד הדיילת לעבור, והאשימו החברה באפליה.

לטענתם, הבקשה לא לשבת ליד אישה שונה מבקשות אחרות, כמו למשל לעבור מקום, כדי לשבת ליד חבר, משום שהיא מטבעה משפילה. התביעה דורשת פיצויים בסך 50 אלף שקל. בכתבה צוין, כי חברת אל על הציעה לרבינוביץ', במקום זאת, הנחה של 200 דולר על הטיסה הבאה שלה בחברה. היא התעקשה כי אין שום אפליה מגדרית בטיסות אל על, שהדיילת הבהירה לרבינוביץ' שהיא לא מחויבת לעבור, ושרבינוביץ' הסכימה להחליף מקום ללא ויכוח.

עוד צוין, כי רבינוביץ' אומרת כי בנה אמר לה ש"כל הרעיון לפיו אסור לשבת ליד אישה הוא שטויות". היא ציטטה הרב משה פיינשטיין, שהיה מגדולי פוסקי ההלכה החרדים וראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, אשר פסק כי גבר יהודי יכול לשבת ליד אישה ברכבת התחתית או באוטובוס, כל עוד אין לו שום כוונה להפיק מהמגע האקראי הזה שום עונג מיני. הארץ מצייין, כי רבינוביץ', שעלתה לישראל מארה"ב לפני עשור ומתגוררת בירושלים, הבהירה בראיון, כי אינה אנטי-חרדית. היא עצמה למדה בבית ספר דתי בניו-יורק, ושני בעליה היו רבנים. עוד צוין, כי בנוסף אחד מנכדיה - הוא חרדי. "הרעיון של אוכלוסייה חרדית הוא נהדר, כל עוד הם לא אומרים לי מה לעשות", סיכמה רבינוביץ' משנתה האידיאולוגית.

מעבר לעניינה הפרטי והפרטני של אותה רנה רבינוביץ', שזכותה היסודית הינה לעמוד על משמר זכויותיה הנטענות, מעלה מקרה זו סוגיית כפיית עקרונות ההלכה היהודית בידי יהודים חרדים, שומרי מצוות, על מי שהינם יהודים, שאינם חרדים ושומרי מצוות, בהכרח וגם/או על גויים, במפגש המתרחש ביניהם במרחב הציבורי.

מי קבע שזכויותיו של נוסע יהודי חרדי, שומר מצוות, שלא לשבת ליד אישה, גוברות על זכויותיה של אישה זו להתעקש ולהישאר במקומה, כל עוד נושא הישיבה אינו מפריע לאישה זו, אלא הוא מפריע ליהודי החרדי, שומר המצוות, דווקא. למה שלא יעבור הוא ממקומו, במצב דברים זה, שעה שעניין זה, טורד מנוחתו ואמונתו הוא ואינו טורד מנוחת ואמונת היושבת לצידו. ובכלל, למה לא יטוסו נוסעים יהודים חרדים, שומרי מצוות כמותו, שעניין ישיבה במטוס, לצד נשים, טורד מנוחתם ואמונתם, בטיסות מיוחדות וגם/או ימוקמו באגפים מיוחדים במטוסים, שיוקצו, אך ורק להם.

עניין זה מזכיר, בצורה מפליאה, "מלחמת האוטובוסים" שהתרחשה, עד לא מכבר, בעיר בית-שמש ובשכונת "רמת שמש", שעה שנשים שעשו שימוש, בתחבורה הציבורית - נשוב, נדגיש ונציין - בתחבורה הציבורית, הממומנת ומסובסדת, בחלקה בכספי כלל תושבי ואזרחי מדינת-ישראל, ולא בתחבורה פרטית! - נאלצו לעלות לאוטובוסים הציבוריים, בדלת האחורית ולשבת במקומות מיוחדים שהוקצו להם, באוטובוסים ציבוריים אלה. שאלת השימוש המשותף במרחב הציבורי של חרדים וחילוניים, אינה שאלה קלה ופשוטה לפתרון. עם זאת פתרון המושג בדרכי כפייה, באלימות ותוך דיכוי הצד האחר - בדרך כלל, החילוני - תוך דיכוי ורמיסת זכויות האזרח הבסיסיות שלו, אינו פתרון ולא יאריך ימים.

אם סבור הציבור החרדי, שומר המצוות, כי בכוח הזרוע ישיג הוא הישגים של ממש ב"מלחמות הדת", שכופה הוא על רובו של הציבור החילוני - שלא ברצונו ושלא בטובתו של רוב הציבור החילוני - הרי טעות גמורה בידו. אם ימשיך הציבור החרדי, שומר המצוות, "לשמור על זכויותיו הדתיות הבסיסיות, תוך קביעת עובדות בשטח - ובאלימות!", תוך ואגב פגיעה בזכויות האזרח הבסיסיות של הציבור החילוני ורמיסתן, ברגל גסה, הרי לא ירחק היום ותגובת נגד קשה וכואבת תגיע מצידו של רוב חילוני זה.

מידת סבלנותו ואיפוקו של רוב הציבור החילוני, למעשי הפרובוקציה, מבית-מדרשם של החרדים, בנימוק של "שמירה על אורח חייהם החרדיים",הולכת ומסתיימת, שעה שמעשי הפרובוקציה של החרדים, הגיעו, זה מכבר ל"קו האדום" ואף עברו וחצו "הקו האדום" של דרך, אופן וצורת התנהגות בסגנון "חייה ותן לחיות", זה מכבר.

אם לא ישכיל הציבור היהודי החרדי, שומר המצוות, המעורב - עדיין בהתנהלותו בחברה החילונית, תוך עשיית שימוש במשאביה המסובסדים לכל, דוגמת תחבורה ציבורית וימשיך לנסות ולהרחיב אופן, דרך וצורת ההתנהגות החרדית, באוטובוסים הציבוריים, כפי שנהגו דברים - עד לא מכבר (ואולי אף ממשיכים לנהוג, גם כיום, אם כי בשקט ובצנעה) בבית-שמש, גם על שאר רחבי הארץ, הרי ייתקל הוא בתגובה קשה, אלימה ובוטה, מצד הרוב החילוני.

על סיפו של חג העצמאות הקרב, במלאת 68 שנה למדינת-ישראל ולהכרזת עצמאותה, אין מוכן עוד הרוב החילוני לאבד עצמאותו והתנהלותו החילונית, היומיומית והשוטפת "לטובת" יהודים חרדים, שומרי תורה ומצוות. חרדים אלה החושבים כי נוכח ובכוח אמונתם, רשאים וחייבים הם לאכוף כללי ההתנהגות היהודית האורתודוכסית, על כלל ורובו של ציבור אזרחי ותושבי המדינה החילוניים (שחלק ניכר מהם, אף אינם יהודיח, בכלל), חיים חייהם בזמן שאול ותוך טעות גמורה. מי המנסה לכפות דעתו, בכוחו של אגרוף, בל יופתע, אם אגרוף שכזה יוטח בתגובה בפרצופו הוא, בידי הרוב החילוני שאינו מחויב לכללי התנהגות והתנהלות יהודית, חרדית ואורתודוכסית, כאחת.