|
|
ננסי בסטקר [צילום: ננסי בסטקר]
|
|
|
|
|
|
|
|
| אני יוצאת מחדרי בקומה השנייה של הבית וניצבת במעלה המדרגות. אני רואה אותם מלמעלה. ברגע זה מחשבות איומות מתרוצצות במוחי, כמו "שדים במחול פרוע". אני לוחשת לעצמי בשקט: "הלוואי שזה חלום"...! | |
|
|
|
|
בספר בראשית פרק כב' פונה הקב"ה לאברהם ואומר לו: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת"... כן, הוא היה בני, יחידי, אשר אהבתי ואוהב: סגן משנה תומר בסטקר ז"ל! יום חמישי 16.2.17, ערב חורפי קר. יום שלא אשכח.
ב-3.8.2015 התגייס תומר לצה"ל, לחיל הלוגיסטיקה, במסלול ייעודי לקציני לוגיסטיקה. הוא עבר מסלול הכשרה רציף מטירונות דרך קורס לוגיסטיקה, קורס מ"כים, קורס קצינים והשלמה חילית וכעבור שנה ושלושה חודשים הוענקה לו דרגת סגן משנה. "היה זה מסלול ארוך, קשה ותובעני", סיפרו ההורים, "אך תומר לא ויתר לעצמו, הציב יעדים אישיים ועמד בהם ובציפיות ממנו בהצלחה יתרה".
במהלך המסלול היו לתומר התלבטויות לגבי יציאה לקורס מ"כים, והמפקדות שלו עזרו לו להחליט לצאת לקורס. הן סיפרו: "סיימת את הקורס עם חיוך מאוזן לאוזן ותחושת סיפוק מדהימה. דאגת לומר כמה אתה מודה על התהליך ועל זה שלא ויתרנו שתצא לקורס".
תומר בחר לשרת כקצין בחטמ"ר הצפוני באוגדת עזה. בסוף 2016 הוא החל לשרת כעוזר קצין לוגיסטיקה חטיבתי בבסיס "רעים" בדרום, לא רחוק מביתו, ובבחירתו הוא הביא לביטוי מוחשי את חזונו האישי להגן על הבית.
"השקט שבחוץ מחדד את צליל טיפות הגשם הנוקשות בחלונות, את צליליה של הרוח השורקת בין תריסי הבית המוגפים. אני, בעלי יואלי ובנותינו נוי והדס מכונסים בתוכו. בשעה 22:40 לערך, נשמע צלצול הפעמון. בנותינו נוי והדס, פותחות את דלת הכניסה. מבעד הדלת, נכנסת פנימה קבוצה של קצינים וחובש מד"א. הם מוודאים את זהות הבנות ואז מבקשים לקרוא להורים.
בשורת איוב
אני יוצאת מחדרי בקומה השנייה של הבית וניצבת במעלה המדרגות. אני רואה אותם מלמעלה. ברגע זה מחשבות איומות מתרוצצות במוחי, כמו "שדים במחול פרוע". אני לוחשת לעצמי בשקט: "הלוואי שזה חלום"...!
הם פונים אליי ושואלים: "את ננסי, אמא של תומר"? "כן"! אני עונה ומתחילה לרדת במורד המדרגות לכיוונם. ברגעים אלה ועוד לפני שנאמרו המילים, גופי מאבד את התחושה. נדמה כאילו הוא עשוי מג'לטין ולא בשר ודם! אני מזהה אותם ומבינה... לא צריכה בכלל שיציגו את עצמם בפניי כנציגי קצין העיר...!
כשאני ניצבת בפניהם ובנותיי לצידי, הם מבשרים את "בשורת האיוב", הבשורה הנוראה מכל, אח"כ יבשרוה גם לבעלי... "יקירכם תומר נמצא ללא רוח חיים"...!
כשהיה תומר בן כשלוש-עשרה עברה המשפחה לגור ביישוב מבועים, סמוך לנתיבות. הוא למד בחטיבת ביניים ובתיכון האזורי "מרחבים", שם השלים י"ב שנות לימוד בהצטיינות עם בגרות ריאלית מורחבת - תומר הרחיב לימודי אנגלית, ביולוגיה וכימיה והצליח בכל המבחנים. אהבתו של תומר למדעים באה לביטוי כבר בחטיבת הביניים והביאה אותו להשתתף כשנתיים בפרויקט "מנהיגות מדעית". בנוסף, כבר בתיכון תומר התכונן ללימודים גבוהים ובכיתה י"ב עבר בהצטיינות את המבחן הפסיכומטרי.
סיפרה נטלי, המחנכת של תומר: "ילד חברותי, טוב וחכם, שהיה חדש בכיתה ובן רגע התחבר ונהיה אהוב על כולם. ילד שהפך לגבר והצליח ללמד את כולם מהם טוב לב, נימוס ואדיבות ... תומר, אני זוכרת בשיעור חברה כשהיית מספר בדיחה תמיד היית חוזר כדי לבדוק שאיש לא נפגע ממנה. אני זוכרת בסופי שיעור תמיד היית שואל אם אני צריכה עזרה ובמה אפשר עוד לתת יד. אני זוכרת שבטיולים השנתיים תמיד היית זה שמצחיק את כולם באלגנטיות שלך, עם בדיחות מתוחכמות שצריך קצת לחשוב כדי להבין. אני זוכרת כמה טוב היית, וכמה רצית שיהיה טוב".
תמיד בליבנו
סגן משנה תומר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א בשבט תשע"ז (16.2.2017). בן עשרים שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במבועים, בחלקה הצבאית. הותיר הורים ואחיות. ספדה ננסי, אמו של תומר: "תומר שלנו. היום באנו להיפרד ממך ואנו נותרים מאחור גלמודים. היום נגדע ענף מרכזי מהעץ המשפחתי שלנו. תומר שלנו החכם, המבריק, המלא הומור, כבר לא יהיה אתנו. אנחנו נתגעגע אליך כל כך ... נותרת לישון לבד ילד יקר שלנו. אז היה שלום ונוח על משכבך בשלום. שתדע שאתה תמיד בליבנו. ושמור עלינו מלמעלה בבקשה..."! כמה סמלי! בשורה שמתקבלת בסערה, בדיוק כמו מזג האוויר השורר בחוץ!!!
ההמשך של הסיפור ייקח אותנו למחוזות אחרים... אבל מה שחשוב בו היא העובדה שבמחי יד, ברגע אחד, כבה האור בחיי משפחתי ועולמנו התנפץ לרסיסים!!! הדמעות והיגון העמוק על אובדן בני יקירי תומר ז"ל, החלומות, הגעגועים והזיכרונות שהותיר מאחור, ליוו אותי בחודשים שבאו אחרי וילוו אותי בעתיד...!
הימים שבאו אחרי האובדן של בני לא היו קלים. הייתי צריכה לאסוף את עצמי ואת המשפחה, לבחור בחיים ולצעוד קדימה. ללמוד ללכת לצד תומר ולא עם תומר כמו שהיה עד לפני קרות האירוע. חודשים אחרי, לא יכולתי להתבונן בחיילים במדים, במיוחד אלה שנשאו על כתפיהם את דרגות הקצונה. בכל פעם שראיתי אותם הייתה צביטה בלב וזלגו הדמעות...!
ככל שהימים חלפו והחיים המשיכו במסלולם, הבנתי שאני צריכה לקבל את המציאות החדשה ולעשות משהו עם עצמי. עד אז הייתי בבית במשך שנים ארוכות, משום שפרשתי מעבודתי בהוראה על-רקע מצב בריאותי. כל השנים הללו הייתי מרוכזת בגידול המשפחה וטיפוח הבית והתחביבים האישיים. "הלבד בבית" היה חלק מחיי.
אחרי שאיבדתי את בני יקירי תומר ז"ל, "הלבד בבית" הפך להיות קשה מנשוא. כל פינה בבית, כל חפץ הזכירו אותו. המחשבות אודותיו לא הרפו. אז החלטתי שעליי לתת משמעות אחרת לחיים, משמעות שתעשה טוב עימי ועם האחרים ובאיזה שהוא אופן תנציח את תומר ז"ל.
כך הגעתי ליחידה להתנדבות במועצה האזורית "מרחבים".
לטובת החיילים
בדף שמסרו לידיי ושריכז את רשימת הפרויקטים להתנדבות "קרצה" לי השורה הקמת סניף "האגודה למען החייל". באותו רגע הבנתי שזה יהיה הפרויקט שיביא למשמעות החדשה בחיי...!
וכך, בחודש אוגוסט 2017, התחלתי בתשתית להקמת הסניף לאחר שאושרתי לתפקיד.
ב-7.9.17 (אחרי שלושה חודשים מאחורי הקלעים של הקמת תשתית הסניף) הוקם סניף "האגודה למען החייל-קרן ליבי" של המועצה האזורית "מרחבים" הלכה למעשה והחל בפעילותו לטובת החיילים תושבי המועצה ובכלל!
והפעם - נשים בג'יהאד, החלטה בעִתה, הקהל אהב והזמנה 
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
