אני יודע שאני נשמע כמו חסיד שוטה - אבל אני ממש לא. אינני כזה - וגם אין לי כל אינטרס אישי. בגילי, אני יכול לצפות ממבט-על על האירועים ולשפוט את הדברים לגופם. לא לגופו של אדם ולכן אני יכול לומר את הדברים הבאים בלב שלם: יש לנו מנהיג. שקול. נבון. חכם. לא מתלהם.
ראיתי את זה השבוע פעם אחרי פעם. ולא הייתי נדרש לדברים אלמלא הדיווח המוטה מן ההפגנה של בני העדה האתיופית. ויכול להיות שגם בזה לא הייתי רואה עילה לומר את מה שאני מבקש לומר. אבל אז בא הדיווח הסנסציוני-כביכול של גיא פלג בערוץ 12 ואז הבנתי שאל מול השנאה האובססיבית, הבלתי מובנת, החולנית, יש להעמיד כמה דברים על דיוקם.
במדינות טוטאליטריות - ואולי לא רק בהן - ההנחה של יועצי תקשורת היא שאם חוזרים על שקר אין ספור פעמים, יש סיכוי שמי שאליו מכוונים השקרים יתחיל להאמין בהם. גיא פלג אולי לא אשם, אבל כעיתונאי מנוסה גם הוא היה צריך להבין שמישהו עושה בו שימוש - ולכן הוא לא היה צריך ליתן פומבי להדלפה המכוונת, המגמתית, שאין מאחוריה כלום.
הסיפור שיוסי כהן, ראש המוסד, מי שכבר חולל נפלאות בתקופת כהונתו, "קנה" את תפקידו תמורת חופן סיגרים שעלותם 1,800 שקלים, צריך היה להיגנז על אתר - ולא לקבל פומבי. גם אם אשת סודו של
ארנון מילצ'ן, הדס קליין, היא אישה מאוד-מאוד אמינה, כדברי גיא פלג, קשה לקבל את גרסתה שהיא שמעה, כביכול, לטענתה, את הדברים מפי יוסי כהן. מותר לפקפק באמינותה. קצת קשה לראות את יוסי כהן, אז ראש המל"ל, "מתוודה " בפני הדס קליין.
גיא פלג, מי שקיבל את ההדלפה מפי מקורות במשטרה/פרקליטות, מיהר לפרסמה. זה נשמע קצת הזוי - אבל טוב שפרצופו האמיתי של הערץ הזה שוב נתגלה במלוא כיעורו. לא אהבתי, כמובן, את ההדלפה המכוערת הזאת, שמגמתיותה הייתה ברורה - ולכן תהיתי מי עמד מאחוריה. או יותר, את מי הכעיס השבוע
בנימין נתניהו בהתנהגותו.
אז הנה כמה עובדות שכל כך "הרגיזו" את הערוץ שבו עובדים טיפוסים כמו אמנון אברמוביץ,
רוני דניאל ו
רינה מצליח, ואת מי שעמד מאחורי ההדלפה שנראית כה מטופשת: זה התחיל ביום ראשון. בנימין נתניהו ניהל את המחלוקת סביב סגירת שדה התעופה על-שם דב הוז בצפון תל אביב בתבונה רבה. הוא לא יזם את הסגירה - והא גם לא עמד מאחורי ההסכם שקבע את הסגירה. מי שחתום עליו ומי שהתגאה בו היה שר האוצר באותה העת,
יאיר לפיד, שאף ראה בו, לדבריו, הישג היסטורי. גורמים רבים ניסו להתסיס את השטח - ובהם יו"ר ההסתדרות שאיים בנקיטת עיצומים.
אבל בסופו של דבר, כינס נתניהו את כל הגורמים הרלוונטיים לישיבה שנמשכה חמש שעות. הוא לא ניסה לכפות את דעתו.
חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, איש ליכוד, שיצא בפומבי נגד הסגירה, השתתף בישיבה רבת-המשתתפים, והוא תיאר את מהלכה. בסופה יצאו הכל משוכנעים שראש הממשלה בחן כל זווית אפשרית - ושהכרעתו איננה פוליטית. שדה התעופה נסגר בקול דממה דקה כפי שצריך היה להיות לנוכח כל נסיבות העניין. אינני יודע כיצד אחרים היו נוהגים - אבל בדבר אחד אני משוכנע: מחלוקת עמוקה בת עשרות שנים באה אל סיומה בלשכת ראש הממשלה בהבנה, ברגישות ובידיעה שמי שעומד בראש המערכת פועל כפי שמתחייב ממי שממלא את התפקיד הזה.
בו בלילה, נדמה לי, על-פי מקורות זרים, תקף צה"ל מעבר לגבול מטרות אירניות - ואיש לא טוען שהמבצע לא היה מחויב המציאות. היה מי שהכריע. מה שמוביל אותי למה שקורה בדרום הארץ. גורמים שונים רשאים לבקר את האיפוק שכופה נתניהו - ונדמה לי שאיפוק זה הוא לגמרי על דעתם של כל גורמי הביטחון - או לטעון כנגד העובדה שמתקיימים מגעים כאלה ואחרים מול ארגוני הטרור. אולם אני לא הייתי ממהר לראות, למשל, בהכנסת כספים קטריים משום תשלום דמי חסות. זה לא כך. אבו מאזן היה צריך להעביר את הכסף. אבל הוא נמנע מזה כדי להתסיס את השטח ולגרום לישראל לדמם מול החמאס. נתניהו עושה את מה שמתבקש לעשות בנסיבות אלה - וכל מי שרוצה ב"כיבוש הרצועה" או בפעולות אלימות אחרות לא רואה את התמונה הכוללת.
מדינות ערב, אלה שמקיימות עם ישראל קשרים, גלויים וסמויים, לא יוכלו לעכל פגיעה מסיבית באוכלוסייה אזרחית "לא מעורבת" - וזה בדיוק מה שיקרה אם צה"ל ייגרר לתגובות לא-מידתיות.
יכולתי, כמובן, להמשיך ברשימת ההישגים מן השבוע החולף. אבל אז נזכרתי בכל פרשני-החצר שתהו מדוע ראש הממשלה לא מתערב ב"חסימות הכבישים" של בני העדה האתיופית. את דברי ההבל האלה ממש לא יכולתי לשאת - ואז חשבתי לעצמי כיצד כל "השופרות" האלה היו מגיבים אם ראש הממשלה היה מנסה לעצור את ההפגנות. הם הרי היו יוצאים מכליהם - וטוענים שהפכנו ל"מדינת משטרה" שבה נמנעת מן האזרחים זכות לגיטימית להפגין.
רציתי לסיים את דבריי בנקודה זאת - אולם אז קראתי קטעים מן הראיון של
יוסף שפירא - המבקר היוצא. אני מכיר אותו הרבה שנים. איש נעים הליכות. לא מתלהם. ולכן לא הבנתי - ועדיין אינני מבין - את הטינה שהוא פיתח נגד בנימין נתניהו. פסיכולוגים יכולים בוודאי להסביר זאת טוב ממני. נראה, לכאורה, שהוא הקדיש את כל הקדנציה שלו כדי למרק את העובדה שהוא עבר מעין 'אודישן' בביתו של ראש הממשלה. בסופו של דבר, הוא ייזכר כמי שחיבר את דוח המעונות הפתטי שהסתיים בבית משפט בקול נפיחה דקה.
