בפרק הקודם תיארנו את הפיכתו של טפרי מקונן (היילה סלאסי) לקיסר אתיופיה והיווסדותה של תנועת הראסטפרי בג'מייקה. מיד לאחר הכתרתו כקיסר אתיופיה בשנת 1930 החל היילה סלאסי בתהליך העברת המדינה לעידן החדש. הוא בנה את מנגנון המדינה בדומה לזה האירופי ולא כזה הנשלט על-ידי משפחות וחמולות. המהלך החשוב ביותר היה יוזמתו לחוקק חוקה המבוססת על החוקה שיזם הקיסר היפני מוצוהיטו. החוקה הכתובה הראשונה נכנסה לתוקף ב-1931 והחליפה להלכה את ה'כברה נגסט' כמקור הלגיטימציה של הקיסר. סלאסי חיזק את הצבא, פתח בתי ספר מודרניים ופתח את שערי המדינה להשקעות מחו"ל. היו אלה שנים של רווחה ושגשוג שאתיופיה טרם הכירה.
בשנות ה-30 התקנאו מספר מנהיגים אירופיים באנגליה וצרפת וביקשו להקים אימפריות משלהן. בין המנהיגים הבולטים היו היטלר ומוסוליני ששאף לנקום את הכישלון של שנת 1893 עת הצליחה אתיופיה לעצור את הפלישה האיטלקית לשטחה. לקראת סוף שנת 1935 פלש מוסוליני לאתיופיה תוך שימוש בגז חרדל נגד האוכלוסייה האזרחית. אנשי הצלב האדום שהתריעו על כך ספגו 'בטעות' כ-12 פצצות שנורו על בסיסיהם ולקראת אפריל 1936 נכבשה הבירה אדיס אבבה.
מוסוליני ציפה כי לפעולת הכיבוש שלו תהיה התנגדות עזה של אנגליה, צרפת והאו"ם, אך אלה העדיפו להקריב את אתיופיה ולא לדרדר את המצב הנפיץ. המסר נקלט היטב גם בגרמניה ושנה לאחר מכן קיבל היטלר את האומץ והכניס כוחות צבא לחבל הריין - ושוב העולם שתק. היה זה האות לו חיכה היטלר והוא גרר את אירופה למלחמת העולם השנייה. עם כיבוש הבירה ברח היילה סלאסי יחד עם משפחתו למקום אותו ראה כביתו השני - לירושלים. בז'נבה נאם בפני 'חבר הלאומים' את נאומו המפורסם "היום אנחנו, מחר יבוא תורכם". משפט זה הדהד במצפונה של האנושות בשנים הקשות הבאות בהן ניהל היטלר מלחמה והוציא לפועל תוכנית השמדה של מעל ל 18 מיליון בני אדם, מתוכם שישה מיליון יהודים.
לאחר כשלושה חודשים בירושלים השאיר היילה סלאסי את רעייתו הקיסרית מֶנֶן ואת ילדיו בעיר ועבר לאנגליה כדי לארגן כוח גרילה שישחרר את אתיופיה מידי האיטלקים. בקיץ 1940 הפך סלאסי באופן רשמי לבן בריתן של בעלות הברית. למשימת שחרור אתיופיה גויס צ'רלס אורד ווינגייט (ה'ידיד'), ששהה בלונדון אחרי ביקורו בארץ ישראל. וינגייט ביקש מאברהם עקביה, שלישו לשעבר, להתנדב וללוות אותו למשימה. עקביה, צוות רופאים ישראלים ולוחמים מ'פלוגות הלילה' הצטרפו ל-800 סודנים ול-800 אתיופים ויחד כבשו חזרה את אתיופיה. במאי 1941 נכנס היילה סלאסי במצעד ניצחון לאדיס אבבה הבירה, כשהוא מלווה בוינגייט, עקביה וישראלים אחרים שהיו שותפים למשימה. עם שחרור הבירה חזרו סלאסי ומשפחתו לאתיופיה לאחר שהות בת 5 שנים בירושלים.
במטרה למשוך משכילים ובעלי מקצועות חופשיים, בעיקר בתחום החינוך והבריאות, קרא היילה סלאסי בשנת 1948 לכל השחורים במערב להגיע לאתיופיה ולגור בה וביקש להעניק אדמה לכל אדם שייענה להזמנה, זאת כהוקרה לתמיכתם במאבק נגד האיטלקים. הזדמנות זו נוצלה על-ידי כמה ראסטפרים והם היגרו לאתיופיה. המתיישב הראסטפרי הראשון, פאפא נואל דאייר(Papa Noel Dyer), הגיע לשם בספטמבר 1965 בנסיעה בטרמפים מאנגליה. באותה שנה, כאשר התקיימה ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל פנתה לורנה ווינגייט, רעייתו של צ'רלס אורד וויינגיט, להיילה סלאסי בבקשה לתמוך במדינה - אך הוא נמנע...
בתחילת שנת 1958 נוסדה הרפובליקה הערבית המאוחדת. היה זה רעיון של מספר קצינים סורים ששאפו לאחד את סוריה ומצרים בהנהגת נשיא מצרים
ג'מאל עבד אל נאצר, ובהמשך לאחד את כל האומות הערביות לאומה אחת גדולה. שנה לאחר מכן שאף בן-גוריון להקים ברית נגדית של המדינות הלא ערביות, כולל טורקיה, אתיופיה ואירן.
העובדה כי באתיופיה נמצאים מקורות הנילוס לא נעלמה מעיניו של בן-גוריון. ישראל השקיעה באתיופיה בתחומי הכלכלה, התחבורה, הביטחון והצבא והקימה את משטרת אתיופיה. היה זה סיוע החוץ המקיף ביותר שיזמה ישראל במדינה זרה. תמיכתה של ישראל במשטרו של היילה סלאסי מנעה שלושה ניסיונות הפיכה נגדו. הראשון היה בשנת 1960 כאשר המשמר הקיסרי יזם הפיכה בתמיכה סובייטית, בזמן שהקיסר שהה בברזיל. המהפכנים אילצו את יורש העצר אספא לקרוא הודעה ברדיו לפיה הוא תומך בהפיכה נגד אביו וכי הוא מקבל על עצמו את התואר 'קיסר אתיופיה'. הפיכה זו נכשלה.
בראשית שנות השבעים כשהיילה כבר היה בסביבות גיל 80 החל משטרו להתערער בשל משבר הנפט ושנות הבצורת. מלחמת יום כיפור פרצה ופייסל מלך סעודיה הבטיח לו 200 מיליון דולר בתנאי שינתק את הקשרים עם ישראל. ואכן, בסוף אוקטובר 1973 הכריז היילה סלאסי על ניתוק היחסים עם ישראל.
יציאתם החפוזה של המומחים הישראלים פגעה בצבא האתיופי והותירה את אנשי האצולה הוותיקה וצמרת השלטון המומים. שבירתו של הקשר הציוני-נוצרי על משמעותו הדתית העמוקה הייתה קשה להם לעיכול. נכדו של הקיסר סיפר כי מיום בגידתו בישראל לא היה היילה סלאסי אותו אדם ומרגע זה החלה הספירה לאחור לקראת קריסת משטרו בתוך חודשים ספורים. לקראת סוף שנת 1974 בוצעה הפיכה נוספת באתיופיה. את השלטון תפסה קבוצת קצינים שנתמכו על-ידי ברית המועצות. סלאסי שהואשם בגניבת עשרות מיליוני דולרים מהאוצר האתיופי נידון למאסר בית יחד עם כל משפחתו ורוב רכושו הוחרם.
שנה לאחר הדחתו נכנסה באישון ליל לחדרו המבודד שבארמונו חבורה של חמישה מראשי משטר הקצינים החדש שבראשם עמד רב-סרן מנגיסטו, שליטה הרודני והאכזר של אתיופיה. החמישה הצמידו כרית לראשו של הישיש קטן הגוף בן ה-83, חנקוהו למוות וזרקו את גופתו מתחת לשירותים של ארמון שליט המהפכה. כך הגיעה לסיומה המלוכה של הקיסר ה-245 לשושלת הסלומונאים באתיופיה.
לאחר מותו של היילה סלאסי נותרו קשרים מעטים בין ישראל לאתיופיה. בשנת 1977 העבירה ישראל סיוע צבאי תמורת העלאת חלק מיהודי אתיופיה, אך בעקבות לחץ של ברית המועצות בשנת 1978 ניתק מנגיסטו מנהיג המדינה את הקשרים עם ישראל. עם עליית המשטר החדש בשנת 1991 ולאחר 17 שנים בהן מקום קבורת גופתו של היילה סלאסי נשמר בסוד, הצביע אחד מגנני הארמון על מקום הקבר ושרידי הקיסר הוצאו והובאו לקבורה במקום זמני אחר.
ימים ספורים לפני גילוי הגופה ועלית המשטר החדש החל 'מבצע שלמה' שבמהלכו הועלו לישראל אלפי יהודים במבצע אווירי שנמשך 34 שעות. באותה שנה שוחררו גם בני משפחתו של היילה סלאסי מהכלא האתיופי. רובם בחרו לצאת לגלות מאתיופיה והם פזורים כיום ברחבי העולם, אבל מקפידים לעלות לרגל ירושלים.
בשנת 2000 הובא היילה סלאסי, בפעם השלישית, לקבורה ממלכתית ב'כנסיית השילוש הקדוש' שבאדיס אבבה. מרבית מחסידי הראסטפרי סירבו לקחת חלק באירוע שכן לגביהם הוא לא מת.
מהיכן הגיעו היהודים לאתיופיה?
לפי המיתוס הלאומי - ה'כברה נגסט' ('כבוד המלכים') - היהודים הם צאצאי אותם 10,000 איש שליוו את מנליק הראשון מירושלים לאתיופיה. לאלו שאינם מאמינים ב'כברה נגסט' - טוענים חלק מהחוקרים כי אותו אפוס נוצר בערך במאה השישית לספירה שהרי רק באותה תקופה היה קשר בין ממלכת אתיופיה בראשותו של הקיסר כלב הנוצרי, לבין ממלכת חמייר בתימן שבה שלט מלך יהודי ושמו יוסף דו'-נואס (
עליו כתבתי בעבר).
זו גם הפעם היחידה בהיסטוריה שבה הייתה מלחמה בין ממלכה יהודית וממלכה נוצרית שלכל אחד משליטיה היו תביעות דומות שהיו מבוססות על אותה מסורת תנ"כית. שני המלכים היו בעלי תודעה תנ"כית משיחית חזקה. ביטוי לכך ניתן לראות בשמותיהם: כלב הוא השם של הישראלי הראשון שהגיע ממצרים שבאפריקה לארץ כנען באסיה (כלב בן יפונה), בעוד שיוסף הוא שמו של הישראלי שהביא את בני משפחתו מכנען שבאסיה למצרים באפריקה - וכך כל אחד מהם טען שהוא מייצג את 'ישראל האמיתי'.
בעת מסעם בחצי האי ערב קלטו האתיופים את המסורות על קיומו של ארון הקודש בתימן וכנראה הם אלה שהעבירו אותן לאתיופיה. סברה אחרת היא שהאתיופים של כלב העבירו לאתיופיה חפץ מתימן שהיה שייך ליוסף דו-נואס והאמינו שהוא ארון הברית. כלב הוא גם אחד המלכים האתיופיים ההיסטוריים הבודדים המוזכרים בשמם באפוס. כלב ניצח את יוסף ד'ו-נואס היהודי והאתיופים החלו להאמין שהם יורשי הישראלים האמיתיים. לטענתם ארון הברית האמיתי נמצא ברשותם והוא זה שסייע להם בניצחונותיהם בדיוק כפי שעזר לבני ישראל כשהיה ברשותם. אחד מבניו של כלב נקרא 'ביתא ישראל', כפי שמכנים את עצמם יהודי אתיופיה כיום.
