על שנאה <br>

השריף של אל פסו אומר למצלמות כי רוצח ההמונים Patrick Crusius גבר צעיר בן עשרים ואחת, במעצר, מביט בלי למצמץ בעיני חוקריו כמתגרה ואומר "אין בי חרטה. באתי לעצור את הפלישה של זרים למולדתי אמריקה. עשיתי את המוטל עליי". השריף מעיד כי החקירה מעלה כי האיש תיכנן היטב, ובפרק זמן ממוחשך את "המעשה הפטריוטי" שלו. שום דבר לא ספונטני. הכל נטול רגשות. שליחות. קרה. מחושבת.

עליונות הגזע הלבן נשמעת היטב כאמונה אדוקה מפיו של האיש. הטקסט שבפיו הוא לא רק מניפסט פוליטי. הוא מניפסט אמוני, דתי, הוא עובד את השנאה שיש לה לדידו אישור מן השמים. המתים לא מתו לשווא. הם מתו כדי להזהיר את האומה הטומנת ראשה בחול הרב תרבותי כי קיצה קרב אם לא תרשה לשנאה להשתמש בכלי הירייה המחמשים את אזרחי אמריקה כדי לבצע בהם את מה שלשמו נוצרו - להרוג!

בימים אלה, כשהאקלים מעודד שיבה אל ביטויים שהיו לחלק מתרבותנו אנו שומעים הרבה "שנאת חינם" כעילת העילות לחורבן, הרבה "אהבת חינם" כמרפה לכל מדאבנו. קשה לי גם עם 'שנאת חינם' וגם עם 'אהבת חינם'. האומר 'שנאת חינם' אומר במשתמע כי יש שנאה שאיננה חינם. לא נכון. כל שנאה היא חינם. שנאה היא כניעה של השונא לרגש שמציף אותו ומשתלט על מעצוריו המוסריים ומשעבד אותו ועושה אותו לנשק קטלני. לא הגזענות הורגת. החדירה של הגזענות לנימי הנפש עד נקיעתה מסבול את קיומו של בן הגזע 'הנקלה' הופכת את הנפש למתקן בו שולטת השנאה על כל ההוויה של האדם השונא, והשנאה כבר לא זקוקה לגזענות כדי להרוג, היא דרוכה כבר כשלעצמה. ההרוג ימות כי השנאה דרשה את קורבנה לא מפני שהוא שחור, או מוסלמי, או יהודי, או כל אחר מדומה שבנמצא, אלא מפני שהשנאה דורשת לממש את עצמה בצרורות הפוגעות בכל מי שנמצא בדרך, לא רק במושא הגזענות, בילדי בית ספר, באנשים ובנשים ההולכים לקניות למקומות בידור. הגזענות הולידה שנאה שהיא לעולם חינם. Patrick Crusius לא הרג את הפולשים שבאו ממקסיקו. הוא הרג את תושבי אל פסו.

אהבת חינם? כל אהבה היא חינם. אם אינה חינם, אם היא תלויה בדבר, היא אינה אהבה. אבל לא באהבת חינם אני מתמקד. בשנאה.

ואסור בתכלית האיסור לזלזל ולומר שיש שנאה שיש בכוחה להיות פטלית ויש שנאה שהיא נסבלת כי אינה אלא חלק מתרבות פוליטית, היא מחרידה, אבל לא ממיתה. לא נכון. כל שנאה היא מוות בדרך. לרוב מזלנו רובה לא מגיע לתעודתה אבל אין לדעת איזו מהן תבשיל עד כדי יריה ואיזו תדעך רגע לפני שהיא יורה. שנאה היא רגש פלילי. היא טרור בתשתיתה. לא רק באמריקה האלימה יותר משנוח להעלות על הדעת. בכל מקום שיש שנאה, יש לפחד שהיא תמיד בדרך. ועל כן, מי שיוצא אקלים בו אפשר לטפח שנאה הוא שונא. מי שמכשיר ביטויים המלבים שנאה הוא אויב של האנושות, לא חשוב באיזה צד הוא ניצב. בין המיליארדים של האנשים המהווים את אוכלוסי העולם יש ספורים שהם נכונים להצטרף למיני שנאת חינם, אבל המעטים האלה, באחוזים, הם רבים מאוד מאוד במספר הקורבנות שהם מפילים. על כן, המלבה שנאה, המתייפה על שהצליח לתת לה ביטוי קולע, כובש, מוחץ, הוא מסוכן, וסכנתו עומדת ביחס ישר עם כוחו. הוא אויב. של האדם באשר הוא שם.