מקצוע הסנדלרות הולך ונעלם מהעולם. אט אט עוברים לנעלים חד-פעמיות של נעל וזרוק. תיקון סוליות עור ועקבים אינם ברשימת הכביסה שלנו בעידן הנוכחי. במועצה לשימור אתרי מורשת רואים חשיבות רבה בשימור מלאכות עבר ואף מקיימים יריד מיוחד שכולל התנסות המבקרים במלאכות עבר מדי שנה.
גם הסנדלריה ומקצוע הסנדלרות זוכים להתייחסות ולשימור. כך שומרה הסנדלריה באילת השחר שהפכה למוקד ביקורים וסיורים וכך לאחרונה נחנך בית הסנדלריה המשוקם בכפר מסריק. "בית הסנדלריה", מלבנים אדומות, תוצרת מפעל נעמן, הוקם בשנת 1943 למגורים של קבוצת נערות ונערים שהגיעה לקיבוץ מאירופה במהלך מלחמת העולם והשואה והוא מראשוני הבתים שנבנו בקיבוץ.
בחצר הקיבוץ הצעיר היו רק מגדל מים, כמה צריפים למגורים, צריף חדר האוכל ועשרות אוהלים בהם גרו החלוצים שבנו את הקיבוץ.
לאחר מספר שנים, כשהחברים עברו לגור בצריפים בצד הצפוני של הקיבוץ, רוכזו ענפי המשק והשירות בחצר הישנה. אז עברה הסנדלריה לבית שהתפנה ומאז היא במקום הזה. הסנדלרים, חברי הקיבוץ, עשו נעלי עבודה ושבת לבחורים ולבחורות וגם נעלים וסנדלים לילדי הקיבוץ. לאחר מותו של יצחק, אחרון הסנדלרים, יזמה נעמי זינגר ז"ל את שימורה של הסנדלריה לטיפוח המורשת הקיבוצית המקומית.
ב-1968 הצטמצמה לצעדת שלושת הימים ו-ב1974 בוטלה
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
