נקמת האלים

הקהל היושב על בימת צוותא 3, לכל אורכה משני צידיה (מה שמזכיר את המצב בהצגת "המלט" המיתולוגית בתיאטרון הקאמרי מ-2003), זוכה לראות ממרחק אפס, מיקבץ מתומצת של הטרגדיות שכתבו סופוקלס, אייסכלוס ואוריפידס לפני 2,500 שנה: כשכל זאת מוגש בשעה ורבע כקובץ חדשני, מהתל, מלא דמיון, שופע תנועה ואכספרסיה, תוך פגישה עם רוחות של מתים שמתו במגיפה האיומה, או נרצחים שמתו כתוצאה מנקמת האלים.

במיתולוגיה כמו במיתולוגיה, העובדות הן העוגנים של המחזה המרנין ומשובב הלב הזה, שחמשת השחקנים הצעירים מעניקים צבע חדש לסיפורים הנודעים על רצח המלך אגממנון שחזר מכיבוש טרויה, בידי אשתו, שנטרה לו על שהקריב לאלים את בתם איפיגניה, טרם המסע לטרויה (מה גם שהוא הביא עמו משם אישה חדשה, נסיכת טרויה, ולכן המלכה רצחה אותו באמבטיה, אך לא נראה כאן, רק מוזכר). מה שהועלה במחזות נפרדים קודמים (אנטיגונה, אלקטרה, נשי טרויה, איפיגניה באאוליס ועוד). את המלך אגממנון מגלם עם הרבה הומור תומר שאו.

הפעם, הפגישה של הבן שנמסר לאשה אחרת, אוראסטאס, עם אמו יולדתו, ותחילה עם האם שגידלה אותו, מחוללת את הסערה בנפשו, מעצם הגילוי על כך שמהיותו הבן של האב שנרצח, עליו מוטלת המשימה להרוג את הרוצחת - אמו האמיתית. כי אחרת - לא תפוג קללת האלים על כל בני העיר, שכולם מתים בזה אחר זה במגיפה.

אלמנט הנקמה בטרגדיות היווניות הוא הגורם לעצם הטרגדיות, והוא הקטליזטור לכל האירועים וההתרחשויות הנוקבות.

יעקב סולדטוב כגיבור המחזה - אוראסטס, מרשים מאוד במשחקו הנוקב, מלא הרגש וההבעה. הוא מלא כולו אש. עיצוב שערו ככרבולת תרנגול מאחד אותו עם שם המחזה. מולו ניצבת בתפקיד כפול של האם שגידלה אותו והאם שילדה ומסרה אותו כדי שלא יקרה לו רע - מעין לוי. זוהי שחקנית עם כשרון מולד, נוכחות בימתית הבאה באופן טבעי, ושליטה על כל הבמה והקהל שעליה. היא גם מככבת כאחת משלוש אלות הנקמה, תפקידים שמבצעות עימה עדן אמור, (גם כאלקטרה) וכן דנה יעקובי גם כאיפיגניה (וששיחקה גם ביידישפיל) כולן בצורה קלאסית משולבת בהומור עכשווי, בכשרון תנועה מלבב.

כל זאת בעיצוב תפאורה ותלבושות מתחלפות מגוונות של כל האנסמבל, ובעיצוב תנועה שלא מניח לך לעפעף, של תום אפלבאום המחונן. עיצוב התאורה המתכווננת של אמיר קסטרו, וצילומיו של רדי רובינשטיין המעולה לצד הליווי האמנותי של אבי גיבסון בר אל - סוגרים את מעגל היוצרים של הצגה זו, המהווה מעדן בימתי בשילובו את המיתוסים עם העכשווי, הסוריאליסטי והדימיוני שבתוככי נפשו של כל אחד.