מה אתם רוצים ממני - שואל אביגדור ליברמן כמיתמם - לכחול לבן ולליכוד יש יחד 65 חברי כנסת, ולשם הקמת ממשלה לא זקוקים לי בכלל. לא לחינם נקרא ליברמן בדיווחים התקשורתיים לשון המאזנים - צירוף ציני של לשון חלקות ושיקולים זרים.

במשך שנים הייתה ישראל ביתנו ימין. כאשר כינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את אביגדור ליברמן שמאל היו אולי שגיחכו על התווית האוטומטית שמדביק ראש הממשלה על יריביו הפוליטיים, אך במשפט שאחר כך, שרבים לא טרחו לצטט, הבהיר נתניהו את כוונתו - ליברמן שייך לגוש השמאל. הווי אומר: יכולים להיות אנשי ימין ששייכים לגוש השמאל, ולהפך. עיין ערך יועז הנדל, צביקה האוזר, צחי הנגבי, אורלי לוי ואחרים.

יו"ר ישראל ביתנו אומנם לא הצטרף בסופו של דבר לממשלת שמאל-מרכז צרה, אך לא עשה זאת מאהבת מרדכי אלא משנאת המן, וליתר דיוק משנאת נתניהו ומשלל שיקולים זרים, אבל לא על כך רצוני לדבר.

כאמור, טענתו של ליברמן כאילו לו רק רצו היו יכולים להקים ממשלה בלעדיו אינה יותר מאשר גלגול עיניים. הסיבה לכך היא משום שבמשך שנים הייתה הדיכוטומיה בין ימין לשמאל ברורה. יש ימין מדיני וכלכלי ולעומתו שמאל מדיני כלכלי. ססמת הבחירות של כחול לבן אומנם הייתה "אין ימין ואין שמאל", אבל כל בר דעת הבין שהימין והשמאל שרירים וקיימים, גם אם עמדותיהם האידיאולוגיות נחלשו, אך מטרת הססמה נועדה לאפשר "שאיבה" של קולות, בעיקר מן הימין הרך.

לא כחול לבן שברה את הדיכוטומיה, אלא דווקא ישראל ביתנו. אביגדור ליברמן הפנה עורף לגוש הימין שבו היה שותף מסורתי במשך שנים רבות, והבור שהותיר לא התמלא באנשי ימין, אלא בנחשים ובעקרבים שהביאו את ישראל לבחירות.

למרות העמדות המרוככות, ההבדלים בין גוש הימין-דתיים לגוש השמאל-מרכז-ערבים, היו פחות בעמדות המדיניות ויותר בשאלת מיליון הדולר "כן ביבי" או "לא ביבי", ולחבר בין שני קצוות מנוגדים אלה לא היה ניתן. כלפי חוץ, טען ליברמן כאילו אין לו התנגדות אישית לנתניהו, אך בפועל בחש יחד עם יאיר לפיד, כדי לסכל את מינויו של נתניהו לראשות הממשלה.

הוא הבין שהמפלגות הגדולות לא יוכלו להקים ממשלה בלעדיו כל עוד אבן הנגף תהיה שאלת המשך כהונתו של בנימין נתניהו. אבל במקום להטות כתף ולהתייצב מתחת לאלונקה לצד שותפיו הטבעיים בפוליטיקה, בחר ליברמן להיתקע באמצע בפוזיציה של בובת "נחום תקום". פעם נטה ימינה ופעם שמאלה. כשהותקף מימין נטה ימינה וכשהותקף משמאל נטה שמאלה, אך משקל האגו שבבסיסו הרים אותו למעלה בתנופה שהיכתה חזרה, מטרפד כל אפשרות להקים ממשלה, ומדרדר את ישראל בפעם המי יודע כמה למערכת בחירות.

ישראל ביתנו לא הטביעה חותם על מדינת ישראל ובמשך עשרות שנותיו בפוליטיקה הישגיו של ליברמן שואפים לאפס. כוחו רק במילים (מילה זאת מילה, זוכרים?), וגם הוא מבין שאולי במקום לשבת בממשלה ולספוג ביקורת על כך שאינו עושה דבר מוטב לשבת ביציע ולזעוק את זעקת הקוזאק הנגזל. מוטב לוותר על עשייה למען אזרחי ישראל, לטובת השכמה מוקדמת וכתיבת רשומה בפייסבוק מעט לפני שבע בבוקר, שיש סיכוי כי תשפיע על סדר היום התקשורתי.

המפלגה שחרתה על דגלה "עונש מוות למחבלים" היא פצצה מתקתקת, מטען צד לציונות. זו כבר מזמן לא מפלגת העולים ישראל ביתנו אלא מפלגת ישראל בעייתנו, מפלגה שרואה ביציבות השלטונית אויב ופוגעת בכלכלת מדינת ישראל ובבטחונה. כל עוד מצביעיו הנאיביים של ליברמן לא יבינו שהוא מוביל אותם בדרך ללא מוצא וצריך "לחסל" אותו פוליטית ולהוציא אותו לגלות מהחיים הציבוריים, תמשיך המדינה לדשדש במסלול התנגשות לעוד מערכת בחירות.