דיוקן עצמי

ליצור בענן

בכניסה לאולם הראשי במוזאון הרצליה מתגלית לעינינו תערוכה בה הגודש והצבעוניות המוגזמת יכולים להתפרש כעוד יצירה של קומיקס, פופ ארט, בעלת איכות עממית, לעיתים אפילו "קיטש". אבל ככל שהצופה מעמיק להתבונן בה הוא מגלה בה נדבכים נסתרים.

אליסון צוקרמן, אמנית אמריקנית צעירה (1990), לוקחת מהענן, מהאינטרנט, דימויים וחלקי תמונות של מאסטרים מכל הזמנים ומדביקה אותם לקולאז' צבעוני. כך, סזאן יכול לשבת בכפיפה אחת עם מיקי מאוס ורובנס עם פיקסו. איה לוריא, מנהלת המוזאון והאוצרת הראשית, מיטיבה לתאר זאת: "כשודדת לאור יום, היא מכליאה אמנים מודרניים ועכשוויים עם רבי-אמן מתולדות האמנות... כקניבליסטית של סגנונות, היא מדברת בכל השפות בעת ובעונה אחת ומתייחסת להיסטוריה כאל אינוונטר נתונים אינסופי".

בעבודותיה צוקרמן מתכתבת עם יצירות אמנות ידועות כמו "חטיפת הסבינות", "יהודית והולופרנס"",סוזנה והזקנים". היא מעמידה את עצמה במרכז התמונה עם אף משולש צבעוני (סגול), מוסיפה נגיעות מכחול, ריבועי פיקסלים, ונותנת פרשנות חדשה לעולם הדימויים הידוע מהעבר. בסצנה ממנה היא לקוחה האישה יכולה להיות אולי "חטופה", אך כאן היא מיוצגת כאנרגטית ובעלת שליטה, כוחנית, גדולה וחשופת חזה. זוהי באקנליה עליזה המזכירה בסיגנונה את אמן הפופ הידוע רוי ליכטנשטיין.

מרוסיה באהבה

לעומתה, נטליה זורבובה (1975), היגרה לישראל ב-2004 מברית המועצות לשעבר, מציגה בצבעים עזים ובריאליזם נוקב את החיים בארץ כאמנית עולה חדשה מרוסיה. בעבודותיה היא מתארת את חוויותיה כאישה, כאם לבת בגיל ההתבגרות שגדלה והתחנכה בישראל, כמהגרת, כאשת מקצוע.

בוגרת האקדמיה לתיאטרון במוסקבה והאוניברסיטה לאמנות בברלין, זורבובה חברה בקבוצת "הברביזון החדש", שפועלת בישראל החל ב-2010 וכוללת חמש אמניות ילידות ברית-המועצות לשעבר, בראשן זויה צ'רקסקי, שכבר תפסה מקום נכבד באמנות הישראלית והציגה לאחרונה במוזאון ישראל, אנה לוקשבסקי, אולגה קונדינה, אסיה לוקין ונטליה זורבובה. הקבוצה הביאה עימה רוח חדשה של סגנון ריאליסטי, פיגורטיבי, נוטה לעיתים להומור וקריקטורה, בניגוד לטרנד הקונספטואלי, לעיתים מינימליסטי, ששלט באמנות הישראלית.

מציור לצילום

לולא היה זה כרוך באסון כבד ניתן היה ליהנות בחיוך מהקרנת הצילום המקסימה של איריס נשר. כצלמת בילתה שעות ארוכות במוזאונים בעולם, ולעיתים קרובות בנה ארי ובעלה, במאי הקולנוע אבי נשר, התלוו אליה לסיורים אלה. באחד המקרים הילד הצעיר נרדם ליד אחת מעבודות האמנות ודמותו השתלבה להפליא ברקע האמנותי.

מאז היא מתעדת אותו בתנוחות שונות של שינה, מנוחה, במוזאונים. לצערנו, ארי נהרג בתאונת דרכים לפני כשנה, בגיל 17, ואיריס אימו, אישה יפה ואצילית, התקשתה להתגבר על כאבה. התערוכה והשיחות עם הקהל על עבודתה מנחמים אותה קמעה. בסיום ההקרנה מוקרן צילום של איריס על מדרגות המוזאון ברומא כשעיניה סגורות, ומיד אח"כ, אותו פריים עם עיניים פתוחות לרווחה, צופה לעתיד שפגע בהם באופן כה טרגי.

פיסול ממונע

ובמדיום שונה לגמרי נפרסת לעיננו "חתיכת חיים" של אמנית ישראלית צעירה, ממקימי הגלריה השיתופית חנינא בתל אביב. במשך כשלש שנים בנתה ורד אהרונוביץ (1980) את המיצב המורכב מפיסול בעץ ובחומר ומציג את ביתה וסביבתה במושב בצפון.

בדקדקנות מופתית היא בונה את הבית על כל חדריו ודייריו, את הנדנדה, המקלט, ובמרכז - אביה, המפעיל את כל ההתרחשות. הדמויות נעות באופן מכני בתוך סביבה הנראית כמו אגדת ילדים "חלומית", אך במבט חודר יותר ניתן להבחין בקשיים של המקום ושל הדמויות החיות בו.

באשכול זה מציגים גם ציבי גבע, חנה לוי ומריה סאלח מחאמיד. מומלץ מאוד לבקר!