מכתב נדיר והיסטורי מהרה"ק ר' אהרן מטשערנאביל זצוק"ל נשלח אל הגה"ק ר' שמואל העליר זצוק"ל אבד"ק צפת ת"ו ובו תגלית מעניינת בעניין סכסוך ביישוב היהודי בצפת בשנים ת"ר - תרל"ב.
המכתב המרגש עומד כעת למכירה פומבית בבית המכירות אוצרות לונדון ביום רביעי, י"א טבת, 8.1.20 בשעה 19:00 המכירה תתקיים במלון the pillar hotel 19 Brent street .Hendon London nw4 2eu
הרקע למכתב שלפנינו: מאז ומעולם הייתה תשוקה עזה בלב יהודים של צורה, לעלות ולחון את עפר הארץ. מאז שנת ת"ק לערך היו כמו עליות מאורגנות של יהודים יוצאי מזרח אירופה, לעלות ולהשתקע בארץ. בתחילה התיישבו בירושלים, ולאחמ"כ כשהתחילו עליות החסידים החלו להשתקע הם יותר באזור הגליל, טבריה וצפת.
בכדי לחיות כלכלית היו העולים חיים וניזונים רוב כעיקר, מהתמיכות שהיו מגיעות מזמן לזמן, מאחיהם היושבים בחו"ל, אשר היה כל אחד מפריש מהונו, לצדקה נעלית זו של ישוב ארץ ישראל.
אסיפת וחלוקת הכספים, התנהלו בצורה מסודרת על-ידי כוללים שהוקמו בכל מדינה במזרח אירופה, על-מנת לתמוך ביוצאי מדינתם. והם נוהלו בנשיאות הרבנים והצדיקים תושבי המדינה, הצדיקים ממקום מושבם באירופה, ניהלו והשגיחו על כל ענייני הכולל, וכן היו מעורבים אישית, בחייהם הציבוריים של אנשיהם בארץ.
התייסדות כולל וואהלין
קבוצות החסידים היו מאוגדות מלכתחילה במסגרת ארגונית אחת, 'כולל רייסין', שריכזה את מאמצי הגבייה ואת הסדרי חלוקת הכספים, אך בשל סכסוכים מתמשכים בין הפלגים החסידיים חל פיצול בכולל: יוצאי וואהלין ופולין, שחשו מקופחים בחלקם בכספי התרומות, ייסדו את 'כולל וואהלין' (שנקרא גם 'כולל חסידים'). הוא התבסס על כספים שהגיעו מארצות מוצאם ובתוך זמן קצר היה לגדול ולעשיר שבכוללי החסידים. בעקבות הסכסוכים בין הכוללים החסידיים ירדה הקהילה בטבריה מגדולתה, וצפת תפסה את מקומה כאתר התיישבותם המרכזי של חסידי וואהלין בארץ.
ההנהגה המרכזית בכולל וואהלין, הייתה בידי הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין. הוא היה פטרונו של 'כולל וואהלין' והיה מעורב באופן מעשי בארגון התמיכה בחסידים בגליל מאז תק"ץ לערך. גם לאחר בריחתו מרוז'ין שברוסיה לסדיגורא, הסמוכה לצ'רנוביץ שבבוקובינה האוסטרית, המשיך לתמוך בכולל החסידים ואף ביתר שאת. מאז שנת ת"ר היו קהילות ברדיצ'ב וסדיגורה, שבהן התרכזו רבים מחסידי רוז'ין, מוקדי איסוף כספים של כולל וואהלין.
בין חסידיו של הרה"ק מרוז'ין שעלו לארץ היו בני משפחת ב"ק, הם הגיעו לצפת בתקצ"א וכאן היו שותפים ביזמות כלכליות והתיישבותיות. אבי המשפחה ישראל ב"ק ובנו ניסן עמדו במרכז הקשרים של בית רוז'ין עם היישוב בארץ-ישראל. ניסן ב"ק פגש את משה מונטיפיורי בצפת כבר במהלך ביקורו של האחרון בארץ בתקצ"ט. בהמלצתו של ניסן ב"ק פעל ר' ישראל מרוז'ין להכתרתו של מונטיפיורי ל'נשיא ארץ-ישראל' באנגליה כחלק מהקשרים שטווה לרתימת הנדיב לטובת יהודי רוסיה, מתוך אמונה בהשפעתו האדירה. קשרים אלו הוכיחו את עצמן, ומונטיפיורי הוזיל הון רב ל'הקדש' בצפת, במסגרתה רכשו בתים בצפת והשכירום, הן במטרה לעזור ליושבי העיר בדיור, והן במטרה להרחיב את הכנסות הכולל.
בני משפחת ב"ק עצמם עברו לירושלים בשנת תר"א. אך הנהגת הכולל בעיר צפת, עדיין נשאר בשליטתם המלאה. כל ענייני הכספים, ההקדשות, והחלוקות, נוהלו על-ידי משפחת ב"ק בנשיאות רבם ר' ישראל מרוז'ין. ועל הניהול הכללי בצפת מונה יהודי ת"ח בשם ר' מרדכי הלוי. ככל הנראה ברצון מונטיפיורי.
ראשיתה של המחלוקת
צפת שנת תר"א, המנהיג הבלתי מעורער, עד לתקופה האחרונה, הרה"ק ר' אברהם דב מאווריטש בעל ה"בת עין" נפטר בי"ב כסלו בו. ובהנהגת העיר צפת הועמדו שני מנהיגים, האחד רבי שמואל העליר, שהיה מקושר לחצר טשערנאביל, שאף הבת עין נמנה על חסידי החצר הזאת. ומצד השני רבי יעקב דב הרב מראמאן, שהיה מחסידי רוז'ין - סאדיגורא. וכאן החלה המחלוקת לתפוס עוצמה, תחילה על אש נמוכה יותר, אך לאחר תקופה קצרה, פרצה במלוא עוזה.
הרב מראמאן שהיה חסיד רוז'ין, היה כמובן מועדף על מנהיגי הכולל על פני הרב העליר. עם הזמן, החלו תומכי הרב הליר, אשר היו ברובם חסידי טשערנאביל, להרגיש מקופחים בחלוקות תמיכות הכולל. כצעד ראשון, במטרה לוודא שאין הם מקופחים על חשבון תומכי הרב מראמאן. הלכו ומינו אחד מאנשיהם, לפקח על ענייני הכולל, לצד מנהל הכולל בצפת ר' מרדכי הלוי. אשר בתחילה, רק ניהל ופיקח על ענייני הכולל לצד ר' מרדכי הלוי. אך עם הזמן, כבר העמיקו את אחיזתם בניהול הכולל, והצליחו להגיע למצב בו היו ידי ר' מרדכי הלוי על התחתונה.
אך החיכוכים לא נשמרו רק בגבולות צפת, ומעבר הים השני במזרח אירופה, ג"כ נשמעו הדי המחלוקת. (כך מוצאים אנו, תלונות של הרב מראמאן על הרב העליר בפני רבו מרוז'ין, אשר הגיב לו, שאין קפידתו יכולה לשלוט עליו, מחמת כוח תורתו וזכות א"י. וכן מסופר בבני משפחת הרב העליר, שבחששו לכך, לא יצא הרב הליר מאז את גבולות הארץ).
לחצים כבדים, הופעלו מצד גורמים בחצר רוז'ין, על רבי אהרן מטשערנאביל. על-מנת שיורה לחסידיו בצפת, לחדול משליטתם העיקרית בכולל, ולהחזיר את הניהול העיקרי בידי מועמדם. הלחצים גברו, וכלל בין היתר איום של ממש מצד ה'מקדיש' של הכולל על הפסקת תמיכתו בכולל לגמרי. פירוש הדבר, גזירת כליה ח"ו על הישוב בצפת.
המכתב
רבי אהרן לא התמהמה ומיד שיגר מכתב חריף ונוקב, לאנשי שלומו בצפת ובראשם ידידו ומקורבו רבי שמואל העליר רבה של העיר. במכתב מודיע הוא: כי קיבל מכתב מהגביר המקדיש, "שמתרעם מאוד על שנסוגו מרצונו"... "והנה גם בעיני יפלא כי מי יאמר לו מה תעשה בשלו". גם את חששו מהפסקת התמיכה בכולל, מביע הוא במכתב: "הלא תדעו שגרמו בזה פסידא רבה... וכאשר נסוגו מרצונו, יהיה נסוג מלהפריש עוד מדי שנה בשנה, ומסתפינא דלא ליפול חורבה והריסה רבה בכל המקומות". הוא אף איננו מסתיר את צערו: "כי לא אוכל לבאר להם את גודל שברון לב מעגמת נפש שיש לי בזה".
על כן מבקש הוא במכתב זה שידאגו להחזיר את השלום בעיר צפת על-כנו. ואף מבקש מהם, שימסרו בשמו לכל מחרחרי הריב: "וכזאת יאמרו בשמי לכל האנשים שחטאו בהרמת יד... לא אמחול להם בזה ובא, עדי שירצו ויפייסו את רמ"ה, עד שיכתוב כי מתרצה ומתפייס". כן הוא מציע להם, למנות את הדיין רבי מרדכי זליברמן, שהוא ינהל את החשבונות ויחלק את הפירות, יחד עם ר' מרדכי הלוי. ומסיים בבקשתו שוב: "על כן יהיו זהירים מאוד לחזק איש אחיו לשלום".
המכתב שנשלח לכאורה באזור השנים תרי"א - תרל"ב, היה למעשה הנסיון הכמעט אחרון, למנוע את הפילוג בעיר, ואכן דבר זה הצליח, ועד לפטירתו של רבי אהרן תמך הכולל וואהלין בחסידי סאדיגורא וטשערנאביל כאחד. אך בשנת תרל"ב תקופה קצרה מאוד, לאחר פטירתו של רבי אהרן, כבר נפרדו חסידי טשערנאביל מכולל וואהלין וייסדו כולל נפרד לעצמם בשם כולל זיטומיר.
המכתב הזה, מלמד אותנו על תקופה נסתרת יחסית בעיר צפת, בתחילת המאה התשע עשרה, החיים בה, והתנהלות הכוללים. המכתב בהחלט, מהווה תגלית היסטורית, ותהווה ציון דרך לחוקרי התקופה הזאת. הרה"ק ר' אהרן מטשערנאביל נולד בשנת תקמ"ז לאביו הרה"ק ר' מרדכי המגיד מטשערנאביל בן הרה"ק ר' מנחם נחום מטשערנאביל בעל ה"מאור עינים", ולאמו שהייתה בת הרה"ק ר' אהרן הגדול מקארלין, נשא בזיווג ראשון את בת הרה"ק ר' גדליה מליניץ בעל ה"תשואות חן, ובזיווג שני את בת דודו הרה"ק ר' צבי מקריסטשוב.
בילדותו התחנך אצל זקנו בעל ה"מאור עינים". עוד בחיי אביו, תפס מקום נכבד בעולם החסידי.
בשנת תקצ"ח לאחר פטירת אביו, התמנה לממלא מקומו בעיר טשערנאביל, הערצת החסידים אליו הייתה עמוקה, וכל הסביבה סרו למשמע פיו, גם שאר אחיו האדמו"רים נכפפו כולם אליו וקיבלוהו עליהם את מרותו, חרדו לכבודו, ואהבוהו אהבת נפש.
הוא כיהן כנשיא ארץ ישראל באוקראינה, ותפקיד זה היה חשוב בעיניו, והיה מעורב בכל ענייני כולל וואהלין, החל באסיפת התרומות וכלה בחלוקת התמיכות ליושבי ארץ הקודש, ועד ניהול העניינים הציבוריים בארץ הקודש דאז.
האריך ימים ונפטר ביום ח' כסלו תרל"ב ומנו"כ בטשערנאביל.
הגה"ק ר' שמואל העליר נולד בשנת תקס"ג בעיר זלוטשוב בגליציה, אביו היה מצאצאי הגה"ק ר' יום טוב העליר בעל ה"תוספות יו"ט". בילדותו זכה לשהות פעמים מספר במחיצת הרה"ק ה"חוזה מלובלין". וכן נתקשר בקשר אמיץ לחצר הקודש טשערנאביל.
עוד בהיותו ילד בשנים בין תקע"ב - תקע"ד עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבו בעיר הקודש צפת, הוא התמיד בלימודו ועשה בו חיל, עם בגרותו הצטרף לחוגי ההנהגה ותפס מקום מרכזי ביותר בהנהגת הקהילה היהודית בצפת. תחילה, כמקורב לאותם אישים שהנהיגו את הקהילה ולאחר פטירתו של רבו הרה"ק ר' אברהם דב מאוורוטש בעל ה"בת עין" בשנת ת"ר, היה לדמות המובילה בהנהגת היישוב עד לפטירתו.
מעגלי חייו ופעליו שזורים בהווי החסידי, המזרח-אירופי, ממנו הגיע; במערכות היחסים התוך-צפתיים (חצרות החסידים, ספרדים-אשכנזים, קשרים עם החברה הלא-יהודית כגון: האוכלוסייה הערבית, השלטונות העות'מאנים, הקונסולים הזרים); בקשרי צפת עם ריכוזים יהודיים אחרים בארץ-ישראל; במארג הקשרים של צפת עם התפוצה היהודית ועם אפוטרופוסי היישוב היהודי. נפטר בכ"ב טבת תרמ"ד ומנו"כ בצפת.
[
קישור לפריט]
