מלך חדש סיפור נושן

אין מראין לו לאדם בחלומו פילים הנדחקים לעבור בקופה של מחט כי על כן גם בחלום שומרת הדעת על האפשרי. היא הוזה כאוות נפשה. פיל יכול לעופף. אבל הוא לא יכול להיות גם גדול כפיל וגם צר כמידת חלל קופה של מחט. פרות יכולות - שמנות או רזות - לעלות מן היאור, אולם אין מציאות, גם לא בחלום בה פרה בולעת את רעותה, שמנה את הרזה או רזה אתך השמנה. אי-אפשר שפרעה חלם את הבלתי אפשרי.

גם שיבולים אינן בולעות האחת את רעותה. אין מראין לו לאדם, גם לא לפרעה, תמונה מעין זו. היא בלתי אפשרית. לא בחזון הלילה. אבל מטפורה? כן! מטפורה היא בהקיץ. לא בחלום. בהקיץ אדם רואה בעין כי אפשר לחיות היום על חשבון המחר, כי בני האדם צורכים מה שאין להם, חיים בהקפה, לווים על העתיד, וכשהעתיד מגיע, והוא תמיד מגיע, לא רק שאין בידם לפרוע חובם, אלא גם לפת אותו יום אין להם. זה אפשרי. זאת מציאות של רעב המצטיירת כבר בשעת השפע. בהקיץ.

המטפורה, הפרות, השיבולים, לא הייתה חידה. שום מטפורה אינה חידה. החידה הייתה רק מה עושים. מניחים לשפע העולה על גדותיו לרוקן גם את הקופות של המחר, וקונים בכך את התמיכה של השבעים, של מבלי היום, של חסידי הרגע, או עושים את הבלתי פופולרי בעליל, מטילים מכסים על השפע, קוצרים ולא אוכלים את הכל, מגדלים בקר, ולא טובחים אותו לבשר, דורשים מילדי היום לחשוב על ילדי המחר חרף העובדה כי ילדי היום יקומו על מי שגוזר עליהם צמצום כדי להבטיח רווחתם של אחרים.

פרעה, המלך, נבהל ממה שראה בהקיץ. נחרד שמא ייקרא לעשות דבר שיטיל איבה בינו לבין עמו. האפשרות הזאת, הייתה בגדר של חלום ביעותים. המוצא האחד היה להטיל את האחריות על העבד העברי ששמע חלום לפתור אותו. להעביר את האחריות על הטלת משטר של צנע על המון השפע על היוסף העברי, על האסיר המשוחרר שאינו צריך להיזהר שמא הוא פוגע בהמון וייתן על כך את הדין. המלך מוג הלב הבהיל את העבד מבית האסורים אל חצר המלוכה, והעביר את הזעם הצפוי של ההמונים על כתפי האיש הצעיר שפתר כביכול את החלום שלא היה, על דרך קבלת האחריות על הגזירה, בלי לגעת בכתר המלך. שבע שנות השפע שועבדו כדי להושיע את המצרים של מחר משבע שנות רעב. מעשה א-פוליטי בעליל!!

הוא ההציל את מצרים. אבל לא זכרו לו את זאת. מה שזכרו הוא, שהוא הטיל גזירות. ונפרעו ממנו, לא אישית, אלא מבני עמו כולם. המלך החדש אשר לא ידע את יוסף ידע לומר לעמו כי אותו יוסף לא הציל את מצרים בשעתו אלא ניצל אותה, התעשר על חשבונה, העשיר את אחיו ואת כל בית אביו, ומעתה, בא זמן להיפרע ממנו ומכל בני עמו היהודים. נשמע מוכר?....