אשר לא ידע את יוסף

נֶאֱמַר "הָלַךְ לוֹ הַשִּׁכָּרוֹן וּבָא לוֹ הַחֶשְׁבּוֹן ¹
אֶל מוּל כְּפוּי טוֹבָה מִתְכָּחֵשׁ מַעֲלֶה חָרוֹן
מוּטָב רָעָב בְּבֵיתְךָ מִשָׂבָע בַּנֶּכָר זָר וּבוֹדֵד
כִּי לֹא יִמְדְּדוּ לְךָ כַּמִּדָּה אֶתָּה לָהֵם מוֹדֵד
לְעוֹלָם זָכוֹר אֶת מַר גּוֹרָל הַיּוֹרֵד

זֶה קָרָה כְּשֶׁקַם מֶלֶךְ שֶׁלֹּא יָדַע אֶת יוֹסֵף
מֶלֶךְ כְּפוּי טוֹבה מִתְנַכֵּר וְאֶת פַּרְצוּפוֹ חוֹסֵף
זֶה אֲשֶׁר קוֹרֶה מְאָז וּמִתָּמִיד לְעַם יִשְׂרָאֵל
חֶלְקוֹ יוֹרֵד חֶלְקוֹ שׂוֹרֵד וְחֶלֶק מְחַכֶּה לַגּוֹאֵל
מְאָחֵר לָבֹא וְזֶה תָּמֵהַ וְשׁוֹאֵל

כָּכָה הָיָה וְכַךְ קוֹרֶה מְַצֶּפה לַטּוֹב וּמִתְיַסֵּר
אֵינוֹ שָׂבֵעַ בְּחֶלְקוֹ וְלֹא יוֹדֵעַ עַל פַּעַר לְגַשֵּׁר
זֶה קָרָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיּוֹסֵף אָז בַּמְעוֹדְדִים
רֵאשִׁיתָם דְּשֵׁנִים רַעֲנָנִים וְאַחֲרִיתָם עֲבָדִים
קוֹל זַעֲקָתָם נִשְׁמַע בַּמְּרוֹמִים

תקופה שראשיתה מתוק וסופה מר

בבוא יעקב-ישראל ובניו למצרים נאמר: כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יֹצְאֵי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש (כולל יוסף שהורד מצרימה)ששים ושבע ובני יוסף (שנים) אשר יֻלַּד לו במצרים ששים ותשע ..(ויגש מו/כו,כז) רש"י יִשֵׁב בים ששים ותשע לשבעים ב"יוכבד" שעתידה להיות אמם של מרים אהרן ומשה, נולדה בין החומות. ב"שמות" חוזר הכתוב ומונה את .... בני ישראל הבאים מצרימה שבעים נפש. רש"י מעלה תמיהה ומנמק: אף על-פי שֶׂמְּנָאַן בחייהם בשמותם חזר וּמְנָאַם אחר מיתתם, להודיע חִבָּתָם, שנמשלו לכוכבים, שמוציאם ומכניסם במספר(ם) ובשמותם, שנאמר: המוציא במספר צבאם לכלם יקרא (ישעיה מ,כז) וכזאת חבתו לישראל. ברם הדברים נועדו לאמר לנו כי ירדו מן הארץ והיה טוב מְדֻמֶּה להם. והנה עם שינוי העתים ובחלופי שלטון: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ על מצרים אֲשֶׁר לא יָדַע את יוסף.(א/ח) מתנהג ככפוי טובה לא רק, אלא גם החל לתכנן דרכים להכביד עֻלּוֹ עליהם ואומר ליועציו: "הבה נתחכמה לו" כי אם ירבה מספרו, הוא יבגוד במצרים ויחבור אל שונאי מצרים "ועלה מן הארץ", משמעות אחת ל"ועלה מן הארץ" כלומר יעזבנו לנפשנו מול האויב ויעלה לארצו, אבל רבותינו דרשו "ועלה מן הארץ": "ועלינו מן הארץ (אנו המצרים) והם (ישראל) יירשוה". מה רצתה התורה ללמדנו מפסוק זה, שאין לסמוך על חסדי גויים,כי בעבור זמן אחד לזמן אחר משתכח הטוב והמיטיב וידיד של אתמול נהיה לאויב של היום.

לחשיבה זו יש חִזּוּק אצל הפרסים (האירנים) דהיום. בימי אחשורוש קם צר ואויב ובקש להשמידנו, אך המלך אחשורוש הפרסי בטל את הגזרה. שנים רבות לפני כן כֹּרֶשׁ מלך פרס יזם חידוש קוממיותנו ובנית בית המקדש השני, ואף בתקופת הַשָּׁהּ הפרסי היחסים בין ישראל לאירן שגשגו, עד אשר שהַאֲיָתוּלוֹת תפסו את השלטון והפכנו לגדול שונאיהם, על זה אמרו חכמנו "אין אמונה בגויים" טובתם תמיד קודמת לטובה שאנו ראויים לה על שרתנו אותם נאמנה. שנאת השליטים (הפרסים דהיום) לישראל כמעט דומה לשנאת המן שהיה אז היטלר-יש"ו של תקופתנו. פרשת השבוע מתרה שוב בנו: לא לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין ממנו תשועה ישוב לאדמתו יֹאבדו עשתונותיו וישכח כל הטוב שישראל עשה למענו.

מנחית מכה ותרופתה בצדה

היורדים למצרים לא בקשו אלא לגור שם, אלא שישיבתם במצרים נקבעה עוד בברית בין הבתרים שם אמר ה' לאברהם: " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה " (בר' טו:יג), ללמדך שאם לא יודעים מה זה רָעָב לא נדע מה זה שָׂבָע . הארץ ניתנה לישראל על-ידי הקב"ה מוגשת לו, כדברי המשורר אלתרמן, על מגש של כסף, ולא היא. ישראל קבל את ארצו בדמים . לכן כל אשר ֶמֻּשַּׂג בְּקַלּוּת אוֹבֵד בקלות. כדי להכיר בערך הארץ לעם ישראל ובתקופתנו במאת השנים שעברו ומאת השנים הנוכחיות, עבר עם ישראל כל האכזריות שיש בעולם

ומנת חלקו הייתה כל מעשי הרשע שברא השטן מהעמים ישב בקרבם ושרת מנהיגיהם נאמנה. אלא שמנהיגים אלה נהגו כפרעה ואמרו: הבה נתחכמה לו פר ירבה, ומה יקרה לעמים אם ישראל ירבה הוא ישלוט בנו ובעולם, למרות שבפועל הביא ברכה עליהם, אלא ששנאתם וקנאתם בישראל העבירה אותם על דעתם, גם במחיר חרבנם עצמם. העמים שונאי ישראל אינם יודעים כי "שומר ישראל" תובע מישראל לנהוג בצדק ובחמלה גם כלפי אויב שנאמר: בנפול אויבך אל תשמח, לכן כדי להזכיר לישראל לנהוג בצדק ובמישרים, מנחית עליהם מכה ותרופתה בצדה. כל שצריך לתקן דרך כי זאת התרופה. כמו גזרת פרעה שגזר כל הבן הילוד ליאורה תשליכוהו והבת תחיון. כך נהגו הגויים בישראל הם אף לא חמלו על הבנות כפרעה שראה בהם אמצעי להרבות את המצרים. ברם המילדות לא שתפו פעולה על כך נאמר: וַיֵיטֶב אלוהים למילדות .... ויעש להם בתים. (א/כ,כא) הכונה לבתי כְּהֻנָּה (אהרן) לְוִיָּה (משה) וּמַלְכוּת (מרים). ובכך נולד המנהיג משה שיושיע את בני ישראל, המושיע כפי שכינוהו אצטגניני פרעה (החוזים בכוכבים). לא רק אלא גם ויגדל הילד (ב/י) ומיד לאחר מכן חזר הכתוב ואמר: ויגדל משה(ב/יא) רש"י תמה מן הכפילות: והלא כבר כתב ויגדל הילד א"ר (אמר רבי) בְּרַבִּי (בן רבי) אִלְעַאי: הראשון שבפסוק י' לקומה והשני בפסק י"א לגדולה, שֶׁמִּנָּהוּ פרעה על ביתו. על כך נאמר על משה מנהיג מלידה.

הגענו פַּעֲמַיִם לנחלה ולמנוחה ואבדו לנו

בצאת ישראל ממצרים מבית עבדים, הגיע עם ישראל בהנהגת משה ויהושע עד תקופת המלך דוד "אל הנחלה" בארץ ובהנהגת שלמה הגיע ישראל אל המנוחה. נראה כי אם נשמור על הנחלה נצליח גם לקים אל המנוחה. כך אנו עתידים לקרוא בהמשך קריאת התורה. יכולת ישראל להתקיים לעד רק אם יצליח לשמור על הנחלה, ועל המנוחה "נשלמה פרים שפתנו" נתפלל וזה יתקבל לפני כסא כבודו. העיקר אצל עם ישראל לתת ביטוי לתקוה אותה אין לאבד בכל מצב. כבר היו דברים מעולם, אחרי חרבן בית ראשון, מופיעים עזרא ונחמיה ומחדשים את ישותנו כעם היושב בארצו. אלא ששוב במעללנו נחרב הבית השני, ומאז לא חדלנו לקוות ולעשות לחידוש קוממיותנו, פעם על-ידי החשמונאים- המכבים ופעם על-ידי רבי עקיבא ובר-כוכבא. אנחנו נמצאים בתהליך של חידוש קוממיותנו בשלישית על-ידי הבילויים והרצל והחלוצים והנצולים בזכות אלה שלא נטשו את הארץ מאז אברהם אבינו ודבקים בעפרה, ובכך מנעו מפולשי המדבר לכל ארצות אגן הים התיכון להשתלט על הארצות ולהקים משטרים וממלכות ולהכחיד את עמי הארצות האלה. ברם לא עלה בידי הפולשים - אנשי המדבר - להקים בארץ כבארצות השכנות ישות מדינית שלטונית ערבית בה בזכות אחיזת שארית ישראל שישבו ולא נטשוה וקדשו עפרה, מנעה הקמת ממשל עצמאי ערבי בה כפי שזה נעשה בכל הארצות השכנות לה, עד אשר עם ישראל קם על רגליו מתופת מלחמת העולם השנייה וחידש קוממיותו בארצו. ועל הארץ הזאת לא פסחו מלכויות האשורים הרומים והיונים והצלבנים והעותומאנים, וכל אלה לא הצליחו לעשות כפי שעשו הערבים אנשי המדבר באשור ובבבל ובארם ובלבנון ובמצרים, שהשתלטותם שם הכחידה את עמי הארץ ואלה שנשארו חיים אולצו להמיר אמונתם ולהתבטל כלא היו, רק פה ושם ימצאו קבוצות זעירות כשרידים של האשורים, הבבלים והפיניקים והפרעונים. לעומתם ישראל נשאר חי וקים בזכות דבקותו בתורתו באמונתו ובארצו ובעיקר בזכות אלה שלא נטשו את העולם מעולם. זה מסביר את אשר אמר ה' לאברהם: "כי גר יהיה זרעך..." ומשירד העם למצרים, יצא ממנה ושב מחוזק ומחושל לארץ אבותיו. ישראל בדבקותו בתורתו ובארצו מהוה תופעה נדירה בתולדות העמים שאין לה אח ורע. ייתכן שהגזרה להיות גרים כזרים בארץ נכר והשחרור מעבדות לחרות, הם המקימים עמנו ויתקים לעולמי עולמים אמן כן יהי רצון. נשוב ונזכור אשר הקרב לפי עשר שנים כשה"פְּלִשׁתִינִים" בכצועה מול צה"ל נגף. למען ידעו כי כבר שעבדנו והשתחררנו מעבדות ושכל המכריז מלחמה עלינו הוא גוזר על עצמו כליה, יען זאת ראינו בהביטנו אחור לפני עשור .

בְּהַבִּיטֵנוּ אָחוֹר נִוָּכַח שׁוּב שֶׁגָם בְּיָמֵינוּ
נִצָב לוֹ מִמוּל פּוֹלֵשׁ הַמְבַקֵּשׁ לְהַכְחִידֶנוּ
כּאָז עַתָּה גְּבוּרַת לוֹחֲמֵנוּ תְּבַטֵּל זְדוֹנָם
וְעַל זֹאת נְשַׁבֵּחַ וְנוֹדֶה כִּי הִצִּילָנוּ מִיָּדָם

עָמַדְנוּ אָז בְּסִבְלוֹת מִצְרָיִם וְשׁוּב נַעֲמֹד
אָז שָׂרַדְנוּ מִצְרָיִם וּמִדְבַר גָם עַתָּה נִשׂרֹד
זֶה שֶׁהָיָה לִפְנֵי עֲשׂוֹר כְּשֶׁקָּם עֲלֶינוּ נוֹגֵס
וְנָפַל שָׁדוּד אֶל מוּל בּוֹנֵי פִּתּוֹם וְרָעַמְסֵס

עָבַרְנוּ אֵימַת הַמִּדְבַּר וְגָם אֵימַת אֲנָשָׁיו
נַעֲבוֹר שׁוּב כֹּל הַקָּם עֲלֶינוּ כְּאָז עַכְשָׁיו
וּתְאֲוַת הָרֶצַח בְּקִרְבָּם תֵהֵא לָהֶם לְרוֹעֵץ
וּכִי כֹּל הַקָּם עֲלֵינוּ גֻּלְגֹלְתּוֹ צְבָאֵנוּ יְרוֵֹצץ