שובן של עלמה ורות

הפלא ופלא, הטקסט, ברובו ביידיש וחלקו בעברית, קולח בצורה נפלאה מפי השחקנים הצברים הצעירים, הודות להדרכתו יצירתית של שי גולדברג, שטרח ללמדם יידיש בניחוח ישראלי. בכך, היה כה קל ונעים להקשיב ולהיעזר אך במעט בתרגום הרץ שלצידי הבמה, והתאפשר לרוות את מלוא ההנאה מהמשחק המבריק של קאסט השחקנים הרענן, שנווטו בידי הבימאית הצעירה והמחוננת עדינה חיימיס. הבת המתחרדת מצויה בהליך של שידוך, בו מוצע לה להתחתן עם גבר מבוגר ממנה.

את דמותה של עלמה, מו"לית ספרים יפה ודעתנית, ממלאה הפעם בהצלחה גדולה וכובשת בקיסמה ענת עצמון. על במה מעוצבת להפליא עם האווירה הנכונה, בידי איה באך, מתוודעים לעלמה, הקוראת כתב יד של צעירה חרדית מבני ברק. סיפור נוקב הכובש אותה כליל. משום הגילויים בו על אירועים מטרידים היכולים להזיק לקהילה החרדית בעירה, בני ברק, המבוססים על נסיון חייה של הצעירה, בוחרת הסופרת רות (מעין אור המדהימה) לחיות חיים כפולים. לפצל בין הקשר עם עלמה, לבין משפחתה החרדית בבני ברק. המפגש הלא מתוכנן בין רות הדתית המקסימה לבין הבן המצודד של עלמה, אותו מגלם ביכולת החצנת רגש כנה גיל ווייס, גורם שגם היא, כמו הצופים, נשבית בקיסמו, ועקב כך מתבטל השידוך שתכנן לה אביה החורג, עופר גולן הוותיק בין צעירי היידישפיל. המיפגש הזה בין רות החרדית ובנה החילוני של עלמה, מדגיש את החיץ העמוק בין החרדים, על כל ההלכות הנוקשות ולעיתים חסרות ההגיון עד מגוחכות, לבין החיים הנורמלים, הטבעיים, של החילונים-המסורתיים.

בכמה משפטים מצליחה המחזאית גורן אגמון להאיר את עינינו, מעל ומעבר לרומן ולדרמה, גם את עובדת הסיבה לקרע שקיים בעם, אותו יש לפתור. איזכור קצרצר אך נוגע עמוק.

לעומת יחסי עלמה ורות, מתקיים במקביל היחס בין עלמה לבתה בעלת התשובה (רותם מילר הכה מוקפדת ומדויקת). האם האוהבת כל כך את בנה ובתה, נאלצת להתמודד לבדה, משום היותה אלמנה, כשעל כתפיה כל הבעיות של יחסי הורים-ילדים. הדיאלוגים ביניהם משעשעים, אך בה בעת מגיעים ונוגעים ללב כל. המשחק הכה משובח של טרייסי אברמוביץ' כאמה מבני ברק של רות, הסופרת הצעירה, בולט בעת היווצרות המשבר בלב בתה שהורס את השידוך. איזה אסון... והמשחק הנפלא של כל יתר השחקנים - יוצר חוויה מענגת וייחודית, בנגיעה בנושא שמעסיק אותנו כאן ועכשיו מאז ימי קדם ועד היום. חוסר היכולת לקבל את האחר - אי-היכולת להבין ולסלוח למי שאינו מכור להלכות העבשות, ושואף להתעורר רוחנית מתוך הכתיבה והשחרור מהכבלים - כל אלה היו והינם נושא החוצה את החברה היהודית, במיוחד בישראל המודרנית.

הדרמה עלמה ורות של גורן אגמון טרם נס לחיה, וההפקה של תיאטרון היידישפיל רק מחזירה לסדר היום שאת מה שעלה לפני כמה שנים בבית לסין, אך גם כיום נושף בעורפינו החיץ הכואב הזה, המפריד בין אחים לאמונה ולזהות. מכאן הרלוונטיות שלו ושל המחזה היפהפה הזה. מספרם הרב של הצופים הצעירים בקהל, אכן מאשש את הצידוק להעלאת מחזה כה משובח זה. מה גם שהביצוע והיוצרים שלו כמו התפאורה המושקעת של איה באך; המוזיקה של הבימאית עדינה חיימיס (עם העיבודים של אור מצא); התאורה של מישה צ׳רניאבסקי (גדול מעצבי התאורה בישראל) הכה מאירת עיניים וממוקדת לפי הצורך בחלקיה השונים של התפאורה, האחד - בבית החילוני, והשני בבית החרדי היא נדבך חשוב הצפיה בהצגה; עיצוב התלבושות המגוון והתואם של דליה פן הלר, עם התרגום הסימולטני שכה עוזר של לורה סהר וההדרכה המופלאה של שי גרינברג המחוללת פלאים בהיגוי היידיש של הצברים הצעירים - כל אלה יוצרים הצגה משובחת מהמעלה הראשונה, שכל אחד יצא ממנה נשכר.