נוף בוהמי חם בערב חורפי קר

בערב שבת, ה-17 בינואר, הוזמנתי עם בן זוגי להצגת בכורה "נוף" מאת הרולד פינטר בתיאטרון אלפא, השוכן ברחוב טברסקי 8 בתל אביב.

הגענו בערב חורפי וגשום לאזור תעשייתי ומצאנו בכתובת ההיא בניין שנראה עתיק ונטוש, כאשר רק קומה אחת בו הייתה מוארת. לאחר ירידה במדרון אניגמאטי לעבר חצר שבה חנו מספר מכוניות באספלט שחור ורטוב, עלינו במעלית לקומה הראשונה. לפתע גילינו פרוזדור מואר אך מנוכר שהוביל אותנו לחלל חם ובוהמי. בלט לעין בר עשיר בבקבוקים צבעוניים ומעליו תלויות על הקיר בובות ססגוניות.

בחלל זה יש גם כמה ספות מרוטות ולידן שולחנות, כורסאות, כסאות בצבעים שונים, וברקע ספריה גדולת ממדים. התאורה החמה וכל האווירה שמסביב, המזכירות את הכניסה לתיאטרון פאב לונדוני, האירה פניהם של חבורות אנשי בוהמה, מקצתם מקצוענים, מקצתם חובבי תיאטרון ותרבות.

ליד אחת הכורסאות, על השטיח הצבעוני הישן, השתרעה בניחותא ובמלוא הדרה, דיירת קבועה ושחקנית, מקסימה בפרוותה הלבנה ̶ הרי היא הארנבת שמהווה חלק בלתי נפרד מצוות שחקני תיאטרון "אלפא". ארנבת זו מרגישה שם בבית, למעט אותם רגעים בהם היא נאלצת להישאר סגורה בכלוב על הבמה במסגרת תפקידה בהצגה "השפעת קרני גמא על ציפרני החתול" מאת פול זינדל.

פרופסור אברהם עוז ומחזהו של פינטר

ליד הבר ישב איש רב פעלים - פרופסור (אמריטוס) אברהם עוז, מייסד החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ואחד המייסדים של תיאטרון "אלפא" ובית הספר למשחק הסמוך לו. על ידו עמדה בת זוגו, טלי יצחקי, האחראית לעיצוב התפאורה והתלבושות.

לאחר לגימת כמה משקאות חריפים להעלאת המורל וטמפרטורת הגוף, הוזמנו להיכנס לאולם התיאטרון הקטן והמקסים, שממוקם באותה קומה ומתאים באופיו לאווירה התספית, הבוהמית והאינטימית, הדומה לזו של תיאטרון פאב לונדוני.

שם ההצגה ̶ "נוף". באופן מפתיע שם זה כולל בתוכו דיכוטומיה בין קור לחום, שאותה ציינתי בתיאור הניגוד בין מתחם הבניין הקר והמנוכר לבין חלל הבר הבוהמי והחם.

"נוף" שונה מהמחזות של הרולד פינטר המוכרים לציבור הישראלי בכך שאין בו עלילה במובן המסורתי של המילה, אלא חפירה פסיכולוגית עמוקה וחיטוט בפצעי הנפש של הדמויות. כפי שציין אבי עוז בראיון לפני ההצגה: "מחזה זה אינו דרמה מתפתחת כברוב מחזותיו של פינטר, זהו מחזה אנליטי, המקלף את העבר".

המתרגם והבמאי עוז הוסיף שפינטר ביטא במחזה זה את חוויותיו מכישלון נישואיו הראשונים לשחקנית ויוויאן מרצ'נט. ליידי אנטוניה פרייזר, אלמנתו של פינטר (אשתו השנייה) סייעה בתרומה להפקת המחזה בתיאטרון "אלפא" לזכר בעלה. אבי (פרופ' עוז), המתרגם והבמאי, הוא גם האחראי לעיבוד המוזיקלי שליווה את המחזה וכלל קטעים של מוזיקה קלאסית נפלאה מתוך שוברט, שופן, פורה ומלחינים רומנטיים נוספים. עיבוד זה הוא חלק אינטגראלי של ההפקה ומעשיר בצורה משמעותית את הניואנסים הליריים של היצירה.

זוג השחקנים

שני השחקנים ענת הרפזי וסוהיל חדאד, מקצוענים מעולים, נושאים על כתפיהם את ההצגה. הם מגלמים זוג מבוגר, יושבים זה ליד זו אך מנוכרים כמעט לחלוטין, ומקיימים מעין דיאלוג המורכב בעצם משני מונולוגים המושמעים לסירוגין. הם גולשים לעבר, לפעמים בנוסטלגיה ולפעמים בזעם, כל אחד בעולמו הוא, כמעט ללא קשר, בדומה לשיח חרשים. האישה נזכרת תכופות באותו יום קיץ קסום בו פגשה גבר שעורר בה חוויה ארוטית עזה המלווה ברצון ללדת, כל זה על-רקע הנוף הפסטורלי של הים שעומד לרוב לנגד עיניה.

הקהל אינו יודע בוודאות אם אותו גבר הוא בן זוגה היושב עתה לידה או אהוב נעורים אלמוני. לעומתה, הגבר שקוע בזיכרונותיו ומידי פעם פונה אליה ללא הועיל; היא בעולם העבר שלה, מנותקת מההווה לחלוטין. המנטרה של הגבר - "העיקר שאנחנו ביחד" - עומדת בניגוד משווע לניכור הנוכחי שביניהם.

המשחק של שני השחקנים היה רגיש להפליא וכלל את מגוון רגשות האהבה, התסכול, הניכור, המלנכוליה ובעיקר את הנוסטלגיה. ענת הרפזי, אישה יפת תואר, היא שחקנית מקצוענית (בעברה בתיאטרון הבימה, הקאמרי ובתיאטרון חיפה), שבה לבמה לאחר הפסקה ארוכה ויש לברך בחום על חזרתה, שכן היא ביטאה במשחק למופת, בהבעות פניה ובשפת גופה, את מגוון רגשותיה של האישה.

סוהיל חדאד, גילם ללא דופי ובווירטואוזיות את בן הזוג שאינו מוכן להשלים עם הניכור שבזוגיות. השילוב בין השניים היה כמעט מושלם. אישית, חשתי שהריקוד שביניהם באחת הסצנות, שגילם צעדים של זוג מבוגר, יכול היה להיות יותר קליל כזכר לימים טובים יותר, ימי עלומיהם, אבל זה עניין של פרשנות. סוהיל גילם וממשיך לגלם גם תפקידים ראשיים אחרים בתיאטרון "אלפא", כמו תפקיד שיילוק בהצגה "הסוחר מוונציה".

התפאורה הפשוטה, "ספרטנית" קמעה, והתלבושות יצרו רקע הולם למחזה ותרמו להצלחת ההפקה. לא אפרט אך אסתפק בציון דוגמה: השמלה האדומה של הגיבורה, ההולמת אותה להפליא והיוצרת ניגוד ל"ספרטניות", ביטאה את הנוסטלגיה לחוויות עלומיה. בסיום ההצגה הודה הקהל לשחקנים על החוויה האינטלקטואלית והאסתטית במחיאות כפיים נלהבות. במהלך השיחות על הבר בסיום הערב, קיבלו אבי עוז, טל יצחקי ושני השחקנים משוב מעודד וחם מאוד מתגובותיהם של הצופים.