לצערי, גם
בני גנץ החל לרקוד על-פי החליל של
בצלאל סמוטריץ. מי שהנהיג לפני שנים מצעד בהמות נגד קהילת הלהט"ב, עלה דרגה ומצעיד היום מצעד מדינאים, הסותמים את הגולל על אפשרות של פתרון שלום מוסכם בין מדינה פלשתינית עצמאית ומדינת ישראל.
אמנם שר החינוך רצה להקצין עוד יותר מסמוטריץ', כשסיכם עם בן גביר שריון מקום שלישי ברשימת ימין, אך אילוצים פוליטיים חייבו אותו להסתפק בסמוטריץ', המציג לפלשתינים רק שתי אפשרויות למימוש השלום - אפרטהייד או טרנספר.
האפשרות של אפרטהייד מוצגת לפלשתינים בבהירות רבה על-ידי מי שמכהן כיום בתפקיד שר התחבורה. לדבריו, אין כל בעיה, שפלשתינים יתגוררו בארץ ישראל, אבל רק במעמד של "גר ותושב". אך מיד החליט להדליק מדורה גזענית, לה גייס את ההלכה.
לחוגגים סביב המדורה המסוכנת שהדליק סמוטריץ' אנחנו מוצאים את בנימין נתניהו. למרבה הכאב, גם בנימין גנץ נגרר אל החוגגים. מתוך ההלכה מציג סמוטריץ' תוכנית, שחובה ליישם מיד -
"גר ותושב על-פי ההלכה תמיד צריך להיות קצת נחות". דרישה שהם יהיו תושבים במעמד קצת נחות נועדה לבסס את משטר האפרטהייד, ולשם כך מגייסים את ההלכה תוך עיוות ההלכה.
להנצחת מעמד מושפל ונחות לפלשתינים גייס סמוטריץ' את הרמב"ם ונותן צו 8 לפסוק מכתביו ודורש ליישמו. אמנם, הוא הסתפק בציטוט חלקי מ"הלכות מלכים" פרק ו' (ב) של הרמב"ם, אך ארשה לעצמי להרחיב במעט את הניסוח במקור -
"...וְהָעַבְדוּת שיקבלו היא, שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם". מצער, איך גייס סמוטריץ' את ההלכה למגמתו המשיחית, המבקשת להשתית במאה העשרים ואחת בישראל מעמד של נבזים ושפלים לעם הפלשתיני,
שאינו מוכן לקבל את מניעת מימוש זכותו להגדרה עצמית. הוא אינו מוכן שיראו במאווייו להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל מאוויים לא לגיטימיים.
טבעי ומובן, שקולקטיב של אנשים לא יהיה מוכן לקבל מעמד המוכתב לו להיות נבזה ושפל. לקולקטיב, שיבקש לזכות בהגדרה עצמית וייאבק למימוש זכות זו, יש לסמוטריץ' פתרון -
"אין מניחים מהם נשמה".
מצער, שבמאה העשרים ואחת פועמת אצל סמוטריץ' רוח פסוק מספר יהושע פרק י"א 14 - "... לֹא הִשְאִירוּ כָּל-נְשָׁמָה". אומנם, הוא אינו מצטט את הפסוק, אך "אין מניחים מהם נשמה" זו דרישת יישום דרך הפעולה של יהושע בפרק י"א 4 במציאות של ארץ כנען ומבקשים ליישמה כלפי הפלשתינים כיום.
סמוטריץ' מתהדר בכך, שאצלו "אין מניחים מהם נשמה" אינו יעד. ב"נדיבותו" הוא נותן לעם הפלשתיני זכות בחירה בין טרנספר ובין אפשרות להישאר בארץ במעמד של "צריך להיות קצת נחות". רק אם לא יהיה מוכן לקבל מעמד זה ויביע התנגדות, הרי לדבריו, ההלכה נתנה תשובה. התשובה צריכה להיות מתורגמת - "צה"ל יידע כבר מה לעשות". צה"ל יפעל ברוח ספר יהושע י"א 4.
סמוטריץ' לא נתן דעתו לזהות הקיימת בין גזענות ובין אמירות של מי שמכהן כיום בתפקיד שר בישראל. הסכנה היא בצמיחת אידיאולוגיה גזענית, המנפצת לרסיסים את כל היפה בארון הספרים היהודי, בועטת בבוטות בעולם ערכים מוסריים ואנושיים הגנוז בארון הספרים היהודי.
סמוטריץ' שכח, שהתנ"ך אינו מספר רק סיפור, הוא גם מחוקק חוקים. לחלק מהם יש נימוקים. הנימוק שחוזר הכי הרבה פעמים, ונקשר להרבה מאוד חוקים, מבטא רגישות לגר - "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". יש לגלות רגישות חברתית כלפי גר, משום שאנחנו היינו גרים.
גרים בשפה המקראית אינם האנשים שעברו גיור, הגר הוא בן מיעוטים החי בקרבנו ואין לו הגנה פוליטית ואינו שייך לחברת הרוב. התביעה לתחום אותם ב-ד' אמות של חוק, הקובע שהם בני מעמד נחות, יוצקת דפוסי תיאוריה הפוגעת בערכי היהדות. בצלאל סמוטריץ' הבין שכנראה הוא חצה גבולות והוא מכחיש הכחשה רפה את דבריו. בעבר הביע את דעתו, כי הרבנית תרצה קליין ועורכת הדין תהילה פרידמן, שתי נשים - שאינן נשות שמאל, אלא נשים דתיות הממקמות עצמן במחוזות היהדות הדתית לאומית - טוענות שההכחשה הרפה מאוד של בצלאל סמוטריץ' היא שקרית. לדבריהן, הוא התייחס יותר מפעם אחת לתוכניתו של יהושע כאפליקציה מחייבת לימינו אנו, כשהוא מציג את תוכנית ההכרעה שלו ודורש להסיר את מה שנראה בעיניו אשליה מסוכנת - הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
מצער, שסמוטריץ' מנווט את מדיניות ביבי נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ולפח שטמן סמוטריץ' נפל גם בני גנץ.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
