במאמר זה ארצה לתאר מצב שבו קבוצת נשים עוברות על החוק במשך שנים ארוכות ברציפות, ואבירי החוק ושומרי החוק ותופסי החוק לא עושים דבר, וברשותכם אתחיל במשל קצר.
קבוצת ארנבות לבנות, אדיבות ומנומסות להפליא נכנסה יום אחד לקונדטוריה חלבית כשרה למהדרין. "יש לכם עוגת עוף"? שאלו הארנבות. "לא", ענה להם האחראי על הקונדטוריה. כאן זו קונדטוריה חלבית".
עבר חודש ושוב הגיעה קבוצת הארנבות לקונדטוריה, ושוב שאלה: "יש לכם עוגת עוף"? "לא", ענה להם האחראי על הקונדטוריה. "כאן זו קונדטוריה חלבית. אסור לאכול פה עוף".
בחודש השלישי, כבר הרהיבו הארנבות עוז והביאו בכיסים שלהן כנפיים של עוף וגם כמה פולקעס. הן התיישבו בקונדטוריה, ביקשו צלחות וכוסות עם חלב רותח, הוציאו את מנות העוף שלהן, מרחו מעליהם שכבת חלב רותח, והתיישבו לאכול. "זה אסור"! מיהר לעברן המשגיח. "כאן זו קונדטוריה חלבית"!
"הוא אמר שאנחנו חזירים"! זעקו הארנבות ויצאו מיד לעיתונות. "הוא אסר עלינו לאכול עוף בקונדטוריה! הקונדטוריה לא שלו! אין לו זכות להגיד לנו מה לעשות! כל אחת תעשה בקונדטוריה מה בראש שלה"!
הן יצאו לעיתונות, מכל העולם פנו אנשים שנוהגים לאכול עוף עם חלב וצ'יזבורגרים על הבוקר, ויצאו במחאה נגד האפליה הנוראה בקונדטוריה הקטנה. מה פתאום לא מרשים לקבוצת ארנבות מנומסות לאכול כמנהגן? הרי זה לא חוקתי ונוגד את הזכות החוקתית של שוויון, פלורליזם וחופש דת!
שוב עבר לו חודש ושוב הגיעו הארנבות עם הכנפיים שלהן. וכאשר בדק המאבטח בתיקים שלהן אם יש שם משהו בשרי, הן התלוננו ושוב רצו לעיתונות. וכך חודש אחר חודש. פעם התלוננו שבודקים אם יש להן פולקעס בכיסים. פעם לקחו עצמות והרביצו למאבטח. פעם אחרת הכניסו פולקע לתוך סיר של שמנת והטריפו את כולו. כל חודש מחדש היו הארנבות מגיעות עם להקת עיתונאים, צלמים, משמיצים מקצועיים ושובל של תיירים זרים שלא יודעים כלום. והכל בשם החופש! הפלורליזם! הארנבות החביבות והמנומסות מוכרחות לאכול דווקא כנפיים עם חלב, ודווקא בקונדטוריה חלבית כשרה למהדרין. ככה בא להן וצריך לתת להן הכל!
וכך עבר חודש אחר חודש, ושנה אחר שנה. ארנבות חדשות נולדו והצטרפו לחגיגה, והן אף פנו לבית המשפט בדרישה שירשו להן לאכול כנפיים ופולקעס עם חלב חינם במסעדה כרצונן, שהרי הן "מנהג המקום" שלהן, ובגלל שהרבה שנים הן אוכלות כאן עוף עם חלב, סימן שהן המנהג במסעדה הזו. ואף שם חדש הן קראו לעצמן: "ארנבות הקונדטוריה". כאילו הן חלק מהקונדטוריה ולא רק סוג של מטרד.
"מה יש לכן מהקונדטוריה הזו"? שאל אותן מישהו. "מה בכלל אתן עושות שם"? "אה", ענו לו הארנבות, "אנחנו בכלל צמחוניות בדרך כלל. ואנחנו בכלל לא אוהבות לאכול עוף וגם לא אוהבות לשתות חלב, אנחנו באות בשביל האווירה. בשביל האקשן. וגם משלמים לנו בשביל זה. ולגבי עוגת עוף עם חלב - נכון שזה איכס"?
עוף עם חלב
הסיפור הזה היה מצחיק אלמלא היה מתרחש במציאות מדי חודש בחודשו, לא בקונדטוריה, אלא למרגלות המקום הכי קדוש שלנו, בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. קבוצת נשים שקוראות לעצמן "נשות הכותל", מגיעות כל ראש חודש אל שריד בית מקדשנו, ומחללות את קדושת המקום הכי קדוש ביהדות, עם פולחן פוגעני שאסור על-פי ההלכה היהודי. וזה בעצם כמו להיכנס למסעדה חלבית כשרה ולאכול בתוכה עוף עם חלב ביחד, והכל בשביל "האווירה".
הנוהג הכפייתי של אותה קבוצה גורם להן לעבור כל חודש על ההלכה היהודית, הואיל ונוסח הפולחן ואופי הפולחן שהן עורכות מהווה זיוף של הנוסח של ההלכה היהודית, באופן כל כך חמור, עד שתפילת שמונה עשרה שלהן, שהיא מלאה זיופים, לא נחשבת בכלל תפילת שמונה עשרה, אלא אוסף של "ברכות לבטלה" - ברכות מזויפות, כמו שימוש במטבעות מזויפות, שאסור לומר אותן משום "לא תישא את שם ה' לשווא" מתוך עשרת הדיברות - אסור להשתמש בשם ה' לברכות מזויפות כמו שאסור להישבע בשם ה' לשקר.
וכך מגיעה קבוצה זו אל מרגלות המקום הכי קדוש ליהדות, כדי לעבור דווקא בו על עבירה מעשרת הדיברות, בדיוק כמו אותם ה"רפורמים" קדומים לפני שבאו במיוחד אל מרגלות הר סיני כדי לעבוד דווקא שם עבודה זרה, עבירה אחרת מעשרת הדיברות. והן עוד טוענות כאילו הן "מנהג המקום", בדיוק כמו אותן ארנבות במסעדה החלבית.
אבל הכותל הוא מקום קדוש לדת היהודית, ולכן מנהג המקום בו לא יכול להיות מנהג שסותר את הדת היהודית! אבל הרי הכותל הוא שריד בית מקדשנו, ומנהג המקום בכותל מאז חורבנו היה להתפלל על הגאולה ועל בניין בית המקדש ועל חידוש עבודת בית המקדש - והן כופרות בכך! כי, הרי הן מחקו מתפילת "שמונה עשרה" שלהן, ובניגוד להלכה, את התפילה על חידוש עבודת המקדש, והן אומרות טקסט פוגעני במקום זה, ובעצם עצם הפולחן שלהן, שמנוגד להלכה משום "לא תישא את שם ה' לשוא", מעכב את הגאולה, כפי שכתב האבן עזרא על עבירה זו (אבן עזרא, שמות, כ', ו'): "ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה, תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו". ובמילים אחרות, הפולחן שלהן לא רק שהוא מנוגד למנהג המקום, אלא הוא בעצם נלחם נגד מנהג המקום, נלחם נגד האמונה היהודית, נלחם נגד הגאולה, נלחם נגד התפילות שלנו.
ובנוסף לכל אלו, כששוחחתי איתן על כך, קיבלתי מהן תשובות כל כך פוגעניות, שאם היה מדובר בדת אחרת, זה היה נגמר אחרת. "אני לא מחכה לבניין בית המקדש". אמרו לי כמה מהן. "מה, את רוצה לעשות ברביקיו"? אמרה אחת מהן. "קורבנות זה - ה' ירחם - מגעיל"! אמרה לי ענת הופמן, יו"ר הארגון (ה' ירחם זו הוספה שלי), "אני נגד קורבנות של בעלי חיים", סיכמה המנכ"לית יוכי רפפורט בכתבה עיתונאית.
תום לב
וכך הן מגיעות כל ראש חודש, ונאבקות להכניס ספר תורה באופן בלתי חוקי, בכל מיני אמצעים לא חוקיים כמו הכאת מאבטחים עם ספר התורה (ר"ח חשוון תש"ף), החבאת ספר התורה במתחם השרותים (ר"ח אב תשע"ט), גניבת ספר תורה מעזרת הגברים, משחקי שוטרים וגנבים, ולאחרונה (ר"ח שבט תש"ף) גם משחק תופסת, וכל זאת בשביל מה - - - בשביל לקרוא, באופן המנוגד להלכה, מתוך ספר התורה, את אותו הטקסט שהן בחרו למחוק מהסידור שלהן, באופן המנוגד להלכה. ולזה הן קוראות "תום לב"?
אבל לא עליהן אני תמהה. הן הרי מקבלות הרבה שלמונים תמורת ההתנהגות הפרובוקטיבית שלהן, הן מקבלות כסף מגורמים אוטו-אנטישמיים בתפוצות, שמרגישים נקיפות מצפון על כך שאין הם חיים כיהודים, ולכן הם מנסים חלילה למוטט את היהדות של מדינת ישראל ואת כללי החוק והסדר בישראל דרך ארגוני שמאל קיצוניים, וגם דרך הארגון הפלילי הזה. לא עליהן אני תמהה, אלא על מערכת המשפט, כפי שאפרט להלן.
הנשים האלו עוברות על החוק במוצהר ובמופגן מדי חודש בחודשו כבר הרבה שנים, אך שום כתב אישום לא הוגש. כבר 31 שנים ברציפות שהן פוגעות ברגשות המתפללות, בצורה כפייתית ובריונית, ותוך עלילות והתעללויות ופגיעה בסמכותו של רב הכותל. רב הכותל הראשון, הרב גץ זצ"ל, היה אב שכול, שבנו אבנר הי"ד הקריב את חייו על שחרור הכותל הזה, והן, בלי בושה ובלי מצפון, הקדישו את חייהן להתעלל באביו השכול של אבנר הי"ד, בעלילות חוזרות ונשנות ובהתעללויות בלתי פוסקות ובבג"צים אינסופיים וחסרי תוחלת למה הוא לא מתיר להן לחלל את קדושת הכותל ולעבור בכותל על ההלכה. וכך המשיכו להציק לו עד פטירתו.
וכשהרב גץ נפטר, הן לא הרפו. הן המשיכו להציק הלאה
לרב הכותל שיבדל לחיים ארוכים אמן, הרב רבינוביץ שליט"א, שבא אחריו. והן המשיכו וממשיכות עד עכשיו להציק פיזית ומילולית למתפללות הכואבות. והמדינה - שותקת.
אתמול (יום שלישי, כ"ב שבט תש"ף, 18.2.20) נפסק בבג"ץ איסור פלילי על קיבוץ נדבות ברחבת הכותל, מכוח תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981, משום החשש להפרעה למתפללים, וכך כתבה השופטת ברק-ארז: "יש לזכור שרחבת הכותל היא מקום קדוש ואתר לאומי חשוב, וככזו יש להגן עליה כפי שמקובל בכל העולם... תכליתו של האיסור למנוע פגיעה במי שמבקשים לממש פרקטיקות של דת, מסורת ורגש במרחב מוגן מענייני היום-יום".
וכך כתב השופט סולברג: "יד חופשית לפושטי-היד, סופה פגיעה במקומות הקדושים ובאלו הבאים בשעריהם; והתיירים, והמבקרים, והמבקשים להתפלל בשלווה, בריכוז, בכוונה, מה יהא עליהם"?
עבירות פליליות
רחבת הכותל היא מקום קדוש וצריך להגן עליו: אבל קודם כל צריך להגן עליו מפני מי שפוגע בקדושתו. ובנוסף, גם אנחנו, המתפללות, בסך-הכל ביקשנו להתפלל בשלווה. למה לנו מותר להפריע? למה לנו מותר ללעוג? למה את עזרת הנשים שלנו "מותר" חלילה לחלל? למה מרשים לקבוצה האנטי דתית הזו לבוא ולהתעלל בנו וברגשותינו באמצעות טקסים האסורים על-פי היהדות? לבוא ולפגוע בקדושת המקום? לבוא ולחלל את המקום?
והרי הן קיבלו מקום אלטרנטיבי לפולחן שלהן - מקום הקרוי "עזרת ישראל" - אך הן לא הולכות אליו כי "אין בו ניראוּת": אבל למה אתן צריכות "ניראוּת"? ואני לתומי חשבתי שמתפללים לאלקים ולא כדי "להיראות" בעיני בשר ודם? ובכלל, למה מתייחסים ל"צורך" שלהן "להיראות", או במילים אחרות: להציק לנו, ואין דואגים לצורך שלנו בהגנה מפני הצקות אלו, ובהגנה על המקום הקדוש לנו? האם לנו המתפללות אסור להתפלל בשלווה, בריכוז, ובכוונה? ולמה המדינה לא מגנה עלינו ועל שלוותנו בפני המטרד הפלילי הזה?
ואבקש לשים לב שקבוצת "נשות הכותל" עוברות על הרבה מאוד סעיפים פליליים, כגון: עבירה על חוק המקומות הקדושים, עלבון דת, פגיעה ברגשי דת, הפרת הוראה חוקית, המרדה (יפורט בהמשך), העלבת, תקיפת, והפרעה לעובד ציבור, המרדה (יפורט בהמשך) ועוד, ולכאורה אפילו שוחד (מאסר עשר שנים) על-פי תיקון 99 תשס"ח בחוק העונשין: כי הן מקבלות כספים מגורמים אנטי ציוניים על-מנת להניע עובד צבור למשוא פנים או להפליה - כי זה בדיוק מה שקורה כאן: מטרת הכספים שהן מקבלות היא לאלץ את הממונה על הכותל להתנהג כלפיהן במשוא פנים, ולאפשר להן לעבור על חוקי ההלכה היהודית במקום הקדוש ביותר ביהדות, שבו על-פי החוק אמורה הייתה להישמר ההלכה היהודית במלואה.
חשוב לשמור את החוק, אך אי-אפשר לשמור אותו רק מול חלשים. אי-אפשר לאכוף אותו רק מול מקבצי נדבות, אבל לשתוק לנוכח הפרות חוזרות ונשנות, בוטות ואלימות, של החוק, בידי ארגון טרור אלים ובריוני, שפועל במקום הכי קדוש שלנו, באופן לא חוקי, וכולם חושבים שהן מעל החוק. הכיצד? ואם בתי המשפט יודעים להיות "חזקים" על מקבצי נדבות אומללים, יואילו נא בתי המשפט להראות את "כוחם וגבורתם" גם מול כמה נשים בריוניות ועברייניות, הגם שהן יודעות טוב אנגלית וגם "יש להן לובי". האם "לובי" יטה משפט?
"מצב כזה (חקיקת חוק הכותל) לא יותיר לנו ברירה אלא להפר את החוק", הן מאיימות, בריש גלי, בכתבה עיתונאית (ענת הופמן, מעריב, 29.5.19). "כל חודש אנחנו נמשיך לעשות מאמצים להכניס לפה ספר תורה עד שגם את זה אנחנו ננצח. פעם זה היה בלתי חוקי לעשות XYZ והיום זה חוקי", אומרת מנכ"לית הארגון יוכי רפפורט, בקולי קולות, בתוך רחבת הכותל, לאוזני המצלמות, ואחר כך הן מעלות את ההסרטה הזו לעמוד הפייסבוק שלהן.
או במילים אחרות: נמשיך לעבור על החוק עד שהחוק ישתנה לטובתנו. נמשיך לעבור על החוק שוב יבוא שופט שיפסוק בניגוד לחוק להצדיק את מעשינו הפליליים. ככה זה עובד היום. אם רוצים לשנות את החוק צריך לעבור עליו. לא ידעתם?
טענות שקריות
אבל הסתה כזו לעבור על החוק נקראת על-פי החוק "המרדה": להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין, והעונש עליה הוא חמש שנות מאסר. וכאן, נעשית המרדה פלילית, שוב ושוב, חודש אחר חודש, בתוך המקום הכי קדוש במדינת ישראל, ואין פוצה פה.
אז מה היה לנו פה? קבוצת נשים שעוברות על החוק חודש אחר חודש, ופוגעות ברגשות דתיות של המתפללות, ומתיימרות לקרוא לעצמן "מנהג המקום", למרות שמדובר על מקום קדוש ליהדות, ולמרות שהפולחן שלהן עובר על כללי היהדות. והן ממרידות נגד החוק, מסיתות כל מיני מיליונרים נגד המדינה בטענות שקריות כאילו "לא מרשים לנשים להתפלל בישראל", משמיצות ומאיימות על אנשי ציבור, ומפעילות אלימות מילולית ופיזית נגד מתפללות, נגד מאבטחי הכותל, ופתאום איש לא פוצה פה. ופתאום כל מערכת החוק ממלאה פיה מים. ושום תיק פלילי לא נפתח, ושום חקירה לא נערכת, כי על הקבוצה הזו, משום מה, איש לא אוכף את החוק. ועוד מאפשרים להן להיכנס למקומות ציבוריים, ולמכינות קדם צבאיות, ולשדל נערות צעירות ותמימות להצטרף למעשים הפליליים הללו - ושלטון החוק עומד מנגד.
נשמע חמור מאוד? אז הנה הטוויסט בעלילה: בתוך כל מבול השקרים וההסתה שלהן נגד מנהגי הכותל ונגד השמירה על קדושתו, תפסה את עיני ההודעה הבאה בעמוד הפייסבוק שלהן. ודווקא בעמוד שבעברית. אחד המגיבים באתר הפייסבוק שלהן כתב כך: "מהיכן צץ המושג "קדושת הכותל", סה"כ חומת אבן של מתחם הר-הבית בעל חשיבות היסטורית בלבד, עתה משמש הוא עוד מקור תעסוקה לחשוכים על חשבוננו".
ונשות הקבוצה, בתשובתן הרשמית, בעמוד הפייסבוק שלהן, בתאריך 1.1.20, עונות לו כך: "הומצא על-ידי הרבנות הראשית". בינגו. כי אם הן חושבות שמושג "קדושת הכותל" הוא כביכול "המצאה", אז מה הן עושות בכותל בכלל?????
וכתוצאה מכך, אין מנוס מהסקת המסקנה הבלתי נמנעת הבאה: אין כאן לא מאבק דתי ולא מאבק אמוני וגם לא מאבק בין דעות או מחשבות או השקפות עולם. יש כאן אך ורק שימוש ציני של קבוצה עבריינית כופרנית, בחפץ שהוא תשמיש קדושה עבור המאמינים/ות, ובמקום שמהווה מקום קדוש עבור המאמינים/ות, ובביצוע טקסים שהם פוגעניים ופוגעים ברגשות המאמינים/ות, וכל זה אך ורק למען מטרות זרות. אך ורק כדי לפגוע ברגשות האחרים. אך ורק כדי ליהנות מהאתנן הנאה שמתקבל תמורת מעשיהן, מגורמים זרים ואוטו-אנטישמיים שנהנים מכל הבלאגן.
יש לנו השפעה
ואחר כך הן תדברנה על "תום לב", על "פלורליזם", על "תפילה כדרכן", ועוד כהנה וכהנה מטבעות לשון מזויפות שכולן שקר אחד גדול וזיוף אחד גדול. ושלטון החוק עומד מנגד. לתפארת מדינת ישראל.
כל מי שהדבר כואב לו, כל מי שחושב שהדבר בר שינוי, כל מי שהכותל יקר ללבו ושחשוב לו שקדושתו תישמר, כל מי שרוצה להשפיע - יש לנו השפעה: אנא שלחו מכתבים למקבלי ההחלטות, לבקש שקדושת הכותל תישמר ושלא יורשה לנהל בו טקסים כופרניים ופוגעניים.
ובפרט: לרב הכותל;
לראש הממשלה;
לשר לשרותי דת;
לשר לביטחון פנים;
למפקד מרחב דוד ;
לפרקליטות - שתתחיל סוף-סוף לחקור את העניין; ולאנשי
"כחול לבן" שכל כך "חשוב" להם החוק.
מקבלי ההחלטות מחכים לשמוע את הדעות שלנו, ורוצים ומבקשים לראות שאיכפת לנו ממה שקורה, ושקדושת הכותל חשובה לנו, ושאנחנו מאמינים באלקים, ומאמינים בקדושת הכותל, ומאמינים בקדושת המקומות הקדושים, ושאין אנו מוכנים שיחללו לנו את הבית שלנו ושילעגו לאמונה שלנו - כי הכותל הוא הבית של כולנו, ולא נשתוק כשהוא מחולל!
