בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לפני הבחירות, על מי ועל מה
|
בדמוקרטיות שלנו אין יותר מי ששואל 'מה' ● המנהיגים של היום באים אל העם ואומרים לו לא 'מה אתם רוצים' אלא 'מי אתם רוצים' ● ב'מי' טמון ה'מה'
|
דגלים מהויים של תפיסות עולם [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הייתה בשעתו חלוקה חכמה בעולם. הוגי הדעות בררו 'מה,' הניחו משנתם לפני הרבים, חלקו זה על זה, הציעו תבונות, ניסחו יעדים ומטרות, ונמצאו בעצם משוחחים עם המונים שיחה בה המריצו אותם לומר 'מה' הם רוצים, למה הם שואפים, לאן הם מבקשים להכריע ברוב ובמיעוט ולאן הולכת החברה בה הם שותפים. הפוליטיקאים התרכזו בשאלה מי. מי האיש שילך לנו כדי להשיג את המטרות שיצאו מסדנת ההוגים, מי ייטול על עצמו את האחריות לביצוע המטלות בהן תלויות המטרות, מי יכול יותר, מי אמין יותר, מי יציב יותר. לא היה בה בחלוקה הזאת הבטחה כי ההוגים הגו לברכה והפוליטיקאים הוציאו מן הכוח אל הפועל את משנת החכמים באמונה או בכישרון. אבל כל המתבונן בדברי ימי הקדמה של האדם עומד על חזות זאת. הרעיונות שעיצבו את גורל החברה האנושית קדמו לפרנסי הציבור שהוליכו אל המחוזות שאותרו על-ידי ההוגים. לטוב, וגם לאסונה של האנושות - לרע. לברכה, ולאסוננו - גם לקללה. הדמוקרטיה לא נולדה על ברכי ראשי עם שכיהנו בה. האידאה הדמוקרטית התגבשה בסדנות הרוח. הפשיזם לא בא לעולם בהשראה של המצביאים שהוליכו אותה לכיבושים דרמטיים. הוגי דעות המציאו אותה, והטעימו בה את לבם אנשי המעשה שהפכו אותה לכוח שלטוני. הגיהינום נולד בחדרי הנזירים. הקדמה בתחתית ההר, בבל אלוני גנות השיח, במדע. חלוקה זאת שוב איננה החיזיון המצוי בעידן הזה שלנו. בדמוקרטיות שלנו אין יותר מי ששואל 'מה'. המנהיגים של היום באים אל העם ואומרים לו לא 'מה אתם רוצים' אלא 'מי אתם רוצים'. ב'מי' טמון ה'מה'. 'מי' איננו מייצג שום משנה. הוא המשנה עצמה. הציבור ההולך לקלפי הולך עדיין תחת דגלים מהויים של תפיסות עולם, שיירים של השקפות חברתיות מדיניות, לאומיות, אבל למעשה הוא מתכנס סביב לשאלה של 'מי'. כשבאים אליו ומאיצים בו לומר בשווקים 'את מי אתם רוצים', אומרים לו מיניה וביה, באורח בלתי נמנע 'במי ראוי להם לא לרצות'. הפולמוס הרעיוני הקלוש הוא עלה תאנה זעיר שאיננו יכול לכסות על ביזת שמו הטוב של היריב שאי-אפשר להניח לו להיות ה'מי' שהציבור ראוי לו לרצות בו. להוגי הדעות לא נשאר אלא לסכם אחרי התגרנות המכוערת של "מי כן ו'מי' לא, מה עושה 'מי' אחד לרצוי ומה דוחה בו, אבל גם הוגי הדעות אינם עוסקים עוד בבחינת ה'מה', כי לא היה 'על מה', וכל שהם יכולים לומר הוא, והציבור שומע, כי הדמוקרטיה שלו היא בדרך לחורבן, והציבור לא יאמין להם, לא להוגי הדעות ולא לנביאם, כי כוהני המה מדברים בלשון אנכרוניסטית, שאין לה שומעים, או אם שומעים - אין לה מבינים, ואפילו המילה "תהום" לא מובנת אלא כנרדפת לנבואת שקר. לא הולכים לשום מקום, לכן גם לא לתהום. ברוני המפלגות, בצמתים הגלובליים אחוזים תבהלה כשמועמדי הרוצים באמון הציבור מתייצבים לפניו ושואלים אותו 'מה אתם רוצים'. הם רואים חזות קשה בעצם האפשרות שפוליטיקאי שרוצה להיבחר על דרך, על משנה סדורה, על רעיונות חברתיים או מדיניים כאלה או אחרים, לא מבין כי הוא חי בעידן ה'מי' ולא ה'מה', ובבחירות, אם ייבחר כמועמד המפלגה יביס אותו הפוליטיקאי שמציע את עצמו את אישיותו את חזותו, את הביוגרפיה שלו, אפילו את מה שהיה אומר בתא הווידוי אילו היה מתוודה, והמפלגה תרד לטמיון. הברונים האלה הולכים אל שוק הרעיונות והופכים אות הדוכנים. הם מחפשים איזה 'מי' שיעמוד ממול המי שמנגד. אין 'מי 'כזה שיכולים לאתר אותו, כי בעידן של ה'מי' הוא כבר הושמד או הושמץ - היינו הך - על-ידי ה'מי' האלפא השולט. ואף על-פי כן, אין ברירה. האזרח ההולך לבחור מצויד בסקרים שמדדו את גובה ההתמכרות למי ראוי לו לומר לעצמו כי בעצם אין שום סקר שמדד את 'מה' שהעם רוצה. כל הסקרים רק מדדו את 'מי' שהעם רוצה. לכן, אם אותו אזרח, עדיין מאמין כי יש ערך לשאלה של 'מה אני רוצה', ילך באמונתו. סקרים לא יענו לו. הם לא שאלו מה בכלל. זה לא חשוב עוד בעיניהם. הם סוקרים את מה שקורה לעולם ששוב אין לו עניין כלל בגורלו.
|
תאריך:
|
03/03/2020
|
|
|
עודכן:
|
03/03/2020
|
|
יצחק מאיר
|
לפני הבחירות, על מי ועל מה
|
|
השאלה המרכזית כרגע היא האם לגוש הימין יהיו 60 מנדטים, כי אם לא - בני גנץ עדיין עשוי לקבל את הרכבת הממשלה בהנחה שלימין יהיו לפחות 60, ריבלין יצטרך לקבל הכרעה חסרת תקדים: האם להטיל את המשימה על בנימין נתניהו משפטו של נתניהו אמור להיות מנותק מן המערכת הפוליטית, אבל בפועל הוא עלול להיגרר עמוק לתוכה
|
|
|
לפני נתוני ועדת הבחירות המרכזית, לאחר ספירה של כ-4.13 מיליון קולות, המהווים כ-64% מכלל בעלי זכות ההצבעה - מפלגת הליכוד זוכה לכ-29% מהקולות, ואילו כחול לבן מקבלת כ-26% מהקולות. מהנתונים עולה כי הליכוד מוביל בהפרש של כ-120 אלף קולות על כחול לבן. לליכוד יש 1,206,692 הצבעות בעוד שכחול לבן עם 1,082,970 הצבעות. הרשימה המשותפת זוכה ל-12.91% מהקולות, ש"ס ל-7.79%, יהדות התורה - 6.20%, העבודה-גשר-מרצ - 5.71%, ימינה - 5.05% וישראל ביתנו - 5.87%.
|
|
|
רונן צור, יועצו האישי של בני גנץ: נצטרך לבדוק מה קרה בקמפיין של כחול לבן, והאם הייתה בו חבלה מכוונת. דעתי ידועה". הוא סירב לומר האם התכוון לקלטת בכר. צור הודה כי הקמפיין של גנץ היה כושל, והוסיף "אמרתי את דעתי בחדרים הסגורים".
|
|
|
הליכוד צפוי לנצח בבחירות לכנסת ה-23 וראש הממשלה, בנימין נתניהו, קרוב מאוד להשגת הרוב הדרוש להקמת ממשלה בראשותו. כך צופים (יום ב', 2.3.20) המדגמים של שלושת ערוצי הטלוויזיה. בבחירות הצביעו 71% מכלל זכאי זכות הבחירה.
|
|
|
עתירה דחופה לקבלת צו מניעה וצו עשה כנגד רשימת כחול לבן והיו"ר בני גנץ שהוגשה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית כבוד השופט העליון ניל הנדל, על-ידי עו"ד אריאל שפירא (שעתר גם בעבר כנגד כחול לבן והיו"ר) - נמחקה, אך עם זאת קבע השופט כי: "המשיבים עשו שימוש בסמל המדינה לצרכי תעמולת בחירות באופן שהפר את הוראת סעיף 2 א לחוק דרכי תעמולה. מאחר שהוסכם כי הפרסומים יוסרו או יטושטשו דין העתירה להימחק. לצד זאת מאחר שהסרת הפרסומים וטישטושם בוצעה מספר ימים לאחר שהוגשה למשיבים פנייתו המוקדמת של העותר - ישאו המשיבים בהוצאות העותר על-סך 3000 שקלים".
|
|
|
|