נשמע כמו הכשרת הלבבות למיני מהפכה צבאית

זה רק אני או שמא גם אתם מוטרדים מהתגובות בצו 8 של לשעברים בזרועות הצבא, בהתגייסות גלויה למען מפלגת שלשת הרמטכ"לים ואלופי צה"ל?

הזכות הבסיסית של כל אזרח במדינה דמוקרטית היא להביע דעתו ללא מורא, למחות בריש גלי ולממש את הזכות, ברם נדמה כי גל העצומות הקוראות לנשיא המדינה שלא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שהוגש נגדו כתב אישום עם שלושה סעיפי שוחד, מרמה והפרת אמונים, חייב להטריד, לא במובן של הזכות להביע מחאה, אלא הצבר הוא המטריד.

אין בשורות אלה להביע עמדה אם ראוי מועמד בעל כתב אישום חמור להרכיב ממשלה, אלא תמרור אזהרה שמא אנו בדרך להתדרדר במדרון חלקלק. מפלגה הנשענת על כמות חסרת תקדים, אשר לא הייתה מעולם בפוליטיקה הישראלית, של אנשי צבא, רמטכ"לים, אלופים ועוד, היא בעיניי לגיטימית אך לא אידיאלית. אחידות המחשבה, התפיסה, יוצרת מטבעה מורכבות ואתגרים אשר ניתן לעבוד עליהם, ולמרות זאת המנעד המצומצם וסופרמרקט הדעות מצומצם עדיין ביחס למורכבות מדינת ישראל על-רקע זה.

מטריד, מביך ומדאיג פסטיבל אנשי הצבא לתפקידיהם, דרגותיהם, צבעי תגיהם וכוונותיהם. הטייסים שולחים מכתב לנשיא, לוחמי הסיירת ומפקדי השייטת משגרים מכתב לנשיא, ראשי מוסד ושב"כ לשעבר מפיצים עצומה לנשיא, בשעות אלה מתארגנות עצומות טבחי שבוע ב', הרבנות הצבאית, הצנחנים, הסייבריסקים, בוגרי הקריה, בוגרי ובוגרי, ובוגרי.

נאטום לרגע את האוזניים מרעש המקלדת וקשקוש החתימות ונהרהר. מה אמורות עצומות אלה ליצור? במדינת חוק כמדינת ישראל, נשיא המדינה יודע גם יודע מהו תפקידו, מה עליו לעשות. שום עצומה, גם אם חתומים עליה טר"ש או רא"ל, לא יכולה לכופף את החוק ואת זה גם החותמים יודעים. אם כן, מה מוביל לגל העצומות והפרסומים האינטנסיביים אל מול נושא זה?

אני מבקש להציע בשורות אלה קו מחשבה אחר. לא קונספירציה, לא עובדות, אלא הרהורים על מהלך גל העצומות והעיתויים - הייתכן כי ניכוס העילית הצבאית בתפקידי המפתח, כפי שבאים לידי ביטוי בעצומות המתוזמנות, נועד למצב את הם ואנחנו, הם - מגני הארץ, לוחמיה המובחרים, האנשים שעם ישראל חב להם את שנת הלילה בבטחה, בבית ולא בממ"ד, אל מול אלו שהחותמים נאלצים לשאת על גבם, במילים פשוטות וברורות, הלוחמים מול הג'ובניקים, האלופים מול הטוראים, העידית מול הזיבורית. אחרי מיצוב ההם והאנחנו, השלב הבא, זכויות מול חובות. זכויות, אנו העילית הביטחונית בעלי הזכויות הרבות בדין ובצדק, ניצבים מול בעלי החובות, אלו החייבים לנו את הביטחון, השקט, ההגנה, החיים.

השלב הבא והוא המסוכן ביותר, ההבנה שכל העם צבא, הוא לא סיסמה של חיבור, אחדות, גיבוי, עוצמה, חוסן, אלא שהצבא הוא העם, כולנו הצבא, גויסנו על-ידי שלושה רמטכ"לים, אלופים במיל', ראשי מוסד, שב"כ, מפקדי סיירות, לוחמי שייטת, טייסים ונווטים. זה מתחיל להישמע כמו הכשרת הלבבות, הכנת הקרקע. לא מדובר על מהפכה צבאית, על-אף שיש מי שמשווה את בנימין נתניהו לארדואן. אנחנו רחוקים ממהפכה צבאית, אבל אין ספק, הנדוס התודעה, עיצוב התודעה, מיצוב ההם מול האנחנו, בעלי הזכויות מול בעלי החובות, העידית מול הזיבורית זהו תהליך מסוכן, חלקלק ומדרדר.

חשוב לזכור, במדינה דמוקרטית, פתק של נשיא המדינה ערכו כפתק של שואב המים, וקולו של רב אלוף ערכו כקולו של טר"ש בן יומו. תנו לצה"ל לנצח, לא בפוליטיקה, בשדות הקרב.