לא קל להיות ערבי בישראל, אבל

לא קל להיות ערבי בישראל. אי-אפשר להתעלם מיחסו של המימסד לחברה הערבית, כפי שהדבר התבטא בחקיקה ובהתבטאויות של ראש הממשלה נתניהו. וכן אי-אפשר להתעלם מתופעות של אפליה ממנה הם סובלים בשוק העבודה ובתחומים נוספים. יש לשים קץ לאפליה, לקיפוח ולגזענות ולפעול לשינוי הגישה מצד כל הגורמים הנוגעים בדבר. אבל, ישנו צד שני למטבע ועליו ברצוני לדבר.

הצד השני של המטבע - מה מקומם יהודים ביחסם של הפלשתינים וערביי ישראל לישראל?

הפלשתינים וערביי ישראל מצפים מישראל להכיר בדרישותיהם למדינה פלשתינית ולשוויון בישראל אבל בו-זמנית הם אינם מכירים בקיומו של עם יהודי ובזכותו למדינה.

1. מאמצי הרשות הפלשתינית למחוק כל זכר לעבר יהודי בארץ - הרשות הפלשתינית פעלה בעזרת מדינות ערב והאיסלאם להעביר באונסקו החלטות שנועדו למחוק את העבר היהודי בארץ:

ההחלטה בנוגע לקבר רחל.

ההחלטה בנוגע להר-הבית.

ההחלטה בנוגע לכותל המערבי.

2. הסירוב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי - ראשי הרשות הפלשתינית הצהירו בהזדמנויות שונות שהם מכירים בישראל כעובדה קיימת אבל אינם מכירים בישראל כמדינה יהודית. אחד מראשי פתח אף קבע שהיהדות היא דת ולדת לא מגיעה מדינה.

המנהיגות של ערביי ישראל אף היא איננה מכירה בישראל כמדינה יהודית והם פועלים להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה". המשמעות של הדרישה להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" היא ביטול כל הסממנים להיותה מדינה יהודית. ראשי החברה הערבית אינם מכירים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ובזכותו למדינה ופועלים להקמת מדינה פלשתינית לאומית ולצידה מדינה דו- לאומית.

3. האג'נדה הפלשתינית - האג'נדה הפלשתינית מתעלמת מקיומו של עבר יהודי בארץ. הטיעון העיקרי הוא שהיהודים הם קולוניאליסטים שהשתלטו על אדמתם וגזלו אותה. למותר לציין שזוהו סילוף של ההיסטוריה של הארץ הזאת שיש לה עבר יהודי משמעותי שאי-אפשר להתעלם ממנו, והחפירות הארכיאולוגיות רק מחזקות עובדה זו.

מחקרים מוכיחים שב-1914 היו בארץ 525,000 מוסלמים ש-50% מתוכם היו מהגרים חדשים. כלומר, בארץ היו בשלהי המאה ה-19 רק כ-250,000 מוסלמים. ב-1947 כבר היו בארץ 1,200,000 מוסלמים. הגורם לגידול לא היה רק ילודה אלא הסתננות של מהגרים בלתי חוקיים שנתאפשרה בשל העלמת עין של שלטון המנדט ובשל האפשרויות לתעסוקה ורמת חיים יותר גבוהה בארץ לעומת ארצות ערב בשל ההשקעות של משקיעים יהודים, התנועה הציונית וממשלת המנדט.

הבעיה

השאלה המרכזית היא איזה אחוז מערביי ישראל תומך במדיניות המפלגה הערבית ואיזה אחוז מעדיף דו-קיום והשתלבות ומכיר בישראל כמדינת העם היהודי. הרושם המתקבל הוא שאחוז המעדיפים השתלבות הוא משמעותי אבל המפלגה הערבית מצליחה לשכנע אחוז ניכר לתמוך בה. עד עתה לא קם מנהיג ערבי שיקים מפלגה המכירה בישראל כמדינת העם היהודי.

מהו הפתרון למצב

שהפלשתינים וערביי ישראל יכירו בקיומה של מדינה יהודית לצידה של מדינה פלשתינית. שהרשות הפלשתינית תלך למו"מ אמיתי שלא נועד לסחוט ויתורים מישראל באופן חד-צדדי ללא כל הצעה מצידה אלא תנהל מו"מ לסיום הסכסוך תוך ויתורים הדדים. שהמפלגה הערבית תפעל לדו-קיום יהודי-ערבי ולהשתלבות של ערביי ישראל בחברה הישראלית ותפעל למילוי החובות האזרחיות - גיוס לצבא או לשירות לאומי, לצד הדרישה לשוויון זכויות.