באוזן השירה

השנה של הבחירות האחרונות שברה את כל השיאים. כמה בדיחות וכמה אמירות על הנושא. וזה הרי כל כך לא מצחיק. אנחנו מדינה שחיה ביסים. בשלושת מערכות הבחירות האחרונות נדמה היה שהבחינה הייתה מי הכי שונא? מי משמיץ יותר וחושף חולשות. וכאן מתגלה חולשתו של האדם וקלונו. במקום לחשוב על תועלת, במקום לחשוב על המטרה חושבים כעל תחרות הורדות.

הלכתי לטייל, כמנהגי ברחובות היפים של השכונה - וילות בתוך גנים ומדשאות. לכל בית כניסה למכונית, נעולה בשער (ליד שער הכניסה להולכי רגל), שלא ייכנסו זרים ר"ל. עלה בדעתי, שאף בעל מגרש לא היה מוכן לוותר לשכנו ולקבוע כניסה משותפת לשתי מכוניותיהם. כניסה אחת, שבה ייכנסו מן הרחוב ויתפצלו בקצה, כל אחד לחנייתו בחצרו. המון מקום, אפשר לחסוך בחניה משותפת ובשטח המתפנה, אפשר לשתול דשא או שיחים או נוי אחר.

בדיוק לפני מאה שנה, באביב 1920, חל מהפך במעמדה של ארץ ישראל. באותו מועד קיבלה בריטניה הגדולה את המנדט על ארץ ישראל, ושיגרה ארצה ב-1 ביולי את הנציב העליון הראשון, יהודי בריטי ושמו הרברט סמואל, מקורב לציונות, שסייע רבות להשגת הצהרת בלפור.

ברוכה הבאה מילת המפתח היקרה שוב לשיח החד סטרי. גברת הסתה, חד כיוונית, ה.ס.ת.ה. תזכרו את המילה במלעיל ובמלרע.

"חברות הכי טובות" המחזה המוצלח של המחזאית המנוחה ענת גוב, שוב עולה על הבמה והפעם בתיאטרון הספרייה מיסודו של בית צבי ברמת גן, והוא מרגש, מבדח ומעניק לצופים חוויה תיאטרלית מענגת. זוהי הפקה קטנה ומוצלחת שבה מגלמות 6 שחקניות מוכשרות את מהלך חייהן כאשר ההצגה במקביל מוצגת בשני מישורים, ההווה והעבר של דמויות המחזה.