הקורונה והשפעתה על ביטחון המזון בישראל

התפרצות נגיף הקורונה בסין ומעברו לאזורים אחרים הביאה להיערכות חסרת תקדים של מדינות שונות בעולם ובהן ישראל, מתוך רצון לצמצם עד כמה שניתן את התפשטותו של נגיף הקורונה, שממדי ההתפשטות שלו הולכים ומתגברים ויש כבר תחושה של חוסר אונים באזורים רבים, בהיעדר תרופה מתאימה לנגיף החדש, שאף הביא למותם של אלפי אנשים, נכון לעכשיו.

בשל החשש מהתפשטות הקורונה, כל מדינה פועלת ליצירת מגבלות, ובהן גם חסימת גבולות, על-מנת למנוע כניסת אזרחים ממדינות שפוטנציאל ההדבקה בהן, לדעת רשויות הבריאות, הוא גבוה. חסימת הגבול, כוללת גם ביטול טיסות, ומניעת כניסת עובדים ותיירים. החשש של אזרחים בכל העולם, כולל ישראל, לצאת לחופשות בחו"ל היא עובדה מצערת ולחשש מהלא נודע יש השפעה עקיפה של נזק כלכלי על הכלכלה העולמית ועל ישראל, שהיקפו עוד לא ידוע, אך הוא כבר ניכר.

כך אנו רואים שתחומי התיירות הנכנסת הוקפאו לחלוטין ובהם תיירות מסין ומיעדים שונים באירופה וכן ממקומות אחרים המזוהים עם התפשטות המחלה, וטיסות ישירות ליעדים רבים בוטלו לעת עתה.

האטה משמעותית בהזמנה מקוונת באתרים מסוימים המושפעים מההיסטריה האופפת את השווקים היא תופעה נוספת המתרחבת לאחרונה, בעיקר בשל חוסר הידיעה לגבי המצב האמיתי של התפשטות הקורונה ודרישת השלטון הסיני מעובדים רבים באזורים נרחבים בסין להישאר בבית. התלות של העולם המערבי בכלל ושל אזרחי ישראל בפרט בתוצרת זולה של מוצרי צריכה מסין חייבת לעורר דאגה, אך כאשר מדובר בביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל נדרשת דאגה מיוחדת ואף חישוב מסלול מחדש.

זה חמש שנים שממשלת ישראל הולכת ומגבירה את יבוא הירקות, בעיקר עגבניות, מהישות הפלשתינית ומטורקיה אך גם מארצות אחרות. מדיניות זו של הממשלה הינה מדרון חלקלק שהשפעתו תהיה ארוכת טווח ביכולתו, או יש לומר, בהיעדר יכולתה של המדינה, לספק את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיה למזון טרי ולמזון בריא מתוצרת החי והצומח.

פעולות מעשיות

ביטול חופשה לחו"ל, עד כמה שהוא מאכזב, אינו נוגע לביטחון הקיומי של האזרח ולכל היותר תוגבר תיירות הפנים על-ידי האזרחים הנמנעים לצאת לחו"ל בימים אלה של חוסר ודאות והדבר אף יתרום לחיזוק הכלכלה המקומית. היעדר מזון בסיסי, בשל שיקולים צרים וקצרי טווח, נוגע לצורך הקיומי של אזרחי ישראל.

קניית עוד חולצה באתר מקוון במחיר נמוך, או קניית חולצה במחיר גבוה יותר בחנות בוטיק לא תביא את הפרט לדאגה יתרה כי כלכלת המשפחה תביא לקניה מופחתת של מוצרי קיימא בשל מחירם אך לא בשל מחסורם. לעומת זאת מזון טרי ובריא, הינו מוצר בסיסי שכל מדינה צריכה לוודא שיהיה בהשיג יד לאורך זמן ובכל מצב, וכדי להבטיח את ביטחון המזון יש לוודא כי יצרניו יזכו לתנאים שיבטיחו ביטחון מזון לאורך זמן.

כבר היום ישראל תלויה ביבוא של חיטה, בשר בקר ודגים וזאת בשל גודלה, והיא אינה מסוגלת לספק את כל צרכיה. לעומת זאת ישראל, באמצעות החקלאים הישראלים, מסוגלת לספק לאזרחיה את מוצרי החלב, הירקות והפירות, מוצרי בשר העוף, ההודו וחלק מהבקר.

באזור הגאו פוליטי שבו ישראל נמצאת, ביטחון מזון והבטחת גידול עצמי של תוצרת חקלאית הם שווי ערך לביטחון. ביטחון מזון לא מושג באמצעות תשבחות של ראש ממשלה ושריו לחקלאות הישראלית המצטיינת, אלא על-ידי פעולות מעשיות להבטחת פרנסתם של החקלאים וצמצום משמעותי של פערי התיווך, לא בדיבורים אלא במעשים.

שוק סיטונאי, הורדת מחירי התשומות כמו מים, תמיכות ישירות ודאגה ליכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מחקלאות יבטיחו ביטחון מזון לאזרחי המדינה. ממשלת ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש של מדיניותה ולהפסיק את היבוא הפרוע של התוצרת החקלאית שתרם לצמצום ניכר של מספר החקלאים עד כדי סיכון ביטחון המזון.

מדינות רבות עסוקות במדיניות ארוכת טווח בנושא ביטחון המזון ורבים ממנהיגי העולם באים ללמוד מחקלאי ישראל ומבקשים ללמוד מניסיונם, והשאלה למה ממשלת ישראל לא לומדת?