המדינה מצויה במשבר הקורונה, ענפים שונים במשק מצויים במצב של קריסה, ההפסדים הכספיים הישירים והעקיפים הם עצומים. אנחנו מנותקים למעשה מהעולם; העתיד רווי אי-ודאות. מתי זה יגמר? כמה יחלו וכמה ימותו? ומה יהיה על כלכלת העולם? וכאשר כל מהדורות החדשות בכל ערוצי הטלוויזיה עוסקים כמעט אך ורק בנגיף הקורונה, עוסקים אצלנו בזירה הפוליטית במאמצים להקים ממשלת מיעוט בראשות "כחול לבן", בתמיכה חיצונית של ליברמן והרשימה המשותפת.
"הקורונה משחקת לטובת 'כחול לבן'", קובעים הפרשנים, "כי בגלל הקורונה יהיה קשה לימין לערוך הפגנות המוניות נגד המהלך הזה של 'כחול לבן'". אתה שומע את זה, ומתקשה להאמין. יצאנו מדעתנו? אנחנו בבית משוגעים? השכל הישר ממש זועק: דווקא הקורונה מחזקת עוד יותר את הצורך באחדות, ב
ממשלה רחבה. ממשלת מיעוט היא הדבר האחרון שמדינת ישראל זקוקה לו עכשיו, כי פירושו של דבר אי-יציבות כרונית, יום יומית. בלי להיות כלכלן אפשר להניח שהכלכלה הישראלית תספוג עוד מהלומות קשות בנוסף למשבר הקורונה. כלומר, האזרחים יסבלו.
אני עובר למישור המהותי של רעיון ממשלת המיעוט. ראשית, אני מבין ומפרש כך את תמונת חלוקת המנדטים של הבחירות האחרונות: 58 מנדטים של מצביעים יהודים הם בעד נתניהו; 47 מנדטים של מצביעים יהודים הם נגד נתניהו, מסיבות שונות, בכללן סיבות אישיות גרידא; 15 מנדטים של מצביעים ערבים (ומזער יהודים) הם נגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ולכן הם גם נגד נתניהו כמייצג הנאמן והטוב ביותר של תפיסת הליבה הציונית הזאת.
רוב יהודי מוצק
אם חלק מהציבור היהודי המתנגד לנתניהו מונע בשל אשמת השחיתות ("לא ניתן מנדט לשחיתות"), דעתי היא שאין שום קשר בין אשמת השחיתות לבין ההצבעה של הציבור הערבי. ההצבעה שלו היא לאומית! ברור כשמש שכל המצביעים שהביאו את 15 המנדטים הם אזרחי המדינה, בעלי זכויות אזרחיות מלאות, משולבים במרקם חיי החברה הישראלית, שמחים לחיות בישראל (על-פי כל הסקרים), אבל רובם הגדול (כ-70 אחוזים) לא מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
על-מנת לראות את התמונה הגדולה צריך לחזור לעובדת היסוד בוויכוח המדיני המתנהל מזה שנים בחברה היהודית. גישה אחת, קרויה משיחיסטית, שואפת לספח את כל יהודה ושומרות. גישה זאת, לדעת רבים תביא למדינה אחת דו-לאומית שתהיה לא דמוקרטית מכיוון שהפלשתינים הרבים לא יקבלו זכויות אזרח. גישה שנייה מתנגדת נחרצות למדינה דו-לאומית ודוגלת בשתי מדינות, שאחת מהן היא מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה רוב יהודי מוצק. למה רוב יהודי מוצק? כדי שהעם היהודי יוכל לממש את ריבונותו במדינת הלאום שלו על-פי מגילת העצמאות. זאת עמדת המרכז, הימין המתון והשמאל הציוני. האם מישהו קם ואמר שזאת גישה גזענית? רק אלה שמתנגדים למדינה יהודית.
ועכשיו מה שקורה הוא זה: רוב הציבור היהודי תומך בנתניהו; מיעוטו מתנגד לו. המיעוט אינו משלים עם זה, מחרים מראש את עמדת רוב הציבור היהודי, ומגייס לצידו 15 קולות ערביים, שזה לגיטימי ומאוד דמוקרטי, אך הרסני במובן הלאומי. מיעוט יהודי שמקבל החלטות יום יומיות במישור הלאומי יהיה נתון לסחטנות תמידית בתחום הביטחוני והמדיני, וגם הכספי. אם זה אכן יקרה, זה יהיה הישג היסטורי ראשון לתנועה הלאומית הפלשתינית במאבקה ארוך השנים בעם היהודי. האם בא לה חמורו של משיח בדמות רמטכ"לים לשעבר בצבא ההגנה של העם היהודי? נמתין ונראה.
והפעם - שמים מקלות בגלגלים, מחבלים בחליפות, גזענות וסוף המרוץ 
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
