הכפר הדרוזי עין אל אסד - "פנינה תיירותית" בגליל העליון

260 משפחות עם 1,000 תושבים

הכפר עין אל אסד הינו הכפר הצעיר מבין הכפרים הדרוזים בישראל שהוקם לפני כ-150 שנה. זהו גם הכפר הקטן מבין כל כפרי הדרוזים המונה כ-260 משפחות עם כ-1000 תושבים. עין אל אסד ממוקם למרגלות הר כפיר מול בקעת בית הכרם בתוך השמורה הגדולה בצפון המכונה שמורת הר מירון, מרוחק כ-10 ק"מ מזרחית לכרמיאל ונמצא באמצע הדרך בין מירון לכרמיאל, כ-18 ק"מ מצפת.

ביום בהיר ניתן להשקיף מכל בית בכפר על כל רוחבה של המדינה מרמת הגולן ועד חדרה ובדרך רואים גם את הכנרת ומפרץ חיפה.

ראשוני הכפר הגיעו מהכפרים הסמוכים

הכפר המשתרע על שטח של כ-700 דונם נקרא על שם המעיין הנובע במרכז הכפר "עין אל אסד", שפירושו מעיין האריה. תושבי הכפר הראשונים הגיעו לכאן מהכפרים הסמוכים, בעיקר מהכפר בית ג'אן, הסמוך, משפרעם, מפקיעין, ומעספיא. לאחר 1967 הגיעו לכאן גם משפחות מרמת הגולן.

יש לציין כי כל תושבי הכפר משתייכים לעדה הדרוזית. הפרנסות העיקריות של המשפחות הראשונות התבססו על חקלאות ובזכות הבוסתנים שפרחו באמצעות מי המעיינות הרבים הנמצאים באזור ובמיוחד המעיין המרכזי שבמרכז הכפר, גידלו ירקות למיניהם, עצי פרי, כמו רימון, גפנים, תפוחי עץ וגם מטעי עצי זית.

כיום, בנוסף לעיסוק בגידולי החקלאות מרבית התושבים פועלים בזרועות הביטחון למיניהם, חלקם אקדמאים שפרנסתם מתבססת על מקצועות חופשיים ברחבי הארץ.

ענף התיירות מקבל תאוצה

בעשר השנים האחרונות ובגלל המיקום הטופוגרפי המיוחד המשקיף על נוף מדהים, נפתחו במקום חדרי אירוח. כיום פועלים בכפר יותר מ-15 "תיירנים" המפעילים כ-90 חדרי אירוח ובנוסף מסעדות אותנטיות מקומיות המעניקות לאורחים אוכל דרוזי ביתי מכל הלב. ענף התיירות קיבל עתה תאוצה והפך לענף מרכזי בפרנסת המשפחות.

מהנדס החשמל במקצועו ויו"ר ועד הכפר

מי שנטל על עצמו לקדם את התיירות בכפר הוא עבדאלה סלאמה בן 59 בוגר הטכניון, מהנדס חשמל במקצועו, שעבד במשך 20 שנה כמהנדס מפעל ספן בעמק הירדן, מפעל לייצור לוחות פורמייקה קידוח וכימיקלים. בבחירות שנערכו באוקטובר 2018 הוא נבחר ליו"ר הוועד המקומי שהינו למעשה הרשות המקומית השייכת מוניציפלית למועצה האזורית מרום הגליל (בשתי הקדנציות הקודמות כיהן כחבר הוועד בתוכן שימש גם כגזבר). משנות השבעים של המאה הקודמת הישוב מנוהל על-ידי ועד ובו חמישה חברים. בשנותיו הראשונות, בתקופה העותומאנית, נוהל הכפר על-ידי מוכתר הישוב.

עבדאלה מספר לי כי עובדים עתה על תוכנית כוללת לישוב, שבאמצעותה מפתחים את הענף התיירותי סביב האטרקציות הרבות בישוב ובסביבתו. לדבריו, מיקומו של הישוב באזור בקעת בית הכרם מקנה לו יתרון ייחודי ומשמעותי עם קירבה לאטרקציות באזור הצפון, החל מראש הנקרה ועד החרמון כאשר בנוסף, בכפר עצמו קיימים כמה מצפורים המשמשים נקודות תצפית לנוף הסביבתי המיוחד: אזור המעיין, בית התפילה הישן, בית הקברות הייחודי עם שיטת הקבורה המיוחדת בעדה הדרוזית, ובית העם, שבו מתכנסים במידת הצורך לאירועים מסורתיים שונים.

בכפר פועלים בית ספר יסודי וחטיבת ביניים ובו לומדים קרוב ל-200 תלמידים, שני גני ילדים ומרכז לגיל הרך. במרכז הכפר מוצבת אבן עליה הכתובת: "בשביל הבנים", שנוצרה לפני מספר שנים ביוזמתו של האלוף (במיל') אמל אסעד, המציינת התחלת דרך המקשרת בין עין אל אסד ממדרון שגובהו 550 מטרים עד לגובה של 950 מטרים לכפר בית ג'אן, במסלול של קק"ל, בתוך ואדי בינות להרים, במרחק של 40 דקות הליכה. שביל זה נועד לזכרם של ששת חללי הישוב שנפלו במערכות ישראל והוא גם מסמל תקווה לבני הישוב הצעירים.

על אף הקדמה והטכנולוגיה של השנים האחרונות מסתבר כי תושבי המקום עדיין שומרים על קבלת הפנים הנדיבה בהתאם למסורת הדרוזית העתיקה כלפי האורחים הפוקדים את הכפר. ביתו של המוכתר הראשון בתקופה העותומאנית שימש כארמון הכפר והוסב ל"אחוזת מצפה שני הימים".

עבדאלה סלאמה נולד בכפר כדור שלישי לאמו פאוזייה ולאביו פאיז סלאמה, מי שתרם רבות לפיתוח הישוב. האב עבד במינהל מקרקעי ישראל וכחקלאי בישוב. סבו של האב היה המוכתר הראשון של הכפר בתקופה העותומאנית אשר בנה את ביתו צמוד למעיין (עין אל אסד) במרכז הכפר.

הבית נבנה מאבן מקומית בצורה של קשתות ונחשב כארמונו של המוכתר. כשעבדאלה קיבל את הבית בירושה ולאחר שדרוג ושיפוץ, תוך שמירה על המקוריות והאוטנטיות של הבניין - הוסב הבית החל משנת 2008 לווילת אירוח שבה שבע סוויטות מרווחות ומפוארות בנוסף לסלון הענק המיוחד הבנוי מקשתות אבן. הוא נקרא בשם: "אחוזת מצפה שני הימים". עבדאלה מסביר לי ש"מקור השם אחוזה, נובע בגלל שהמקום שימש את ארמון המוכתר, ומצפה שני הימים - בזכות הנוף המיוחד הנשקף מהווילה".

סלון משודרג בשטח של 300 מ"ר

שטחו של הבית המתנשא לשתי קומות וחצי הינו 900 מ"ר. כשביקרתי בבניין האחוזה מצאתי בכניסה לבית דלת מקושטת פרי ייצור מרוקאי ובתוכו דלתות נוספות דומות אף הן ממרוקו, סלון רחב ממדים בשטח של כ-300 מ"ר ובמרכזו שולחן שהזכיר לי את השולחנות בארמונות המלכים, כאשר סביבו יכולים להסב כ-40 סועדים. במקום שני מטבחים מאובזרים בכל הציוד הדרוש להכנת ארוחה לקבוצות גדולות, מקומות ישיבה, שולחן טניס ושולחן סנוקר.

בכל סויטה פועל גם ג'קוזי. בקירות הפנימיים מצאנו ציורי קיר תלת ממדיים. המרפסת משקיפה לנוף ויש גם פינות ישיבה מתחת לעצי הזית עם אופציה לאפשרות צליה על האש. בחצר, קיימת בריכת שחייה מחוממת ומקורה, כשהמים מגיעים אליה מן המעיין. האירוח מתנהל לפי רצון האורחים, כאשר ניתן להכין ארוחות באופן עצמאי, או על-ידי בעל המקום.

עץ האקליפטוס היחיד בארץ שהיקף גזעו כ-9 מטרים

בצמוד לכניסה לאחוזה נמצא עץ אקליפטוס הנחשב לעץ הגדול בארץ ברוחב גזעו, שהיקפו קרוב ל-9 מטרים וגילו כ-120 שנה. עץ זה ניטע על-ידי סבו של עבדאלה, חסן סלאמה, שהיה אחד החקלאים שהשפיעו על פיתוחו של הכפר.

עבדאלה סלאמה הוא הבן השלישי שנולד במשפחה שבה גדלו עוד ארבע בנים וארבע בנות. ב-2003, נאסר סלאמה אחד הבנים בן 34 ששירת כקצין במשטרת ישראל נפטר בעת שירותו במשטרה והמשפחה נמנית על המשפחות השכולות של משרד הביטחון.

נטל פרנסת המשפחה על עבדאלה בן ה-14

עבדאלה לומד בבית הספר היסודי בכפר ואת לימודיו התיכוניים הוא מתחיל בכפר רמה. שבועיים מאז תחילת לימודיו ב-14.9.1973 נפטר אביו בגיל 39. הדבר נופל עליו כרעם ביום בהיר. הוא מספר: "הייתי בן 14 נטלתי על עצמי את האחריות על המשפחה מרובת הילדים ועזרתי לאמי בפרנסת המשפחה ולמרות זאת המשכתי בלימודיי וסיימתי את בית הספר התיכון בהצטיינות במגמה ריאלית. הייתי תלמיד חרוץ וממושמע".

הוא מתגייס לצה"ל ומשרת ביחידה קרבית. בתום שירותו הצבאי נכתב בתעודת ההערכה: "אמיץ, בעל יוזמה וממושמע". הוא לומד, כאמור, בטכניון ומסיים תואר מהנדס חשמל בהצטיינות ומשתלב בתחום העבודה במפעל ספן כמהנדס המפעל במשך 20 שנה. בצאתו לגמלאות, הוא מקדיש את רוב זמנו לפיתוח נושא התיירות הן בביתו והן בכפר.

ב-1987 הוא נישא לרעייתו דלילה, המכהנת כיום כמפקחת כוללת לגיל הרך במשרד החינוך. לזוג שלושה ילדים: מג'ד ואייל העוסקים בנדל"ן והבת אלין הלומדת בבית הספר היסודי בכפר.

השאיפה להקמת מועצה מקומית ולהינתקות מהמועצה האזורית

"בתור יו"ר הועד", מציין סלאמה, "הייתי מצפה לפיתוח תשתיות משמעותי יותר בכל התחומים לרווחת התושבים ושאיפתי להתנהל באופן עצמאי ללא קשר למועצה האזורית, ושהישוב יתוקצב ישירות על-ידי משרדי הממשלה השונים, זאת על-מנת לקבל ולנצל יותר תקציבים בכל התחומים (על-מנת להפוך למועצה מקומית היה על הישוב להכיל 1,500 תושבים).

נכון להיום", הוא מדגיש, "חסרים לנו תקציבים לפיתוח התיירות בהתאם לתוכנית האב התיירותית, ומקומות פרנסה לתושבים בתוך הישוב. גם הכיכר המרכזית, הכבישים והשבילים טעונים הרחבה ופיתוח, כמו גם שיפור התנאים של בית הספר וגני הילדים.

יש לדאוג לתחבורה ציבורית יעילה, מה גם שבמקום פועל רק שרות דואר נע והשאיפה היא להקמת מבנה דואר. קיים צורך משמעותי לשווק ולפתח במקום שכונות לחיילים משוחררים ולזוגות צעירים", מסכם עבדאלה סלאמה.