חרות וצדק סוציאלי בסדר פסח

בטקס הסדר מעוגנת התפיסה, כי בהעדר השתתת צדק מדיני, לא ניתן להשתית צדק חברתי. ההגדה של פסח פונה למסובים בסדר להזין בזיכרון ההיסטורי כמיהה לחברה, המבוססת על אדני שוויון חברתי. תמיד נזכור, שהיינו זרים בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק שלנו עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו.

סדר פסח נפתח בהצהרה חברתית, המחייבת אותנו להיות כרויים לצרכי הזולת. ההצהרה נאמרת בלשון עממית המדוברת בפי העם, בשפה הארמית: "הַא לָחְמָא עַנְיָא דִּי אָכְלוּ אָבָהתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, כָּל דִּיכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל), כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשָּׁתָא הַכָא - לְשָנָה הַבָּאָה דִּיִשְׁרָאֵל. הָשַתָּא עַבְדֵי - לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין".

ההצהרה החברתית מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים - "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם". כמיהה להיחלצות מעבדות ומימוש חיי חרות משתלבת בהצהרה בדבר כינון חברה, המושתתת על בסיס של צדק חברתי. זו הצהרה מכוננת של חברה, בה לא ישרור עוני, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס - "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל)" - זו קריאת קרב חברתית!

הרמב"ם בהלכות מלכים קבע, שהעדר פתיחות סיוע ורוחב לב כלפי הזולת, הנתון במצב סוציאלי קשה, היא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו, סדר ללא פתיחת לבבות לנזקקים שירדו לשוליים החברתיים הוא בבחינת - "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם חג הפסח ועם שולחן הסדר. חובה עלינו להרים את דבריו של הרמב"ם למציאות היומיומית, בה לא יהיו גילויי "שמחת כרסו", בה לא יהיו גילויים של קוטביות מעמדית.

הפתיחות החברתית אינה נתחמת ב-ד' אמות שלנו, החברה הישראלית, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו. עם ישראל מזכיר בחג ימים בהם היינו גֵּרִים במצרים. כשם שֶׁכְּגֵרִים תבענו לשמור על זהותנו הלאומית, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר והזר, החי בתוכנו התובע לשמור את זהותו הלאומית.

האזכור של עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו כעם, שזכה לבנות את חייו במדינתו ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היום יום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט, 34 - "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם, הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ....".

גם השנה נאמץ את הקריאה, שתודעת הַגֵּר - כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו.

חג הפסח מחייב אותנו להדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ החיים כאן בארץ, אליה הוא בא לבנות את חייו - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4). אברהם בחייו סימל דרך - דרך ויחס של מתן כבוד והערכה לכל אדם שחי בארץ הזו, אליה הוא בא לחיות עם בני משפחתו.

בתנאי קורונה של השנה, כשסדר פסח עלול להתנהל בבתים נפרדים ובקשרים אלקטרוניים כאלה ואחרים אני מציע שהשנה נעשה תיקון ונעלה את הקול הנשי לצד הקול הגברי. אל מול "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" נדגיש במהלך החג הזה את הקריאה "כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה".

ניתן מקום של כבוד לדמויות נשיות שסיכנו את חייהן, כמו: המיילדות, שפרה ופועה, כמו הנסיכה המצרית, שגילתה אמות מידה מוסריות והומאניות בהיחלצותה להצלת ילד יהודי, הנתון לאימת כמישה וכיליון, לאימה שמזמנים מי היאור.

בחג הזה ניתן כבוד למהפכה הפמיניסטית הראשונה. ניתן כבוד לנשים, שנתנו לנו חיים - המיילדות, הנסיכה המצרית ואחות משה - ארבע נשים שחברו לפעולה להצלת חיים נגד צו מונארכי אכזרי.