הגרף הנעלם של התחלואה הנפשית

ככל שמתמשך משבר נגיף הקורונה העולמי, הולכת ומתבהרת התמונה: לצד הגרף המדובר והמתוקשר של נדבקי מחלת הקורונה, הולך ומטפס בימים אלו גם גרף התחלואה הנפשית. לא רואים אותו ולא מדברים עליו, אך לא רחוק היום שגם הוא יגבה אבדות בנפש.

חשוב לשים את האמת על השולחן: תקופה ממושכת של בידוד, חוסר ודאות וחוסר שליטה משפיעה באופן משמעותי על בריאות הנפש של ילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים ועשויה להוביל לעלייה דרסטית בתחלואה נפשית (למשל: דיכאון, חרדה, קשיי הסתגלות, נסיגה התפתחותית), עד כדי אובדן חיי אדם (אובדנות, רצח בתוך המשפחה). סגר, ניתוק והעדר תמיכה חברתית מייצרים "סיר לחץ" המאיים להתפוצץ בבתים רבים; קטיעת השגרה המוכרת מערערת את ביטחונם של ילדים וגורמת לנסיגה בהתפתחותם התקינה; ילדים עם צרכים מיוחדים וילדים בסיכון אינם מקבלים מענה הולם ומצבם הולך ומתדרדר; מצבן של אנשים ומשפחות המתמודדים עם תחלואה פיזית ונפשית ושלל גורמי סיכון אחרים כגון עוני והדרה חברתית עוד טרם התפרצות המגיפה העולמית הולך ומחריף; אנשים ומשפחות שבימים כתיקונם תיפקדו באופן נורמטיבי מתמודדים כעת עם אתגרים חדשים כגון איום כלכלי ותעסוקתי, חרדות בריאותיות ובידוד חברתי.

כפי שהמדינה לוקחת אחריות על בריאות אזרחיה בימים אלו, כך מן הראוי היה שתיקח אחריות גם על בריאות הנפש של אזרחיה. לצערנו, המשבר הנוכחי פוגש שירות פסיכולוגי ציבורי מדולדל ומיובש מלכתחילה, שתורות ההמתנה לטיפול בו נמשכים חודשים ארוכים, והוא רחוק מלתת מענה לצרכי הציבור גם בימים כתיקונם.

כדי להוסיף חטא על פשע, במקום להרחיב את השירותים הפסיכולוגיים נוכח משבר הקורונה - להתחיל בגיוס פסיכולוגים לשעת חירום, לשנות את צורת ההפעלה של מערך בריאות הנפש על-מנת לתת מענה למצוקות לציבורים נרחבים שזקוקים לתמיכה וסיוע בעת הזו (צוותים רפואיים, חולי קורונה, אנשים שאיבדו את מקומות עבודתם, הורים, קשישים מבודדים ועוד), ליצור מעטפת של מענה קהילתי בונה חוסן - אנחנו עדים לפגיעה וצמצום המענים הניתנים על-ידי השירות הפסיכולוגי הציבורי ואף להעדר שימוש במשאבים קיימים. במערך בריאות הנפש, מרכזים רבים אינם מאפשרים המשך טיפולים מרחוק ובכך קוטעים רצף טיפולי, פוגעים במטופלים ובעיקר פוגעים ביכולתם של מטופלים אלה לשוב לתפקוד בתום משבר הקורונה. בשירותים הפסיכולוגים-חינוכיים, רשויות מקומיות ועיריות רבות בחרו להוציא לחופשה את מרבית הפסיכולוגים החינוכיים, משאב מקצועי זמין וקיים, ובכך ויתרו על רשת תמיכה משמעותית ועל מתן מענים קהילתיים, מערכתיים וטיפוליים לילדים, הורים וצוותי חינוך.

אל תטעו - יכולתה של מדינת ישראל לצאת מן המשבר הקשה ולהתאושש ממנו אינה תלויה רק במענים הרפואיים הניתנים לאוכלוסייה בתקופה זו, היא תלויה גם בחוסן הנפשי של תושבי המדינה. מסיבה זו עיבוי השירותים הפסיכולוגים הציבוריים אמור להיות אינטרס לאומי, ועשוי להשפיע מהותית על יכולת ההתאוששות והשיקום של האוכלוסייה ביום שאחרי המשבר. התערבויות פסיכולוגיות בשלב זה של המשבר עשויות לחסוך למדינת ישראל הוצאות רבות שיגזרו מן הקושי של האוכלוסייה לשוב לתפקוד מלא לאחר תם המשבר. יתרה מכך, האפקטיביות של המענים שיינתנו אחרי המשבר תלויה בשמירה על רציפות קשרים טיפוליים ותמיכתיים והכשרת התשתיות בשלב זה של המשבר.

העדויות לקיומו של הגרף הנעלם צועקות מדי פעם בחדשות, בין דיווח קורונה אחד למשנהו. "עלייה של מאות אחוזים בדיווח על התעללות בילדים", "מקלטים לנשים מוכות בתפוסה מלאה", "חולה קורונה ניסה להתאבד". הדיווחים מופיעים וחולפים, כי כזו היא בריאות הנפש - נעלמת. רק כאשר המצוקה הנפשית מגיעה לקצה, נזכרים פתאום בקיומה.

אל תטעו, המצוקה קיימת. חלקה כבר גולש החוצה, חלקה עוד מוחזק בקושי בין קירות הבתים. הרצח הבא בתוך המשפחה או ההתאבדות הטרגית כבר מעבר לסיבוב.
גם להזנחת הנפש יש מחיר בחיי אדם.