אשר יגורתי בא לנו

ב-24.3.20 כתבתי בחשש על שליחת קשישי המדינה על קרחון צף לים. לא ידעתי ולא ציפיתי כי חששי יתממש ויהפוך למציאות קשה ועגומה להחריד. מאז ועד היום, נפטרו 14 גברים ונשים, דיירי בתי אבות במספר ישובים בארץ. כמו-כן נפטרו מספר עובדי צוות באותם בתי אבות.

המקום המועד ביותר להתפרצות המחלה הוא בתי האבות שבהם מרוכזים אלפים רבים של דיירים קשישים, חלקם חולים במחלות שונות וחלקם גם סיעודיים. באותם 700 בתים עובדים אנשי סגל רבים, אחות או רופאה. מאז פרצה הקורונה בסערה לחיינו, לאורחים ובני המשפחה הכניסה אסורה. בחלק מבתי אבות אלה מצויים גם מטפלים אישיים החיים עם הדייר/ת באותה דירה קטנה. עתה אף הם כלואים ביחד עם המטופלים שלהם כל הזמן.

מצב זה מקומם ביותר. משרד הבריאות בכלל לא נתן דעתו לרמת הסיכון ואפשרויות הידבקות במחלה לבני האדם החיים ועובדים בבתי אבות. משום מה החליטו לפסוח עליהם כאילו לא היו וכאילו אינם האנשים המועדים הראשונים לחלות מפאת גילם ומחלותיהם.

הם כבר עשו את שלהם. ממש לא נתמקד בהם. כך סברו כנראה, במשרד שהבטיח לנו אלפי מתים ממחלת הקורונה. אגב, הייתי מחליפה את המילה מתים למילה נפטרים. פשוט העדפה פרטית שלי. מת נשמע כל כך מתאים לסטטיסטיקה. לא לאנשים שזה עתה חיו ונשמו וציפו לארוחה טובה, לקונצרט או הרצאה במועדון. בעיקר, ציפו לביקור של ילדיהם ונכדיהם ושאר בני המשפחה.

משרד הבריאות כשל ויש להחליף את צמרתו שלא השכילה לראות את הנולד, שהיה מוכן לוותר על אותם קשישים, חלקם בוני הארץ ולוחמיו, אחרים ניצולי השואה, ועוד אנשים היקרים למשפחותיהם ולחבריהם הוותיקים והחדשים שרכשו בבית מגוריהם.

לתבוע את משרד הבריאות

אני מקווה שכאשר המגיפה תיעלם מחיינו, בני המשפחה של הנפטרים בבתי האבות, יתבעו את משרד הבריאות על זלזול וחוסר אחריות של משרד זה, השר העומד בראש, המנכ"ל והבכירים האחרים שלא הצביעו על הצורך להקדים תרופה למכה.

את חשבון הנפש הלאומי יעשו הישראלים ביום הבחירות. תהיינה בעיות נוספות לאחר שהמגיפה תתפוגג ותסתלק מחיינו. המשבר הכלכלי הבלתי צפוי, מדינה שידעה מלחמות, גיוס אנשים למילואים לחודשים ארוכים, הייתה חייבת להיערך אחרת מהרגע שהמחלה התפרצה בישראל. צה"ל ופיקוד העורף, הערוכים למלחמות, רעידות אדמה, שמכשירים חיילים ואזרחים רבים למצבי חרום שונים, היו צריכים להיות בחזית ובין מקבלי ההחלטות.

ראשי הערים והמועצות המקומיות, יכלו לתבוע מסניפי קופות החולים לבדוק כל אדם ואדם בבתי האבות ביישוביהם. לראות מי משתעל, למי יש חום ושאר תסמינים שאולי יצביעו על המחלה ולא על שפעת "רגילה" שאף היא יכולה להגיע למספר גדול של מתות מדי שנה. חוק עזר עירוני בעת חירום יכול לענות על נושא זה מבלי להזדקק לחסדי משרד הבריאות.

הרעיון התמוה של שליחת אדם כלשהו לביתו לבידוד, ובכך לסכן את כל בני משפחתו גם הוא פטנט מדהים שאיני יכולה להבין. ולאחרונה התברר כי משפחה המונה אב, אם ושמונה ילדים נפגעו ממחלת הקורונה. ומי יודע כמה משפחות ברוכות ילדים יידבקו בישובים שונים.

כל אדם בר דעת היה מבין דבר כה פשוט ובסיסי. אבל כנראה שחכמי משרד הבריאות לא יכלו להבין דבר כל כך בסיסי. לא למדתי רפואה, אך כאם לילדים ידעתי שכאשר רוצים להדביק ילד במחלת ילדים משאירים אותו בבית עם אחותו או אחיו החולה, לעתים אפילו שולחים אותו לחבר שיידבק. רק כאשר היה מדובר במחלה קשה כאבעבועות רוח או חזרת, שלהן השלכות על אנשים בוגרים, עושים הפרדה מוחלטת בין החולה לבין שאר הילדים במשפחה. למשל, כאשר יש מישהו החולה בשחפת לא מחזירים אותו הביתה על-מנת שידביק את כל בני משפחתו.

אין לאפשר לשר המופקד על משרד הבריאות להמשיך בתפקידו. אותו הדין למנכ"ל שהצליח לזרוע אימה וחלחלה בקרב הציבור בישראל.