אנחת רווחה גדולה נשמעה עת התבשרנו על פיצוץ המתן ומתן עם כחול לבן, או יותר נכון מה שנותר ממנה (גנץ, ניסנקורן ושות'). הימים ימי קורונה ואנו בעיצומו של משבר חוקתי שכן המבוי הסתום והשיתוק האוחזים בנו מחייבים לכאורה פתרון. אלא שלעתים "פתרון" הנדמה כנכון ונצרך הוא רע, רע במידה כזו שיש לדחותו ולהמשיך אפילו את המצב הקיים.
כזה הוא המצב במקומותינו אנו כיום, אם הפרסומים על אודות המתן ומתן נכונים הם או אפילו קרובים לאמת. נתחיל דווקא בסוגיית הריבונות. הבטחת בחירות שאין מפורשת הימנה, להחיל את הריבונות על כל הישובים הישראלים ביהודה ושומרון כולל הבקעה וים המלח הפכה לניסוח מעורפל, מלווה בסימני שאלה רבים כהשריבונות המדוברת כעת היא לגבי הבקעה וצפון ים המלח. מה עם היישובים כולם? הפתרונים ל
נתניהו.
אלא שהסוגיה הדחופה והבוערת עד כדי סכנת כוויה חמורה היא הסוגיה המשפטית. לא סוד הוא שלמעשה שולטת בכיפה (ובמדינה) החונטה המשפטית שהתאגדה לה כמו כל משפחה טובה לישות אחת, הומוגנית להחריד, מורמת מעם ומתנשאת עליו. השלטון הזה הוא ללא מצרים עד כי הבג"ץ בצירוף היועצים המשפטיים מסרסים ומאיינים לעתים את הרשות המבצעת ולאחרונה אף את זו המחוקקת.
הדוגמאות רבות מספור ועמדנו עליהן לא פעם בעבר. עזות המצח של החונטה אינה יודעת גבול ולאחרונה אף ציווה הבג"ץ על יו"ר הכנסת אדלשטיין לנהוג אחרת מכפי שתקנון הכנסת (שהוא חלק מחוק יסוד הכנסת) מאפשר לו. שערורייה היא מילת קטנה מכדי לתאר את המעל ולמען האמת אין די מילים כדי לתאר עד כמה רע הוא ה"אקטיביזם" הזה, או במילים מכובסות פחות רודנות ודיקטטורה של גוף ששם עצמו מעל הרשויות כולן, בוודאי מעל הריבון - הוא העם.
שלטון לא מקרי
בממשלה האחרונה כיהנה
איילת שקד כשרת המשפטים. כבמלאכת מחשבת פעלה השרה בעניינים שבסמכותה והנהיגה שינויים מרחיקי לכת במערכת כולה. כך למשל דרשה שצוות אותו מינתה יהיה אחראי על כל תשובות המדינה לבג"ץ בעתירות השמאל בנוגע להתיישבות. פתחתי בזה משום שמדובר במהפכה חשובה מאין כמותה המסירה את טבעת החנק אותה כרך השמאל סביב צוואר ההתיישבות בארץ ישראל.
גם סוגיית מינוי השופטים זכתה לטיפול השרה שקד. אמנם, מהפכה לא מסתימת בקדנציה אחת שכן השורשים של החונטה המשפטית השלטת העמיקו חפור אך ראינו בבירור כיצד הספינה בולמת ומתחילה לשנות כיוון.
ביד רמה, אם כי בנועם הליכות, פעלה שקד כדי להצילנו מהחונטה ומזרועות התמנון הרבות בהן שלטה זו באורחות חיינו מעל לשנות דור. אגב, שלטון זה אינו מקרי ויד מכוונת בנתה אותו אט אט ובתחכום עד אשר הגענו ל"סגר" הזה בו הושמנו על כורחנו כשידינו, ובעיקר נשמותינו וערכינו, כולם כבולים בעבותות מהן לא ניתן להשתחרר. מי שמעוניין יתכבד ויידרש לדברי פרופסור מנחם מאוטנר על העברת השלטון של השמאל מהשדה הפוליטי אל המגרש המשפטי, זה בעקבות אובדן השלטון במהפך בשנת 1977.
מה שמתרחש כעת במתן ומתן דלעיל (על-פי הפרסומים) הוא לבלום באחת את תחילת המהפכה בה חזינו לאחרונה, להשמיד את כל הישגיה, להפקיר שוב בידי החונטה המשפטית את כל ההחלטות החשובות הנוגעות בליבת קיומנו כאן כיהודים בארצנו ולמעשה להתפרק לחלוטין מכל היקר לנו, הכל בדרך להגשמת חזון השמאל הפוסט ציוני והאנטי יהודי לכינון מדינת כל אזרחיה תחת מדינת העם היהודי.
לאן נעלמו כולם?
זו הפקרות קשה ובגידה כואבת מאין כמותה. על נתניהו אני מאמין הכל אלא ששואל אני את עצמי היכן נאמני ארץ ישראל כגון
ציפי חוטובלי,
זאב אלקין, ישראל כ"ץ,
יריב לוין ועוד כל אלה שפעלו בשדולה למען ארץ ישראל? הכיצד נדם קולם של אלה המבינים את האסון שיכולה מערכת משפט שמאלנית למהדרין להמיט על ראשינו? לאן נעלמו כולם?
דומני שאביע דעת רבים אם אומר שהרוב היהודי המוצק יעדיף עשרות מונים תלאותיה של מערכת בחירות רביעית על פני הצרה האיומה הזו של הפקרה למעשה של השלטון בידי אנשי שמאל מובהקים שאליליהם מערכת המשפט בישראל כאשר "האחד והיחיד בלתו אין" הוא בית המשפט העליון ושופטיו בשבתו כבית הדין העליון לצדק. עוד צדק כזה ואבדנו, אנו ומדינתנו היא
הבית היהודי של העם היהודי (כמובן שאינני סופר את הגיס החמישי הערבי המזדהה הזדהות מוחלטת עם האויב הערבי ולהבדיל עם השמאל והחונטה המשפטית).
מכל האמור מתבקשת מסקנה אחת ברורה ופשוטה. אם תנאי להקמת ממשלת אחדות או חירום הוא הפקרת מערכת המשפט בידי השמאל הפוסט ציוני כי אז עדיפה עשרות מונים מערכת בחירות נוספת בה ניתן לצפות ואף יש לקוות שסוף-סוף ייפול האסימון אצל אזרחי המדינה שנוכחו לדעת עד כמה מסוכן השמאל הזה, עד אנא הוא מוכן להרחיק לכת (ממשלה הנשענת על תומכי הטרור הערבים) ועד כמה היינו קרובים לאסון, אולי קיומי. פסח כשר וחג חרות שמח.