מרים שליסר לא תפקוד השנה את מצבת האבן בבית העלמין, לא תדליק נר על קברו של אהבת חייה, גיבור מחנה המוות אושוויץ, ארנו שלה, שנפטר לפני כשנה, לא תציץ בזוית העין במספרם ההולך ופוחת של ניצולי השואה שנותרו בחיים. מרים שליסר, שורדת השואה מרומניה, תישאר ספונה בביתה החמים, ברחוב האורנים בעפולה, עם תמונותיה, זיכרונותיה, געגועיה, אהבותיה, אכזבותיה, ומחשבותיה אשר יישאו אותה לארנו, יונה שלה. נחמה תמצא בביתה ובבנה שהקימו משפחות בארץ ישראל ונאבקים, כמו כל עם ישראל בימים אלה, במגפת הקורונה, איש איש בביתו, במבצרו, עם ילדיה, נכדיה ונכדותיה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
