הממשלה, סמוך לאקורד הסיום

כאזרח ישראלי הגאה, ומשבח ומרומם את מלאכת השיפוט בבג"ץ על-פי האסכולה הנושאת את שמו של המאור הגדול פרופסור אהרן ברק, אני סולד מההתקפות האנטי-דמוקרטיות בצליל של צווחה פשיסטית על בית המשפט העליון. זו הדרך לדיקטטורה.

לפני כמה ימים התבטאתי כי ביבי מוביל אותנו בדרך אל בניטו מוסוליני, שהציב את הפאשיזם האיטלקי בראש השלטון בארצו וכל שופרותיו התנפלו עליי. לא. גם אני מציין, וחוזר ומציין - כי ביבי אינו מוסוליני. בוודאי לא בשלב הזה. אבל כל מהלך קומוניסטי או פשיסטי מתחיל בכוונה טובה. הרי הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.

אמש נערכה בתל אביב הפגנה מרוממת נפש שארגנה משפחת שוורצמן בכיכר רבין, שהמונים זרמו אליה (ולא במקרה בממשלה עלה רעיון דיקטטורי, שנדחה על-ידי ביבי, להגביל את מספר המשתתפים). ח"כ איימן עודה, שהיה אחד מתשעת הנואמים, הביא ציטוט מדברי ביבי כפי שפורסמו בהארץ וטען כי דברים אלה נאמרו לא פחות ולא יותר אלא על-ידי הדוצ'ה, מוסוליני.

אני מביא את דברי עודה. לא בדקתי אם אכן כך ובאילו נסיבות בכלל נאמרו על-ידי מוסוליני, ואיני מתחייב לדיוקם. עודה צריך להוכיח.

כן, קיימת סכנה שבסוגרה את בתי המשפט ובהחדירה את אנשיה לתקשורת ובהפיצה שקרים כאילו היא שמאלנית וכאילו בעליון "חבר מביא חבר", ישראל מאבדת את זוהרה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לכן אני מתנגד בכל תוקף שביבי, הנושא על כתפיו שלושה סעיפים במסגרת כתב אישום פלילי חמור עם קלון, יוסיף לכהן כראש הממשלה. חד וחלק. עד כאן.
אך מנקודת ראות של ניתוח המחלוקת בדרך להקמת ממשלה הריני מציע את ההסבר הבא שהוא כאמור רחוק מרצוני ומתמיכתי ומדעותיי:

המחלוקת על מה שקרוי "פסקת ההתגברות", שהכנסת תוכל לבטל החלטה של בג"ץ הפוסלת חוק, ניתנת לפתרון. מי שעסק בה בסיבובים קודמים יודע כי היו דברים מעולם. אישים בכירים היו מעורבים בה. זו שאלה של רצון טוב וחריצות. למשל, הכנסת תוכל לבטל פסיקת בג"ץ הפוסלת חוק אם יהיה לכך רוב מיוחס של 70 ח"כים, ובהם לפחות 10 מהאופוזיציה.

גם סוגיית הוועדה לבחירת שופטים פתירה. למשל, ששר המשפטים אבי ניסנקורן יתחייב להגיע להסכמה עם השר הנוסף של הליכוד מי ייבחר לבית המשפט העליון. היות שלפי תיקון של גדעון סער אי-אפשר לבחור שופט לעליון בלי תמיכה של שבעה מכלל תשעה חברי הוועדה - לכל צד יש בפועל זכות וטו. זו אינה בעיה ממשית.

ברור שביבי הנאשם בפלילים אינו רשאי לטפל בעניינים אלה, אבל מי יודע מה הוא ידבר עם השר מטעמו החבר בוועדה? ובעיקר, ממילא בחירת השופט הבא נועדה להתקיים בעוד שנה אלא אם כן במסגרת הצעדים הדיקטטוריים מתכוון ביבי לפורר את מערכת המשפט כפי שעשה ידידו ההונגרי ויקטור אורבן.

והעיקר, הוא אינו חושש באמת מתאריך התפוגה של הקריירה שלו בעוד שנה וחצי. עד אז, מועד הרוטציה, אומרים בעגה, אלוהים גדול וביבי ימצא את הדרך לשחוק את ההסכם עם בני גנץ. אז מה באמת מטריד אותו? לא סוגיות חשובות אלה. כמו בימי בריאת העולם עד דורו של נוח הוא זורע לכאורה חטין ושעורין וצומחים קוץ ודרדר. ביבי מדבר על מערכת המשפט ומתכוון רק למשפט אחד, זה שעתיד להיפתח נגד הנאשם בנימין בן בן ציון נתניהו ב-24 במאי. לא בעליון כמובן אלא במחוזי.