בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביוגרפיה ● זהו ספר על גרמניה שנכתב על-ידי גרמני ואינו עוסק בשואה ● ספר חובה
|
מטלטל לקריאה [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
הנס פאלאדה (FALLADA) מביא את חוויותיו בגרמניה בין השנים 1933 עד ל-1944 לקראת סיום מלחמת העולם. פאלאדה הוא סופר הנמצא בעימות מתמיד עם השלטון. על-פי הביוגרפיות הרשמיות הוא לוקה בדיכאון, בהתמוטטות עצבים ואפילו במעילה. כל אלה בוודאי הם חלק מחייו אבל לצידם עדות נדירה בעיני על חייו של הגרמני הפשוט בגרמניה של טרום עליית המפלגה הנאצית לשלטון ושנות מלחמת העולם השנייה. שני דברים ייחודיים בספר הזה בעיני. הראשון שזו ספר על גרמניה שנכתב על-ידי גרמני ואינו עוסק בשואה. השני שהספר מביא עדות מכלי ראשון כיצד התנהלו חייו של העם הגרמני בעורף הגרמני. לגבי החלק הראשון אנו רגילים, בוודאי בארץ, להיות ממוקדים בשואה ואליו החלק השני מראה את מחיר השלטון החזק והשפעתה של המפלגה על חייו של האדם הפשוט. יש כמה מדינות בהיסטוריה העולמית שמקומה של המפלגה מרכזי בהן לעתים יותר מהשלטון הפורמלי עצמו. המפלגה הוא גוף מרכזי לגיטימי והשפעתה על תחומי החיים רבה. בגרמניה, כמו ברוסיה, המפלגה הייתה דומיננטית ואי מילוי הנחיותיה גרר תגובה קשה שלה או של השלטון שנשען עליה. המפלגה הנאצית שלטה ללא מצרים בכל תחומי החיים ומערכת הציות שלה כללה אלפי אזרחים משתפי פעולה, מלשינים ומפקחים על הסביבה הקרובה שלהם - שכניהם בעיר או הכפריים שגרו לידם בכפר. בנסיבות אלו לא היית יכול להיות חופשי במעשיך כי הכל היה מדווח. על-רקע זה מתעמת פאלאדה, המתנגד לשלטון ולמרכזיותו, בכתיבה או בהפגנות קטנות והתוצאה הצרת צעדיו, אי-פרסום ספריו, הוצאתו מקרב הסופרים המוכרים ועוד ועוד. בנוסף הוא מוכנס לבית הסוהר בהאשמות שונות, חלקן על-פי ההיסטוריונים נכונות. הספר עצמו מטלטל לקריאה והוא מדגיש עד כמה האזרח הקטן נרמס על-ידי השלטון המקומי והמרכזי. עד כמה חייו אינם שווים כלום ועד כמה הוא תלוי לחלוטין ברצונו הטוב של ראש הכפר שלו או מנהל המחלקה הרלוונטי לעיסוקו. יש משהו מפחיד עד כמה אזרח בעל דעות עצמאיות יכול להיות נרדף אם אינו מיישר קוו עם השלטון או עם הסביבה הצייתנית סביבו. עד כמה ניתן גם במערכת דמוקרטית לייצר חקיקה מגבילה המבוססת בעיקרה על דיכוי השונות לחשיבה עצמית או לדעה עצמאית. הספר הזה בעיני הוא ספר חובה כדי ללמוד ואף להיזהר משלטון בעל כוח רב מדי, מדמוקרטיה שבדרך לגיטימית מבצעת יותר מדי שינוי חקיקה המובילים לדיקטטורה שנולדת מתוך דמוקרטיה. לספר הקדמה של ההיסטוריון הפרופ' צימרמן שמבהירה את התקופה וגם אחרית דבר ביקורתית על הסופר עצמו. שניהם חשובים לקריאה. שם הספר וכריכתו מבטאים היטב את תוכנו.
|
|
בארצי הזרה שלי, הנס פאלאדה, ידיעות ספרים, 2012, 327 עמודים.
|
|
תאריך:
|
24/05/2020
|
|
|
עודכן:
|
24/05/2020
|
|
עפר דרורי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
בן נאמן
|
25/05/20 11:16
|
|
|
|
בן נאמן
|
26/05/20 08:00
|
|
2
|
|
בן נאמן
|
26/05/20 20:51
|
|
בתאריך 8.3.20 פרסמתי באתר זה מאמר בשם "ביבי או רביעיות". חלפו כמאה ימים מאז ובנימין נתניהו שב להיות ראש ממשלה מושבע של מדינת ישראל.
|
|
|
טראומה אישית ומפלגתית בקרב הפעילים האכזבה בשמאל מהתקווה למהפך שלטוני ולהצלחה בבחירות, גרמו לרבים מהפעילים לטראומה אישית של יאוש ודיכאון פוליטי הם רואים מסביבם רק אפילה, כשלון ואסון הם החלו להאמין שכשלונם היא "קץ הדמוקרטיה" ותחילתה של "דיקטטורה" ימנית
|
|
|
עכשיו כשנדמה לנו שהכל נגמר והחיים חוזרים למסלול, חייבים לנקוט משנה זהירות. הנגיף עדין כאן, המפה העולמית נהיית יותר ויותר אדומה, ואין שום הפוגה. החום לא בדיוק משפיע על הנגיף (זאת ידענו מהתחלה, תוך כדי תהליך התפשטותו הראשונית, עת הוא תקף בשני חלקי כדור-הארץ בו זמנית). אם עד עכשיו פטרנו אותו כמעט בלא כלום (הוא ממית בעיקר זקנים, או חולים, או שמנים), הרי שעוד נכונות לנו הפתעות, שכן הנגיף עדין לא עבר מוטציה (ומדוע לו, הוא מתפשט כרגע להנאתו, בלי מעצורים ובלי מחסומים, בלי כל התנגדות שהיא, בצלחת הפטרי ששמה כדור-הארץ). ברגע שהנגיף ירגיש קצת לחץ או אי-נוחות, הוא ישנה את התנהגותו, ומעבר למפח הנפש שזה יגרום לנו, נבין שאנחנו חשופים לחלוטין, גם הבריאים והצעירים ביננו.
|
|
|
אמרו לי, שמשמעות הכותרת היא שהרמה של הציבור יורדת. טוב, הפוליטיקה היום מאשרת זאת. אני עומד לכתוב על שני מכרים שעזבו אותנו בזמן האחרון ולדעתי, היו חשובים שניהם ומותם תרם לפיחות הדור. הראשון, האדריכל צבי לישר. אשתי, חנה ז"ל, למדה עם צבי לישר בתיכון עירוני ה' בתל אביב. למד איתם גם יהונתן גולני. שניהם הפכו להיות אדריכלים, ואני שמעתי את סיפורו של צבי מפי חנה ז"ל: היה בחור צעיר והלך על שפת הים. ראה בחורה צעירה שמצאה חן בעיניו, יושבת עם אמה. "היא תהיה אשתי" - סיפר לימים לחבריו. ניגש אל האם וביקש להכיר את בתה, ולאחר מכן באמת התחתנו.
|
|
|
העיניים אינן יבשות מתחילת עידן הקורונה. אנו יושבות ספונות בבתים ומפגינות (כשניתן) על הכאב הבלתי פוסק. במהלך התקופה האחרונה נקטלו 9 נשים, ובעידן הסגר והמשבר הקורונאי, 6 נשים מצאו את מותן המיותר כל כך, חסר הפשר. פרט לעובדה אחת, הנשים הללו שייכות למחצית האוכלוסייה הנקראות נשים. ולא סתם נשים, אלא אותה אוכלוסייה שקשרה את חייה עם גבר שקטל אותה.
|
|
|
|