בבקר מחריב יישוב ובערב מתקבל בריקודים

אין די מילים כדי לתאר את פועלה העצום של התנועה המפוארת הזו, הציונות הדתית. בתורה, בהתיישבות, בצבא, בחינוך, בגרעינים התורניים ובמכינות הצבאיות - ברור לי שהביטוי "תנועה מפוארת" לשון המעטה הוא. מי לא יזכור את ימי תחילת ההתיישבות, את בית הדסה, סבסטיה, נצרים בית אל וכפר דרום. מי לא יעלה על נס את ההתגייסות לכל משימה לאומית ואת אהבת ישראל לשמה? מי לא יראה בחוש את ההיאחזות בנחלת אבות לצד עבודה ועמל בתורה ובעולם המעשה?

וכל זה בדבקות ובאמונה, בהתמדה ותוך מסירות נפש שאינה יודעת גבולות. לא אני הקטן מוסמך לתאר גודל המעשים ותעצומות הנפש, עומק האמונה וההשקעה האדירה בפרויקט הזה, ראשית צמיחת גאולתנו. הכל תוך דחיקת האינטרסים של הפרט לשוליים ושימת טובת עם ישראל בארץ ישראל על-פי תורת ישראל - בראש.

ובכל זאת, צר לי, בכנות, עלינו ועל התמימות בה חיים חלקים גדולים מהציבור הנפלא הזה המכונה הציונות הדתית, והכוונה כמובן למישור הפוליטי.

מה שאירע בבחירות האחרונות ולאחריהן ממחיש במידה רבה את הבעיה. בעיני תנועת הליכוד השולטת כאן מזה שנים והמתיימרת להיות ימנית, הציונות הדתית נתפשת כישות נחמדה, נעימה ובלתי מזיקה המשמשת מאגר קולות לא מבוטל ממנו ניתן להיבנות בדרך להרכבת ממשלות, "מפלגת מחמד" הוא בוודאי תיאור הולם. אלא שבהגיע רגעי האמת נדחקת הציונות הדתית לשולי הדרכים ככלי אין חפץ בו.

קוסם פוליטי

די להתבונן בפילוח הקלפיות בריכוזי הציונות הדתית כדי להבין את עומק הבעיה. תמצאו שרבבות רבות מבני התנועה הזו שמים מבטחם בליכוד ומעניקים לו את קולם. ובתמורה, מה אנו מקבלים? לא הרבה, כמדומני שזה די ברור.

הכול חפצים ביקרה של התנועה הזו... עד לרגע סגירת הקלפיות. בהיוודע התוצאות בדרך כלל נזנחים נציגי התנועות הפוליטיות (הבית היהודי, ימינה, ימין חדש וכולי...) לאנחות. דפוס התנהגות זה חוזר על עצמו פעם אחר פעם. אגב, האחראי הראשי ומי שהביא את הדברים לדרגת אומנות ממש הוא לא אחר מאשר הקוסם הפוליטי בנימין נתניהו.

לפלא בעיני כיצד מצליח האיש הזה להתל בנו פעם אחר פעם. נתניהו ידוע כמי שאינו מקיים הבטחות אותן הוא מפזר בנדיבות שרמנטית ערב הבחירות. נתניהו מתהדר בזיקתו העמוקה לתנ"כ ולמורשת אביו ובפועל אינו מקיימה. נתניהו טוען חזור וטעון כי הציונות הדתית היא שותפה טבעית ונאמנה לתנועתו אלא שבפועל אינו מעניק כוח והשפעה של ממש לנציגי הציונות הדתית (אלא אם אין לו ברירה ובזה תלוי המשך שלטונו - ראה מינוי בנט לשר הביטחון זה מקרוב...).

ואף גרוע מכך - נתניהו החריב יישובים, מסר לרוצחים הערבים נחלת אבות, שחרר רוצחים ערבים רבים לחופשי, נמנע מהפעלת מנופי לחץ על האויב לשם החזרת גופות נעדרי צה"ל, מפגין רפיסות מול הרוצחים הערבים ולהבדיל, מגלה חוסר אונים מול החונטה המשפטית הדוהרת אל מחוז חפצה הרעיוני - מדינת כל אזרחיה כשבדרכה היא רומסת ערכים יהודים וציוניים.

אמונה יוקדת

אינני חושב שיש צורך להביא כאן דוגמאות הרבה שהרי אלה רבות מספור. קחו רק כדוגמה את פרשת חאן אל אחמר אותו מסרב נתניהו להעביר מן העולם למרות אי-החוקיות, למרות פס"ד חלוט של בג"ץ, למרות האינטרס הלאומי העליון בהסרת המפגע המהווה סיכון לאומי ממדרגה ראשונה.

למרות כל שתואר בתמצית (שהרי אינני מחדש הרבה), הציבור הטוב הזה, שיש בו הרבה תבונה ותלמידי חכמים עצומים, עדינות נפש, טוב לב, אמונה יוקדת, דרך ארץ, אהבת המולדת ונאמנות לתורה - אינו מסיק את המסקנות הנדרשות ונופל בפח היקוש הזה, כאמור, פעם אחר פעם.

נתניהו מתקבל אצלנו כמנהיג הבלתי מעורער. ראשי יישובים וראשי ישיבות, רבנים, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל - כולם משחרים לפתחו ומבקשים את קרבתו. הוא כוחני לעתים אך זה לא מפריע ליהודים טובים ועדיני נפש להיות מוקיריו. הוא לא אדם ישר אך זה לא מרתיע אנשי אמת לנהל עמו שיח ומשא-ומתן. הוא תמיד משיג את שלו בדרכים לא דרכים כולל רמיה והונאה - עיני הסומכים עליו טחו מראות ולבם מסרב להכיר באמת העצובה הזו.

אמרתי פעם לחבר כי נתניהו חסר הבושה מסוגל להחריב יישוב יהודי בבוקרו של יום ולאחר מכן בערבו של אותו היום להגיע למרכז הרב לשם תחזוקת מסע ההונאה. שם, ידבר גבוהה גבוהה על ארץ ישראל, על התנ"כ, על הנביאים, על מורשת אביו ועל נצח ישראל. המתבונן האדוק יזהה אצל נתניהו התרגשות, אולי אפילו דמעה. ולומדי התורה יקבלו אותו בשירה ובריקודים...