ההדלפות הן נשמת אפה של העיתונות

אלי ציפור אומר "אם היו מחילים את עקרונות כתב האישום בתיק 4,000 הוא [גליקמן] כבר היה חוטף עשרות כתבי אישום על קבלת הדלפות פליליות תמורת סיקור אוהד". וגליקמן אומר "ההדלפות הן נשמת אפה של העיתונות". ומי צודק? שניהם צודקים.

קיימת סתירה בין ההבנה שחופש העיתונות הוא מוצר קריטי בדמוקרטיה, על-אף שיש בו גם חסרונות, בין ההבנה שחוק העונשין חייב להיות נאכף ב"ייקוב הדין את ההר" שגם בו יש חסרונות. לדוגמה, חקירת עיתונאי הרבה יותר מוגבלת מחקירת אחד האדם. מדוע? כי אנו רוצים להבטיח שהשלטון לא יתפור לעיתונאים תיקים. לדוגמה, מקורותיו של עיתונאי הם חסויים אפילו בחקירת משטרה למעט במקרים קיצוניים ביותר, ומדוע? כי אנו יודעים שאם המקורות יהיה גלויים אז הם לא יהיו.

אנו גם יודעים שיחסי עיתונאים עם המקורות שלהם מקרב עובדי הציבור הם יחסים של תן וקח, או במלים פשוטת יחסי שוחד. לא מקרה אחד ביום, לא שניים ביום אלא עשרות מגעים בין עיתונאים לבין אנשי ציבור בהם העיתונאים נותנים טובות הנאה, ואנשי הציבור מקבלים את טובת ההנאה ונותנים תמורה.

וחלק ניכר מהיחסים האלה כוללים טובת הנאה ותמורה השלובים אלה באלה. איש הציבור רוצה לפרסם לכלוך על יריבו, טובת ההנאה היא הבמה שהוא מקבל על-ידי העיתונאי, או העיתון והתמורה היא הלכלוך על היריב, אשר למדליף יש בו אינטרס, שניים במחיר אחד.

תג ברור

לדוגמה, אם הפרקליטות רוצה להכניס לנתניהו אז היא מעבירה לשטלימן או בריקמן או YOU NAME IT איזה חרטוט צהוב, הפרסום מקדם את האינטרסים של הפרקליטות או הפרקליט, ו-YOU NAME IT מופיע במהדורת הערב, מה שלא היה קורה לולא הצהוב הבוהק התורן שהודלף לו. את כולם ההדלפות האלה מקדמות ב"מוניטין" גם בזמן חשיפה וזמן מסך ובסופו של דבר גם ממש בכסף. עיתונאי עם מקורות שופעים שווה הרבה יותר כסף מעיתונאי עם מקורות חרבים.

ובגלל שההדלפות הן נשמת אפה של העיתונות, ובגלל שמערכות היחסים בין העיתונאים לאנשי הציבור הם מערכות שוחדיות פר אקסלנס, עלינו לבחור בין השניים. או שיש שוחד יום יומי במערכת או שלא, שהעיתונאים ימשיכו עם זרימת הנתונים השוחדיים, או שלא, וכל זה תלוי בהחלטה שלנו הקובעת שביחסים של העיתונות עם אנשי ציבור אנו מחפשים מי היטה לאיזה כיוון, מי השפיע ולמה, וביתיים החלטנו, החלטנו בתיק נתניהו שיש מקום לקבוע שביחסים כאלה עלול להיות שוחד (כפוף לראיות על-פי סעיפי שוחד החוק העונשין), מה שסותם את הגולל על כל ההדלפות האינטרסנטיות האלה, ותולה על כל אחת מההדלפות האלה או הקשרים האלה תג ברור של שוחד.

ואם האכיפה היא בררנית, כפי שהיא באמת, פלא שנתניהו מתרעם? פלא שציבור כל כך רחב תומך בו? פלא שאחרי כתב האישום, התמיכה בו עלתה? הציבור לא טיפש. רוצים שוחד? הפעילו אותו על כולם ונגיד כולנו קדיש דרבנן על העיתונות החופשית. רוצים עיתונות חופשית? אז תשכחו משוחד המבוסס על עיתונות כטובת הנאה.

מי שמגיש כתבי אישום על השפעה/הטיה של עיתונות כמתת שוחד, סותם את הגולל על העיתונות החופשית שלנו ואם השלטון הנוכחי לא ינצל את הטמטום הזה, לצורך סגירה בפועל של העיתונות, כי הוא שלטון ליבראלי ודמוקרטי במהותו אז השלטון שיחליף את השלטון הנוכחי בבחירות ינצל זאת.

אות אזהרה באוויר - מערכת אכיפה שבירה וחסרת ביטחון נקטה עמדה הזויה הנוגדת חזיתית את כל מה שקורה בעולם, ונוגדת את חוות דעתם של משפטנים מובילים בעולם, והכל בשם עליהום פוליטי על נתניהו שלא מצליחים להתגבר עליו בקלפי, ואת ההשלכות כולנו נאכל, לא עם כפית אלא עם מצקת.