לפעמים אפשר ללמוד גם מהאמריקנים

נכון שרבים מאזרחי ישראל, ובוודאי אלה המתחפשים למנהיגיהם של אזרחי ישראל, רוצים ללמוד כל הזמן מטראמפ, שהגיע בטעות להיות נשיא ואשר יכולותיו האינטלקטואליות והמנהיגותיות דומות לאלה של ילד בן חמש. טראמפ, צריך לזכור, הוא עליו אמר מי שהיה מזכיר ההגנה הראשון שלו - הגנרל מתיס - שכבר למעלה משלוש שנים הוא הגילום של מנהיגות חסרת אחריות והוא גם זה שעליו אמר מי שהיה ראש הסגל שלו - הגנרל קלי - שעל אזרחי ארצות-הברית ללמוד מהתאונה שרואים לה טראמפ למי לא להצביע. הוא גם מי שממשיך לפלג את עמו ולהסית את הקיצונים הימניים והגזעניים באומה האמריקרית כנגד שאר האומה. אז כנראה טראמפ, או יהודי החצר שלו, המכהנים כחתנו וכשר האוצר שלו, הוא לא ממש מי שכדאי ללמוד ממנו. הוא לא ידיד של ישראל, או של מישהו אחר שלא קוראים לו טראמפ. הוא לא איש שניתן לסמוך עליו. והוא בוודאי שלא איש שיש מה ללמוד ממנו.

אבל האמריקנים, אלה שכבר כמעט שבועיים יוצאים לרחובות ומפגינים נגד אלימות משטרתית ונגד מדיניות גזענית (שבה טראמפ מצטיין), הם אלה שמהם כדאי ללמוד. מה שהצית את המרי האזרחי ששוטף עכשיו את כל ארצות-הברית היה רצח של צעיר שחור על-ידי שוטר שלחץ את ברכו על צווארו של הצעיר, ג'ורג' פלויד שמו, למשך כמעט תשע (9) דקות כאשר פלויד אומר שהוא נחנק ושאינו יכול לנשום. השוטר הרוצח ושלושת חבריו, שותפיו לפשע, המשיך לחנוק את פלויד עוד כשלוש דקות אחרי שפלויד כבר איבד את הכרתו. וסרטי הווידאו שהנציחו את מעשה הרצח הזוועתי הזה הוציאו את ארצות-הברית לרחובות.

טראמפ, שמעבר לכל הוא גם חסר כל יכולת אבחנה, שלא לדבר על חוש צדק ומוסר שעליהם נראה שהוא אפילו לא שמע, שיסה במפגינים שקטים שוטרים וחיילים רק כדי שיוכל לצעוד אל כנסייה העומדת ממול לבית הלבן ולהצטלם עם ספר תנ"ך - ספר שמעולם הוא אפילו לא פתח, שלא לדבר על לקרוא בו או לחיות לפי המוסר שהוא מציע. מבחינה זאת הוא מזכיר את ראש הממשלה הישראלי - זה שמופיע במופע-אימים של שיסוי בבית המשפט בו הולך להיות מוקרא כתב האישום נגדו: בשוחד, מרמה והפרת אמונים; זה שאומר לאזרחים שהם משעממים אותו. נטול כל רגישות וחמלה. אבל האמריקנים לא מוותרים. הם ממשיכים בצעדותיהם ונראה שאולי סוף-סוף הם מבינים שכדי לגרש את הרעה-החולה שנקראת טראמפ וכדי לגרום לשינוי במורשת הגזענות המשטרתית והממשלתית הם צריכים לצאת ולהפגין, לצאת ולהצביע ולבחור בנציגים אוטנתיים, כאלה שלא ירוצו לזרועות הממשל המכהן.

מאלה יש צורך ואפשר ללמוד. אולי הגיע הזמן שהישראלים יפנימו שרק אם אכן הם יצאו לרחובות במיליונים, ולא בעשרות בודדות, ורק אם הם יצטרפו בהמוניהם לתנועה פוליטית שהם יקימו שתכליתה לגרש את הרעה החולה שמייצגים מנהיגי האומה העכשוויים, רק אז אפשר יהיה להחזיר את הארץ הזאת ליושביה. רק אז אפשר יהיה לשחרר את המדינה והארץ מהשבי שאליו לקחו אותנו המתנחלים וקיצוני הימין. רק אז אפשר יהיה להפנות משאבים מבנייה חסרת תוחלת בשטחים שכל תכליתה הוא ריצוי המעטים הקולניים שמהווים את מנהיגות הימין הקיצוני לטובת ריפוי השסעים בחברה הישראלית, לטובת דאגה אמיתית לגר ולעני ולמיליוני משלמי המיסים של מה שהיה פעם מעמד הביניים שהולך ונדחף אל-עבר קו העוני.

ממשלת ענק

לרגע היה נדמה שיש תקווה, כאשר איש בשם גנץ ניסה להנהיג את מה שהיה "כחול-לבן" תחת הסיסמה של סוף למושחתים ותוך שבועה שלא ישתף-פעולה עם הנאשם בפלילים העומד למשפט נתניהו. רבים מאזרחי ישראל קיוו שיגיע הקץ למשטר של מושחתים, להתנהגות משטרתית המפלה כל מי שאינו נושא חן בעיני השוטרים, ובעיקר שחורים וזרים, לתרבות של הסתה וצפצוף על החוק מצידם של מי שמתיימר להנהיג את העם. אבל, בצער רב וביגון קודר נכזבה התקווה הזאת. התירוצים של "עשינו את זה כדי למנוע עוד בחירות" הם במקרה הטוב קשקוש ובמקרה היותר נכון - שקר.

עלותה של הממשלה שגנץ וחבריו נכנסו אליה, בהנהגת הנאשם בפלילים העומד למשפט נתניהו, גבוהה ממחירן של בחירות חדשות. ויכולתה של ממשלת הענק שהם הקימו לפתור בעיות כלל איננה קיימת. התירוץ שיש קורונה ושבגללה נכנסו גנץ ואשכנזי לממשלה נחשף כשקר גס. איש מבין שרי כחול-לבן לא מעורב במלחמה בקורונה. איש מבין שרי כחול לבן אינו מעורב בבניית מתווה לפתרון המשבר הכלכלי שנתניהו וחבר מרעיו רקמו תחת התירוץ של מלחמה בקורונה, עת שבמקום להילחם במגיפה הם היו עסוקים ביחסי-ציבור ובשיגור המשק אל תהומות שטרם נודעו ואל משבר שכמותו טרם היה בכל שנותיה של מדינת ישראל.

והאמריקנים? בכל רחבי ארצות הברית, בערים המרכזיות ובערים וישובים קטנים, בכל אתר ואתר האמריקנים יוצאים לרחוב ומנסים לייצר תנועה שלה משמעות אמיתית ושהיא מנסה לבנות את השינוי שיש לעשות. וזה לא רק שחורים. בין הצועדים והמפגינים אפשר לראות לבנים ושחורים, היספנים ואסייתים, ילידים ומהגרים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים. כולם הולכים, חלקם עם שלטים, חלקם תוך שירה, חלקם בשקט. והם מתכנסים וכורעים ברך - סמל למחאה נגד המשטר; והם מדברים על משפט וצדק, על אפליה ושוויון, על מנהיגות ועל מוסר. הם לא יצליחו לסלק את טראמפ מהבית הלבן - אולי זה יקרה בבחירות נובמבר. אבל הם בהחלט מצליחים לגרום גם לרפובליקנים להתחיל ולומר בקול רם מה הם חושבים על טראמפ. והם בהחלט מצליחים להעלות אל סדר היום הציבורי את הבעיות עליהם הם מצביעים - של התנהגות המשטרה, של השאלה הגזעית, של הקשר בין הגזע והעוני.

ואנחנו יכולי םללמוד מהאמריקנים. בעצם, רצוי שנלמד מהם. הבה נצא לצעוד ברחובות. הבה נגרום לפוליטיקאים שלנו לפחד ולהשתנות, הבה נגרום לאותם פוליטיקאים ישרים, בתקווה שעוד נותרו כאלה, להתייצב בראש המחנה ולהנהיג את השינוי הנכסף.