אדון ליאון קיבל צל"ש

משהו טוב קורה בירושלים. משהו אחר, שונה, לא גדול, אבל משמעותי דיו כדי שאפשר יהיה כבר לסמן כיוון.

משה ליאון, ראש העיר ירושלים, הגיע ללשכתו בבניין העירייה לא כמי שקיבל שררה אלא כמי שקיבל עבדות, עבדות מתוך רצון לחולל שינויים. סוד גלוי הוא שעיני העולם כולו נשואות לירושלים. עיר מורכבת, מאתגרת, עיר של מחלוקות וניגודים, מאבקים והיסטוריה עקובה מדם, עיר של שלום ותקווה, אחווה בין דתית, בינלאומית, עיר שחוברה לה יחדיו, באופן חלקי ביותר.

למשה ליאון קדמו ראשי ערים עם רזומה מרשים של חזון, מטרות על, יעדים, חזון של הפיכת העיר למאוחדת, מזרח ומערב יחדיו. תחת כל עץ רענן נשאו נאומים, פוזרו הבטחות, חולקו תקוות חסרות תוקף, עד שהגיע משה לאון.

משה ליאון בא בעין טובה, רואה טוב, מנסה לחבר חיבורים, לא בא בגדולות, לא בהצהרות פומפוזיות על בירת הנצח של העם היהודי לדור ודור. משה ליאון בא לחבר את ירושלים, בלי טקסים, בלי מסיבות עיתונאים, בלי כתבות מוזמנות, בלי יח"צ בלתי נגמר, כך בשקט, בשקט הצליח משה ליאון לשתול זרעים של אמון הדדי, זרעים של תקווה.

הוא בחר להתייחס לתושבי ירושלים המזרחית כאל תושבים על כל המשתמע מכך, הראויים שהאשפה ברחובותיהם תפונה, שביוב לא יזרום מתחת לבתיהם, שיהיה חורש מפני השמש הקופחת וכן שיהיה גן משחקים לילדי מזרח העיר. הכרת הטוב של ערביי מזרח ירושלים, החיוך שעלה על פניהם של מי שכבר אינם חושדים באופן אוטומטי במעשיו של "שלטון הכיבוש הציוני", תמונות המרואיינים גלויות ללא הצורך בהסתרתם ועיוות קולם, הן לא פחות מפריצת דרך ממשית המעידה כאלף עדים על הנמכת גובה מחסומי האיבה.

ההערכה לה זוכה משה ליאון בקרב תושבי מזרח ירושלים, שינוי הטונציה, הנכונות לקיים שיח כלשהוא, גם אם מדובר בפינוי אשפה, הוא פתח לתקווה, הזדמנות לתיקון היסטורי לא פחות. מנגד, מתגברים הקולות בקרב חלק מתושבי העיר היהודים אשר אינם רואים עין בעין את עשייתו לרווחת תושביה הערבים של ירושלים. ההתקפות על משה ליאון התגברו כשהודיע כי כמו לתושבי העיר היהודים שחגגו לא מכבר יום עצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים, יצוין סיום צום רמדאן במופע רחפנים בשמי מזרח העיר.

משה ליאון מנסה לחבר בין מזרח ומערב, מנסה להיות גשר על מים סוערים. במזרח ירושלים שיתפו פעולה באופן מלא עם פיקוד העורף בעת מגיפת הקורונה, ובחמאס ובפתח התקוממו על הנורמליזציה עם "הכובש הציוני", הקצוות תמיד אינם שבעי רצון. משה ליאון מאמין בדרכו לחבר, ממשיך בדרך אותה סלל, במעשים, לא בדיבורים, בניגוד לחלק מקודמיו.