|
|
שטרנהל. מלחמת אזרחים [צילום: יוסי זמיר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הנער היחיד מבני משפחתו ששרד את אימת הפשיזם, אימה שבהתגלמותה הנאצית נטלה את כל משפחתו למקומות אליהם לקחה ששה מיליון מבני עמנו ועוד מיליונים רבים מבני עמים אחרים.
מול אימת הפשיזם, שחווה זאב על בשרו בפולין בה נולד, השקיע מאמצים רבים בעבודתו האקדמית. הוא היה זה שניסח בבהירות רבה שבל נטעה, הפשיזם הוא קודם כל לאומנות רדיקלית, הוא מתפקד כמכונת מלחמה נגד כל מערכות הערכים של הליברליזם.
פרופסור זאב שטרנהל היה זה שהצביע על הפשיזם המסוכן, כשהוא מצליח לדבר בשם ההמון, ההמון בעל "החושים הבריאים", שאינו נגוע בנגיף הנאורות וזכויות האדם של המהפכה הצרפתית. וסממניה של תופעה עגומה זו ניכרים, למרבה הכאב, כבר במציאות הישראלית.
הוא זה שהצביע על הסכנות האורבות לנו לנוכח מהפכת התרבות המתחוללת כאן ועכשיו בישראל, המלווה במלחמת האיוולת נגד מה שמוצג כאליטות ליברליות ישנות. למרבה הצער, היא מלווה בתופעות של הסתה גסה נגד המתנגדים וסימונם כאויבי עם ישראל - כעוכרי עם ישראל, שיש להוקיעם ולנדותם.
מרחב ציבורי
פרופסור זאב שטרנהל כאב את קיומן של תופעות הסוללות את הדרך אל הפשיזם - תרבות שקר דמגוגית מסמנת את המתנגדים כאויבים. לוחצת על מוסדות התרבות להתיישר לפי המוכתב מטעם השלטון וזה תופס כיום תאוצה רבה. קונפרמיזם פולחן קונצנזוס, פחד והתרפסות כבר ישנם. מלחמה נגד רשות שופטת בעיצומה. שימוש ברוב פרלמנטרי לשבירת כללי דמוקרטיה ליברלית כבר קיים.
פרופסור זאב שטרנהל היה חלק מדור של מורים במדעי הרוח והחברה, שראו בהוראה ובמחקר ייעוד מוסרי ופוליטי. הם לא תחמו עצמם אך ורק במגדל השן האקדמי, אלא היה חשוב להם להיות מעורבים במרחב הציבורי תוך הסתייגות מוחלטת מפרובנציאליות מחשבתית. היה חשוב להם להיות יחד עם תלמידיהם אזרחים מעורבים וביקורתיים, כשהביטוי פוליטיקה אינו נראה בעיניהם מוקצה, אלא מגלם מחויבות לעיצוב עצמי, להשתתפות פעילה בחברה ולסולידריות חברתית.
צר לי, שמי שמצפון מחקרי ומצפון היסטוריוסופי חייבו אותו לבחון את שורשי השתרגותה של תופעה פשיסטית במדינות אירופה השונות ולבדוק את התפתחותה הפוליטית, הוא זה ששגה שגיאה כואבת בשנת 1988 בדברים שכתב בעיתון "דבר".
טרם אצטט את אשר כתב זאב, אבקש להציג את עמדתי, אני מבקש לעצור תופעות הנראות לי מסוכנות רק, אך ורק, ופעם נוספת אדגיש אך ורק, במאבק על נפשו של העם בשיח ציבורי. לכן אני מסתייג מקביעתו - "אי אפשר לעצור את הפשיזם בנימוקים רציונאליים". אינני יכול לקבל את שלילת המאבק הדמוקרטי והמרתו בקביעה של זאב "את זה עוצרים רק בכוח".
"עליה עם טנקים"
צר לי, שדווקא זאב היה זה שאמר את אשר אין לו מקום בחיינו, כאשר קבע כי צריכה להיות "נכונות להסתכן במלחמת אזרחים". אני שולל מכל וכל, שמחנה אליו אני שייך יהיה זה שיביא מציאות חיים מדממת לארץ, אותה אני אוהב ועל נשמתה אני נאבק. ההיסטוריה שלנו רוויה בתוצאות הרות אסון של מלחמות אח באח.
אני אחפש כל דרך של שיח כדי להבהיר לאנשים יקרים לי, הגרים בכפר עציון, שההתנחלויות גורמות נזק לבית הלאומי אותו אנחנו מבקשים לבנות. אני שולל מכל וכל את האמירה המחייבת נכונות "לעלות על עופרה עם טנקים". רק בעלייה עם טנקים, לדבריו של זאב, "נוכל לבלום את הפרץ הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה". אני מבקש לבלום בשיח ציבורי.
על הדמוקרטיה מאיים היום ראש הממשלה, המאשים יועץ משפטי לממשלה ב"מזימת הפיכה", כי הוא קבע שאין לאשר סיוע של 10 מיליון שקלים לראש הממשלה למימון הגנתו.
על הדמוקרטיה מאיימת מערכת מתקרנפת לראש ממשלה, העושה דה-לגיטימציה למשפט בישראל. נגד תופעות כאלו ואחרות נענה בעוצמת כוח השכנוע שלנו ולא בעוצמת הטנק. ואסיים בדבריו של קהלת בפרק ט' פסוק י"ח: "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". טובה חוכמת השיח מכל כלי קרב.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
