האינטרס הציבורי בבחירת שופטים - על עורכי הדין

הכנסת, אם אפשר לקרוא לך כך, בחרה השבוע את נציגיה לוועדה לבחירת שופטים. צביקה האוזר, מסיעת דרך ארץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שהיה מזכיר הממשלה של ביבי, ואסנת מארק, חברת כנסת חדשה מהליכוד, הנאמנה במיוחד לבלפור.

חברי הכנסת הוכיחו שוב את ההתבטלות שלהם בפני הממשלה, וההסכם הבעייתי שהקים אותה, ושבמהותו מבטל את עצמאותה של הכנסת, והופך אותה לחותמת גומי של ממשלה וקואליציה רחבה. הכנסת בחרה שני נציגים של הקואליציה, שני שמרנים, שני מבקרים של מערכת המשפט, ומעלה בתפקידה לייצג את כלל הציבור גם בנושא החשוב הזה.

בתי המשפט מחכים כבר תקופה ארוכה להקמתה של הוועדה לבחירת שופטים, ויש לברך על כך שבקרוב תהיה ועדה שתוכל לשחרר את הסתימה וההקפאה שקיימים בתחום בחירת השופטים מאז ההחלטה על יציאה לבחירות בסוף 2018. קיים צורך אמיתי בבחירה וקידום של שופטים, מילוי תקנים שהתפנו, והזרמת דם חדש במערכת המשפט העמוסה והמותקפת.

בפני הוועדה יש משימות אדירות, ונוכח הבחירה העלובה של הכנסת, יש להניח שהם לא יוכלו להתבצע. המשימה העיקרית הקריטית ביותר היא חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט בכלל והשפיטה בפרט. כדי לחזק את האמון יש צורך בנאמנות לציבור, לערכי שלטון החוק, למקצועיות משפטית, לחמלה אנושית, ולבחירה בשופטים שהם בני אדם, ישרים, הגונים, משפטנים טובים, בעלי מזג שיפוטי. זה ברור וידוע לכל.

הבחירה של הכנסת להעדיף את הדיל הפוליטי על פני האנשים הראויים, לשבור את המסורת של מינוי נציג אופוזיציה ראוי לוועדה, שידגיש את היותה ועדה מקצועית, ציבורית, ולא מפלגתית, מחלישה את הסיכוי לזכות באמון הציבור. אסנת מארק? שנכנסה לכנסת במקרה, בחסדי החוק הנורווגי, היא האדם הראוי לייצג את הכנסת ולבחור כאן שופטים?

הדברים חמורים במיוחד לאחר שורה של הופעות והתבטאויות של מארק, על הצורך לבחור שופטים תומכי ליכוד, וההתייצבות הבזויה בבית משפט, לצד הנאשם נתניהו, בהתרסה נגד הגינותה של מערכת המשפט.

באקלים הזה על לשכת עורכי הדין להתרומם ולשאוף לתקן את הנזק והעוול שנגרם לציבור, בשל הבחירה הפסולה של הכנסת. ללשכה יש תפקיד שאינו פוליטי, אלא ציבורי ומקצועי, ויש לחבריה עניין אמיתי, יומיומי, באיכותם ומזגם של השופטים. הלשכה צריכה לבחור מועמד, שיתקן את העיוות שנוצר היום בועדה, שיש בה יצוג עודף ופסול, לראש ממשלה שהוא נאשם הנאבק נגד מערכת המשפט, ונגד שופטי ישראל.

לשכת עורכי הדין טועה כאשר היא מציגה מועמדים פוליטיים מתוך חברי המועצה ומתוך הסיעות המרכיבות אותה. זהו בדיוק הכשל והבסיס לחוסר האמון הציבורי בוועדה לבחירת שופטים. דווקא לשכת עורכי הדין, כגוף שהוא מקצועי המייצג את כלל המשפטנים במדינה, צריכה ויכולה הייתה להשתחרר מהפלגנות, מהסיעות, מהדילים של תן וקח, שמאפיינים את הפוליטיקה הקטנה, ולשלוח לוועדה את אחד מבכירי עורכי הדין, הזוכים לאמון רחב של החברים ושל הציבור. יש ודאי לא
מעט כאלה בקרבנו.

במצב הפוליטי הנוכחי קשה יהיה לוועדה לבחירת שופטים לתפקד, לבחור באופן ענייני, בלי דילים, בלי פוליטיקה. הוועדה צריכה להתגבר על משבר עמוק שנוצר בימי אפי נוה, על חשד בליבם של רבים, שהשופטים שלנו התמנו בשנים האחרונות בגלל קשרים אישיים, בגלל טובות הנאה שנתנו או קיבלו, ובגלל שהיו
שותפים לעסקות פוליטיות מפוקפקות.

גם כך המערכת זקוקה באופן נואש לאנשים טובים הזוכים לאמון הציבור, זה לא יקרה כנראה בוועדה הנוכחית. נציג ראוי של לשכת עורכי הדין יכול היה לתקן מעט את הנזקים שגרמה הבחירה של הכנסת.

למרות תנאי הפתיחה הקשים האלה יש בכל זאת לאחל לוועדה ולחבריה הצלחה. יש לקוות שישכילו להתרומם מעבר למאבק הפוליטי, ויפעלו למינוי שופטים טובים בישראל. אנו זקוקים להם. ההצלחה שלהם היא בנפשנו. פשוטו כמשמעו.