מורשת בן-גוריון: עצמאות הפעולה המדינית

מורשת בן-גוריון מנוגדת לתובנה המקובלת, המניחה ש"אור ירוק" מהבית הלבן הוא תנאי להחלת החוק הישראלי בבקעת הירדן ורכסי ההרים ביו"ש.

בן גוריון לא המתין ל"אור ירוק" מהנשיא טרומן כדי להכריז על עצמאות ב-1948, אלא העמיד את טרומן בפני עובדה. הוא הכריז על עצמאות חרף הססנות טרומן, ולמרות התנגדות עזה של כל ממסד מדיניות החוץ והביטחון בוושינגטון.

בן גוריון החיל את החוק הישראלי על שטחים בגליל, מישור החוף, הנגב וירושלים המערבית, עליהם השתלטה ישראל במלחמת העצמאות - 40% תוספת לתוכנית החלוקה - למרות "אור אדום" זועם מוושינגטון.

לפי השגריר הראשון של ארה"ב בישראל, ג'יימס מקדונלד: "(בן גוריון) הזהיר את הנשיא טרומן ואת מחלקת המדינה מפני ההנחה השגויה שאיומים וסנקציות יביאו את ישראל לוויתור בנושאים החיוניים לעצמאותה וביטחונה....("My Mission in Israel", עמ' 49)".

השגריר מקדונלד כתב שבן גוריון עמד מול חזית עוינת של צמרת מחלקת המדינה, הפנטגון וה-CIA שהתנגדה להקמת המדינה היהודית, ואחר כך קראה "לצמצם את שטחה.... להעביר את הנגב לשלטון ירדן תמורת הכרה (ב"כיבוש") הגליל, לבנאם את ירושלים, (לכפות על ישראל) קליטת פליטים ערבים ולפצותם.... ולהושיב את ישראל על ספסל הנאשמים באו"מ....(שם, עמ' 84)".

אבל, בן-גוריון החיל את החוק הישראלי חרף לחץ ארה"ב לסגת לקווי החלוקה מ-1947. הוא דחה את נוסחת "שטחים-תמורת-שלום" המטיבה עם התוקפן ומענישה את הקורבן-המיועד. תגובתו ללחץ האמריקני הייתה חד-משמעית: "ישראל לא תוותר באו"מ על הישגיה בשדה הקרב....(שם, עמ' 86)".

מקדונלד ציין שבגלל הדיפת הלחץ הכבד, "ישראל התקבלה כחברה באו"מ - עדות להערכה הגוברת כלפי ישראל (שם, עמ' 110)...."

הלחץ הכבד שהפעילו ארה"ב, בריטניה והאו"מ קיבל ביטוי "באיגרת חמורה מטרומן לבן גוריון... שהביעה אכזבה מסירוב ישראל לבצע מחוות בנושא הפליטים, לסגת משטחים, ולבנאם את ירושלים. האיגרת האשימה את ישראל בהתעלמות מהחלטות האו"מ, הגדירה את מדיניותה כסכנה לשלום, ואיימה לבצע הערכה מחודשת של יחסי ארה"ב-ישראל....

"תגובת בן-גוריון הייתה קצרה: 'האיגרת חמורה, בלתי-מציאותית ואינה-הוגנת; מתעלמת מהפלישה הערבית שנהדפה בהצלחה, וביטלה למעשה את החלטת החלוקה.... אומנם ארה"ב מעצמה גדולה וישראל מדינה קטנה אשר אפשר לרסק אותה, אך היא לא תתאבד....

להערכת מקדונלד, "בן גוריון לא ידע פחד.... היה מגדולי המדינאים, והשוואתו לצ'רציל אינה מוגזמת (שם, עמ' 248)...."

מורשת בן-גוריון היא מירשם למנהיגות ראוייה:

• אין ארוחות חינם למדינה שואפת עצמאות;

• עמידה בפני - והתגברות על - לחץ כבד הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית;

• מחיר העמידה בלחצים הוא תנאי לקיום המדינה היהודית ולקידום יעדיה;

• הססנות, נסיגה וחשש מלחץ מכרסמים בתדמית ההרתעה של המדינה, מלבים את אש הלחצים והטרור, ופוגעים במעמד ישראל כבעלת-ברית אסטרטגית;

• עמידה בלחצים פוגעת בדרך כלל בפופולריות קצרת-טווח, אך תורמת להערכה ארוכת-טווח בקרב בעלות-ברית ולהרתעת אויבים.