הסכם אחד, 2 פרשנויות

כשתיעלם תרועת הפסטיבלים סביב ההודעה על הסכם שלום בין ישראל למדינת איחוד האמירויות, יישאר טקסט ששני הצדדים הסכימו עליו. באורח פלא, או שלא, כל אחד מהם מפרש את ההסכם לפי השקפת עולמו ומתברר כי יש שוני בפרשנות לטקסט המוסכם.

נתניהו, בדבריו (13.8.2020) הדגיש כי החלת הריבונות הישראלית בחלקים מיהודה ושומרון לא ירדה מהפרק. הוא גם רואה בהסכם עם איחוד האמירויות ראשיתו של שלום אזורי גלוי עם מדינות ערביות. בעניין הזה, ייזקף לזכותו כי זיהה את האינטרסים המשותפים לישראל ולכל המפרציות: האיום האירני ומאז 2011 גם האיום מהזרמים הסונים הקיצוניים. גם העובדה שישראל נתפסת במפרץ כמעצמה אזורית ומי שיכולה לסייע להגן על יציבות המשטרים במפרץ באמצעות אספקה של טכנולוגיות מתקדמות הייתה לצידה של ישראל. לכן, נתניהו פעל במשך שנים להניח תשתית איתנה ליחסים בילטרליים (לא רק עם איחוד האמירויות) לא רק על בסיס אינטרסים חופפים אלא גם על כבוד הדדי. עכשיו הוא קוצר את הפירות המדיניים. לא יהיה זה יומרני להעריך כי בחריין ועומאן, (בה ביקר בגלוי באוקטובר 2018) תצטרפנה בטווח הזמן הקרוב. מציאות שבה לשלוש מדינות מפרציות יהיו יחסים דיפלומטיים עם ירושלים משדרגת את מעמדה האזורי של ישראל בהיבטים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. מציאות כזו פותחת גם מנעד רחב של אפשרויות לבריתות מדיניות, תיאום ביטחוני מול איומים ופרויקטים כלכליים.

לעומת זאת, הצד הערבי, כולל איחוד האמירויות, מציג את ההסכם כהישג שמנע סיפוח ישראלי של חלקים מהגדה המערבית וככזה השומר את הסיכוי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. מבחינת הערבים, כולל שליטי איחוד האמירויות, זהו הישג חשוב והם מציגים אותו כמסייע לפלשתינים. הללו וזועמים על המהלך וסביר כי ינצלו את הימים הקרובים למפגן של הפרות סדר על-מנת לתבוע את עלבונם ולהעביר את תחושותיהם הקשות כלפי איחוד האמירויות שבעיניהם, בגדה בהם. ייתכנו גם מופעי טרור של יחידים נגד ישראלים, גם בשל קריאות עידוד מצד חמאס. כשהזעם יעבור, חשוב לזכור כי הפלשתינים לא הולכים לשום מקום. ולכן משא-ומתן על פתרון בעייתם, זה שישראל תחת נתניהו, מסרבת לעסוק בו ברצינות, הוא לגמרי על הפרק מבחינת המפרציות. מעניין יהיה לעקוב אחר תגובה ישראלית (ופלשתינית) כאשר מדינת איחוד האמירויות, חתומה על הסכם שלום עם ישראל, תציע עצמה כמתווך (לצד מצרים) במשא-ומתן מדיני.

הסרת אופצית הסיפוח הישראלי מסדר היום (בלשונו של טראמפ: לא על השולחן) היא מהלך הכרחי אך לא מספיק. במעלה הדרך של מפת הדרכים, ביטוי בו השתמש יורש העצר של האמירויות בציוץ שלו בטוויטר, ישראל תידרש לשאלת הפתרון המדיני של העניין הפלשתיני. מצוידת בהסכם שלום עם איחוד האמירויות, הסכם שנתניהו חתום עליו, יהיה לה קשה להתמיד במדיניות של שלום אזורי ללא פתרון לבעיה הפלשתינית, שהיא גם בעיה ישראלית.