"על הדר ותגר"

אם היה לי ספק שפרישתו של ראש אגף תקציבים שאול מרידור היא בשורה טובה, בא מכתבו והוכיח זאת סופית. שאול מרידור מתהדר בערכי תנועת בית"ר "הדר ותגר", אך במכתבו אין הדר ויש בעיקר קריאת תיגר.

במקום להוציא הודעה מכובדת שהוא פורש על-רקע חילוקי דעות מקצועיים או חוסר אמון בינו ובין הדרג הממונה עליו, שהוא מאחל הצלחה ליורשו, מבטיח חפיפה מסודרת ומשוכנע שהמערכת תתגבר על הזעזוע שבעזיבתו, מר מרידור עוזב בטריקת דלת, משפריץ זעם קדוש, מכפיש את המערכת בה עבד ואת הממונים עליו כאילו הם היו חייבים לא רק לשמוע את עצותיו אלא גם לקיים אותם ככתבם ולשונם ומוסיף חטא על פשע כשהוא מייחס להם אינטרסים זרים, רמיסה של סדרי שלטון וניסיונות לעוות נתונים.

כיוון שמר מרידור הוא פקיד בכיר, הוא מודע לכך שעצם המכתב עלול לגרום נזק כלכלי גדול ולזעזוע במשרד. אבל כנראה שזה לא ממש איכפת לו אם המדינה תלך פייפן ובלבד שכולם יידעו שהוא כועס וצודק. לא איכפת לו אם דרוג האשראי של ישראל ייפגע ושכולנו ניפגע מזה. זה רק יראה לכולם שהוא צדק. "תמות נפשי עם פלישתים" עכשיו ומייד.

למר מרידור ודומיו אני מציע לנהוג מעט צניעות ומתינות. היית בורג חשוב במערכת אבל רק בורג. ייתכן שמחליפך לא יגיע לקרסוליך, אבל ייתכן גם להפך. אולי המחליף או המחליפה שלך יעבדו בהרמוניה עם השר ויביאו את כלכלת ישראל לפריחה. עזיבה בטריקת דלת לא מכבדת אותך ולא מועילה למערכת. וברוח קהלת "דברי חכמים בנחת נשמעים". בעתיד בוודאי תוכל להתראיין ולהביע את דעתך, העתיד גם יוכיח אם צדקת.

אבל כעת, אין שום הדר בלירוק לבאר ששתית ממנה. בעיצומו של משבר הקורונה ראוי ש"המשכיל בעת ההיא יידום". ראוי שאנשי מקצוע, פקידים, יביעו את דעתם המקצועית, ינסו לשכנע, וילחמו עליה, אך אם הדרג הנבחר לא מקבל את דעתם עליהם להרכין ראש ולקבל אותה ואם אינם מוכנים לכך זכותם להתפטר. בנוסף, המערכת אותה הם משרתים לא שייכת להם, אין להם זכות לפגוע בה. השתלחות בנבחרי הציבור אינה מוסיפה כבוד והניסיון להפוך את ההתפטרות מאירוע פרטי לאירוע ציבורי היא פסולה ובעיקר אגוצנטרית וקטנונית.

המכתב מדגים ומוכיח שמר מרידור, כמו פקידים רבים בשירות הציבורי, משוכנע שהתפקיד של שר הוא לקבל הנחיות מהדרג המקצועי ולא להפך. לפי השקפתו, ברוח בית"ר של "הדר ותגר", שיקולים "מקצועיים ואובייקטיביים" גוברים על אידאולוגיה זו או אחרת של שר מתחלף זה או אחר. "השרים נובחים ושיירת הפקידים עוברת". נכון, היו בחירות ומונה שר אבל מה הוא בכלל מבין? ולכן מעליו ניצב דרג מקצועי ממונה קבוע שמנהל את העניינים באופן קר ומחושב הרחק מהאספסוף המתלהם, ומלחצי הרחוב.

מר מרידור ודומיו תומכים בדמוקרטיה כל עוד ורק כל עוד היא משרתת את דעתם המקצועית. מכיוון שלתחושתם הם תמיד צודקים, כל מי שאינו מסכים עם דעתם פועל משיקולים זרים. מבחינתם, הפקידים הופקדו לשמור על הקופה הציבורית לא למען העם אלא מפני העם ונציגיו.
ואם הם יעזבו את משמרתם לרגע, הפוליטיקאים יפזרו את הכסף מתוך "אינטרסים צרים וקצרי טווח". בקיצור, פקידי האוצר הם המבוגר האחראי שמופקד על קופת האוצר כדי לפקח עליה מפני פוליטיקאים לא אחראיים. הוא כמובן לא אומר את זה ישירות. לכאורה, הוא תומך בכך שהשר הממונה "יוביל מדיניות". איזו מדיניות? כמובן, זו שגובשה על-ידי "תהליכים מקצועיים", "דיונים מעמיקים", ו"נתוני מקרו". או במילים אחרות, תפקידו של השר לפתוח את הפה ולבלוע את מה שהפקידים בישלו לו.