זיכרון קצר וחוסר אחריות <br>

יום שישי בטלוויזיה, אני שומע ממרחק איזה גברת המספרת שבעלה היה חולה קורונה, והיא אכלה מצלחתו וישנה במיטתו, עשתה הכל הפוך מההוראות, ולא נדבקה. למחרת התברר לי שמדובר ברעייתו של סבא טוביה ומשהו לא הסתדר לי.

כאשר אדם אומר בטלוויזיה שפעל בניגוד לכל ההנחיות, זה לא טוב. זה לא טוב שהוא פעל כך, זה לא טוב שהוא אמר, ודאי שלא טוב שמשדרים את זה. כאשר מדובר בסלב המצב הרבה יותר חמור, ואם מדובר בסלב ילדים על אחת כמה וכמה וכאשר כל זה קורה ערב פתיחת שנת הלימודים, מדובר באסון לאומי.

להזכירנו בפעם האחרונה כשחזרנו ללימודים אחרי סיבוב א' של הקורונה, היינו בימי שרב קיצוניים, היה קושי אמתי לעטות מסכות, ההנחיות לא הוקפדו, חיש מהר היו לנו מאות הדבקות בבתי הספר, ואלפים רבים של תלמידים נכנסו להסגר. הס מלחשוב על חזרה לאותם סרטים בשרב של ה-1 בספטמבר ואילך. אנו יודעים שעם המחלה הזו קל מאוד לעלות בשיעורי התחלואה, אך לרדת כמעט בלתי אפשרי.

ומה קורה אם אין גם התאמה בין סיפורי ליל שבת למציאות כפי שהיא פורטה על-ידי הסלב עצמו בעבר? זה כבר עובר את כל הגבולות. ובכן ביום שישי, בערוץ 12 רואיינה יעל, אשתו של טוביה צפיר אשר חלה בקורונה בנגלה הראשונה. היא הייתה עמו באותו אירוע ולא נדבקה, ואחרי כן לטענתה אכלה מצלחתו, ישנה במיטתו, פעלה בדיוק הפוך מההנחיות, ולא נדבקה.

כן, זה אסון לאומי שהטלוויזיה משדרת בגאון על רעייתו של סלב ילדים המדברת בכזה ביטחון על כי הפרה את כל ההנחיות של משרד הבריאות, ובכל זאת לא נדבקה.

אבל הזיכרון סיפר לי משום מה סיפור אחר, והקשתי בגוגל "טוביה צפיר קורונה" ונגלה לי מה סופר בזמן אמת על-ידי טוביה ויעל עצמם בימי המחלה: "כל הלילה לא הצלחתי להירדם. גם בגלל שעברתי לחדר אחר, עם שירותים צמודים, רחוק מיעל. בשבת, בשבע בבוקר, התקלחתי, התגלחתי, לבשתי חולצה יפה עם כפתורים, השתדלתי להיראות במיטבי, הזמנתי את יעל לעמוד בפתח החדר שלי ועשיתי את הדבר הכי חכם שעשיתי בחיי.

צילמתי סרטון מחויך, מלא אופטימיות. אמרתי לכל דורשי שלומי שאני מרגיש טוב, שכנראה תפסתי את הנגיף בצורה קלה, ושאני מאמין שאצא מזה בקרוב... מיכל, כלתי, תולה על הגדר שקית עם לחמניות טריות... השכנים הנחמדים הביאו לנו לחם ומרק. גם היו כאלה שהביאו פרחים...". "מהעירייה צלצלו וביקשו שאחבוש מסיכה כשאני יוצאת עם הזבל ואני מצייתת...". יעל היא היחידה שנעה ברדיוס מאה המטר שלו. "אנחנו אוכלים באותו המפלס, היא בקצה אחד של השולחן ואני בקצה השני. למזלנו הבית גדול ויש לנו תנאים נוחים. גם בסלון, מול הטלוויזיה, אנחנו שומרים מרחק של שלושה מטר זה מזו...".

אז האם אי-אפשר היה להביע את הרעיון המרכזי בכתבה, באמצעות משפחת צפיר ללא ההגזמות הפראיות על התעלמות מהוראות הבריאות? ודאי שניתן היה, כי על-פי הקונספציה המקובלת קשה מאוד לבלות ביחד במסיבה, ואחר-כך לגור תחת אותה קורת גג ולא להדבק. אבל אם אנו חוזרים לזמן האמת, לאמת כפי שסופרה אז, משפחת צפיר לא התעלמה כלל מכללי משרד הבריאות, אלא מאוד הקפידה עליהם. מה שאומר שגברת צפיר אומנם חסינה יותר למחלה, אך שמירת הכללים כנדרש וכפי שתועד בזמן אמת בפועל, ודאי עוד הוסיפו לחסינותה, או במילים אחרות הקטינו את חשיפתה.

אז סלבס יקרים, ערוץ 12 היקר: שימו לב מה אתם משדרים בימים אלה, לא כל שטות מטומטמת חייבת להיאמר, ואם נאמרה שטות, ודאי שאין חובה לשדר אותה, על אחת כמה וכמה כאשר היא סותרת באורח מאוד בולט עדות מפי אותם אנשים ובזמן אמת.

הערה: התוכן לעיל הועבר לתגובה מראש של משרד ההפקה של טוביה צפיר, למראיין אילן לוקאץ' - ולא נתקבלה כל התייחסות.