שבת כזאת טרם הייתה

שוב הקדמנו רעייתי דנה ואני להגיע אל היעד האחרון במסע ההפגנות השבועי שלנו. עלינו במעלית לכיכר "הבימה" בשעה 19:30 לערך, וחשכו עיניי. מצד אחד ההפגנה הייתה חסרת תקדים בהיקפה. התפעלתי שהרוב המכריע הורכב מצעירים. הם ניהלו את ההפגנה, והקריאות הרגילות ("הון, שלטון, עולם תחתון") קיבלו גם גוון יותר חריף כ"דמוקרטיה או מרד".

אך מצד אחר התמקם במרכז הכיכר מעגל של כמה עשרות דתיים-לאומיים, גם הם צעירים, שרקדו לכבוד סיום הקריאה בתורה. מפגש כזה בלב העיר ותוך סערת רוחות הוא אירוע טעון עם פוטנציאל לקטטה המונית.

תרתי בעיניי אחרי המשטרה, שבכל שבוע פרושה בכיכר כפטריות אחר הגשם, והנה יוק. לא צדתי בעיני אף לא כחול-מדים אחד. אילו הם היו כאן כשצריך אותם היו מקימים חיץ בין אלה הזועקים "ביבי הביתה" לבין חובשי הכיפות ששרים בקול רם את "עוד אבינו חי". ואז, כאשר מארגני ההפגנה עלו לראש תל צר והחריפו את הקריאות אירע משהו בלתי מובן עד כי דנה ואני התבוננו זו בזה כאילו איננו מבינים מה הולך כאן.

מישהו השתלט על המיקרופון ושר "עם ישראל חי", ודנה הבחינה כי ספר תורה ניצב בראש המחנה. ספר תורה בראש הפגנת המחאה נגד ביבי. תחילה חששתי כי זה ניסיון של תומכי ראש הממשלה להשתלט על המחאה ולהטות אותה לטובת ראש הממשלה, אך רווח לי כשהתברר כי מדובר במפגן של אחדות ישראל.

אוהד חמו מערוץ-12 הבין שהיה עד לאירוע ייחודי וראיין את מנהיג הדתיים הצעירים, שהציג עצמו (לאחר מכן) בפניי כחיים אייזן מן הישיבה הסמוכה (חמו כנראה ישדר את הראיון עם אייזן במסגרת חדשות-12 מחר, ביום ראשון במהדורת החדשות ב-20:00). התפתחה שיחה בין חיים לביני. אמרתי לו כי המחאה אינה פוסקת דבר לגבי שום ויכוח לאומי, שהוא בבחינת "מחלוקת לשם שמיים", אבל אנו תמהים שדווקא דתיים אינם מצטרפים לתביעה בסיסית אחת, שבראש המדינה לא יעמוד אדם המעורב בפלילים.

חיים היה מנומס ונמנע מוויכוח, ושנינו הסכמנו כי אוקיינוס מפריד בינינו בהשקפות עולם בעניינים אחרים, ועדיין "אנשים אחים אנחנו". התורה שבראש הפגנת המחאה רק חיזקה את דעתי כי ראשי תנועות המחאה חייבים למצוא שורשים של תמיכה בהתנחלויות ובאיזורים הרחוקים ממרכז הארץ בדבר הצורך להדיח את ביבי. השבוע ראיינתי באתר הפייסבוק של אורלי וגיא מחנך דתי מהיישוב אפרת אבידן פרידמן, שהפגין נגד ביבי. אחר כך קראתי כי הייתה הפגנה נגד השחיתות גם במעלה אדומים. על ראשי תנועת המחאה להשקיע מאמץ לגייס תמיכה גם מהמתיישבים ממזרח לקו הירוק למען מטרה מוגדרת, נקודתית, של השבת טוהר המידות ונקיון הכפיים לשלטון בישראל.

המעז מנצח, צוטט איש הקומנדו דייוויד סטרלינג הבריטי בסיירת מטכ"ל. במאבק לשחרור ישראל מלפיתתו של ביבי נכון לומר כי המעז מנסה. היעד עתה הוא ממזרח לקו הירוק. עד שהגענו לכך חשנו דנה ואני כי ההפגנות שינו פניהן. כבר בצאתנו מהבית מצאנו בשכונה עיבוי של דגלים. נסענו לאורך הרחובות פנחס רוזן ואברהם שלונסקי, וראינו נחיל של נוכחים עד שהגענו להפגנה שהיא המגרש הבייתי שלנו על גשר קק"ל בתל אביב. משם המשכנו ל"הבימה".

לא אבדה תקוותי כי יום אחד יקום איש ליכוד ראשון, שיטיח בביבי כי הוא מושחת אם לא עבריין, והגיע זמנו להחזיר לאומה את הבעלות על הבית ברחוב בלפור, ירושלים. הערב קיבלה תקווה זו חיזוק.

הערה בו-זמנית: עוד אני כותב דברים אלה וח"כ גדעון סער הודיע כי התפטר מוועדת החוקה מפני שהכנסת איבדה את הפיקוח הפרלמנטרי על חוק הקורונה. צעד קטן אך חשוב. מי הבא בתור מטעם הליכוד?