יונת השבת

מכירים את הפיוט לשבת "יונה מצאה בו מנוח"? אם לא ידעתם, המקור לפיוט יפהפה זה, המושר בזמירות יום השבת, הוא בפרשתנו. נוח הצדיק שלח את היונה לבדוק הקלו המים במבול, ואם אפשר כבר לצאת מהתיבה. בפעם הראשונה לא מצאה היונה מנוח לרגליה. ואילו בפעם השנייה שנוח שלח אותה - הפלא ופלא, היונה מצאה מנוח. ומתי זה קרה? ניחשתם נכון, בשבת קודש. ולכן היונה שמצאה מנוח לאחר המבול, כמה סמלי, בשבת מנוחה, מככבת בזמר לשבת.

וכמה סמליות יש בדבר, שהיונה היא סמל לעם ישראל. אכן, באה שבת ליהודים, באה מנוחה. איזו מתנה נפלאה קיבלנו: יום אחד קדוש בשבוע שנועד למנוחה ולהרפייה ממרוץ החיים, מהשעבוד לכסף (הקטן או הגדול) ומהשעבוד למסכים. יום של העצמה אישית ורוחנית, שכולו התמזגות עם הנשמה, עם פנימיותנו. יום של הזדמנות פז להתחבר לשכינה היתרה ולנשום אותה לתוכנו מלוא הריאות הירוקות.

טעמו וראו כי טוב. מעין עולם הבא י/ם שבת מנוחה. כמה טוב להתענג על תפילות השבת, על הקידוש, הברכות וזמירות השבת המהדהדות ברמה, כשהמשפחה כולה יושבת מאוחדת סביב שולחן השבת. לחוש את החרות הזורמת בקרבנו ממעוף היונה ואת צליליה הענוגים.

השבת היא מיזם הסטארט-אפ אפ וההזנק המבריק, שהעניקה היהדות ליהודים, ואת המודל לעולם כולו שאימץ את רעיון יום המנוחה השבועי. היא מגשרת בין רוחניות לגשמיות ומקדשת אותה. השבת היא מקור הברכה, המטעינה את המצברים הפיוזים, הנפשיים והרוחניים שלנו לכל ימות השבוע. היא הקדימה את הפסיכולוגים המסבירים עד כמה פסק זמן למנוחה מהעבודה לא רק שאינו מהווה בזבוז זמן אלא מכפיל את יעילות העבודה. אשרינו מה טוב חלקנו. מדיטציה יהודית במיטבה.

צוהר לתיבה

איזו זרימה! איזה זוהר! איזה אור עילאי! צוהר (מלשון זוהר - חילופי צ' ז') תשים לתיבת השבת הנפלאה השטה בתיבת הבית בחיק המשפחה, האישה והילדים, באווירה נינוחה של אחדות, כשחמימות השבת עוטפת אותך. איך אמר הקב"ה: "מתנה נפלאה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה"! מתנת חינם נפלאה שזכינו בה מדי שבוע. אצלינו השבת זו מסורת. בשבילי זאת חוויה.

צוהר תשים גם לתיבה במובן מילה. והכוונה היא, איך לא, למילות התפילה שיזהרו מפינו. כך מפרשים בחסידות. התפילה מהווה ערוץ תקשורת ישיר בינינו לבורא וצינור דיבור המחבר אותנו אליו. התפילה היא בחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". כמו השבת אף לתפילה השפעה מעצימה על אישיותנו. היא מטעינה אותנו באנרגיה רעננה, בכוחות מחודשים, באמונה ובתקווה לטוב. ולכן יש לה כוח עצמאי מעבר לעובדה אם התפילה נענתה מיידית או לא. ממש כמו השבת גם התפילה הנאמרת בכוונה היא מדיטציה יהודית מובהקת ממדרגה ראשונה ומביאה להרפייה והתעלות הנפש.

יש לזכור שהלשון העברית מקורה בלשון הקודש של המקרא. כל הנבואות נכתבו בה, וגם המשנה, ההלכה והספרות הפרשנית העניפה של התורה. לכן יש לשמור על לשון נקייה ותרבות הדיבור. וגם את זאת מדגימה פרשתנו. שמתם לב שכתוב בפרשה "ואת הבהמה הלא טהורה" במקום לומר "הבהמה הטמאה" מדוע? התורה שמקפידה שלא תהיה אות מיותרת, ואפילו תו מיותר, האריכה הפעם בלשונה, ובלבד שלא לטמא את הלשון. אז איך זה מצאנו בהלכות כשרות בתורה את הביטוי "הבהמה הטמאה"? התשובה היא שבכל הנוגע להלכות יש להקפיד על לשון מוגדרת חד-משמעית, כדי למנוע כל אי-הבנה ופרשנות מוטעית.

אז בואו נקפיד לדבר אמת בשפה יפה ונעימה, ולהימנע משקרים ומגסויות וניבול פה. זיכרו: מוות וחיים ביד הלשון! ו"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, "כדברי נעים זמירות ישראל", נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" ובא לציון גואל. שבת שלום ומבורך!