ביום 17.10.20
כתב העיתונאי גלעד צוויק בישראל-היום על ההיסטוריה שליוותה את בחירתו ותפקודו של היועמ"ש לממשלה בצל פרשת הרפז והשלכותיה. תגובת משרד המשפטים המצוטטת בכתבה:
"הטענה כי ד"ר מנדלבליט היה נתון בניגוד עניינים ביחס לגורמים שהיו מעורבים בטיפול בעניינו בקשר לפרשת הרפז - חסרת ביסוס. משכך, לא נדרשה כל התייחסות לכך בהסדר ניגוד העניינים שנערך לו". התגובה היא מצחיקה, עצובה, ומאד מאוד פוגענית ומסוכנת. ומדוע?
1.
משרד המשפטים נמצא בניגוד עניינים, לכאורה, בפרשה - כאשר פונים אל משרד המשפטים בשאלה הנוגעת לניגוד עניינים, משרד המשפטים פונה מן הסתם למומחית שלו לנושא, עורכת הדין דינה זילבר, המעורבת עד מעל לראש בהחלטות בענייניו הפרטיים של מנדלבליט, והכפופה פיזית למנדלבליט. גם היועצת המשפטית של המשרד כפופה למנדלבליט, ומ"מ פרקליט המדינה כעת הוא איך לא? הד"ר אביחי מנדלבליט. ואז עצם הטיפול והמענה על-ידי משרד המשפטים בנושא זה נגוע לטעמי עמוק בחשש לניגוד עניינים.
2.
איזה ניגוד עניינים גדול יותר יכול להיות מאשר עניין אישי הבוער בעצמותיו של אדם המנוהל מול הממונים תחתיו במשרתו הציבורית, ואשר מביא אותו למחשבה שאוחזים בגרונו? זה פיל בחדר אשר משרד המשפטים לכאורה טוען שלא רואה אותו. זו לא דודה, זה לא גיס, זה לא עסק. זה עניין אישי הבוער בעצמות והמנוהל מול הפרקליטות במקביל לעבודה הציבורית, ואשר עלול להכניס כמובן את כל העבודה הציבורית בצל המסוכן של העניין האישי הזה. זו המהות של ניגוד עניינים, אדם הפועל ואינטרס זר לאינטרס הציבור מבעבע בתוכו, ואז הוא עלול להסיט את תשומת לבו מאינטרס הציבור ולפעול למען עצמו. לשם-כך הוקמו כל המנגנונים המאד יקרים האלה. אך כשזה מגיע לצמרת של צמרת משרד המשפטים כל התורה הזו נשכחת פתאום.
3.
ומהו מהסדר ניגוד העניינים? - מטרתו לפרט לפחות את כל העניינים שאינם ציבוריים שעלולים לסתור את אינטרס הציבור, כאשר העניין הסותר (בפוטנציה) החשוב ביותר קשור לאדם עצמו, ובמעגל השני נמצאים בני משפחתו הקרובים. במעגל היותר רחב נמצאים אלה שהוא נמצא עמם בהווה או בעבר בקשר מסחרי/עסקי או אחר, אך כמובן בצמרת נמצאים העניינים הפרטיים. וכאן יש לנו עניין פרטי הבוער בעצמות ומביא את הבן אדם למחשבות אמת או מחשבות שווא שאוחזים בגרונו, או שעלולים לאחוז בגרונו, עניין שאיש לא טרח להזכיר אותו בהסדר, וכל בכירי משרד המשפטים אשר קיבלו את ההסדר לעיון והיו מודעים לבעייתיות הקשה הזו לא נראו אז, ולאורך כל השנים מאז, בציבור, כאילו העלו סימני שאלה.
ראוי כאן לצטט מילה במילה את סעיף 18 בהנחיית היועמ"ש לממשלה 1.5555 בנוגע להסדרי ניגוד עניינים. "המעגל הראשון והמיידי לאיתור ניגוד העניינים נוגע למועמד עצמו. על היועץ המשפטי שעורך את ההסדר למניעת ניגוד עניינים לברר עם המועמד כל מידע רלוונטי שיש בו כדי לתרום לבירור האם קיים חשש לניגוד עניינים בין תפקידו בשירות הציבורי לבין ענייניו האישיים או תפקידים אחרים בהם הוא מכהן".
אז האם אלה שומרי הסף שלנו? זה משרד המשפטים?
למשרד המשפטים אסור לעסוק ולחוות דעה בעניין חשש לניגודי עניינים במשרד המשפטים. אי-הזכרת עניין אישי בוהק בהסדר ניגוד העניינים, ושתיקה מוזרה של בכירי הפרקליטות בעניין זה אסור שתישאל או תיבדק או תיענה על-ידי משרד המשפטים.
במקרה זה חובה עלינו לפיעל על-פי חוק שירות המדינה (משמעת) ולהטיל את מלאכת הבירור על הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה וזאת על-פי סעיף 32 לחוק:
"שר, נציב השירות, היועץ המשפטי לממשלה, מנהל כללי וסגנו לענייני מינהל ומנהל יחידת סמך רשאים להגיש לתובע קובלנה על עבירת משמעת שעבר עובד המדינה, הן ביזמתם הם והן על-פי תלונה שהוגשה להם". השרים, בהיותם פוליטיקאים, פסולים. היועמ"ש לממשלה, פסול. המנכ"לים, משרות אמון של השרים, פסולים, ומי שנותר הוא נציב שרות המדינה. ומאחר שאין כל ביטחון שהעניין מסתכם בהיבט המשמעתי, ואני אישית סבור שהנושא חורג בחומרתו מהגבולות המשמעתיים, ראוי מלכתחילה לבדוק את ההיבט המשמעתי, ועל-פי התוצאות יהיה על עם ישראל להחליט אם יש צורך להרחיב את הבדיקה להיבטים נוספים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
