נתניהו, ארה"ב, וביידן

בנימין נתניהו הוא איש מסוכן. הוא השקיע את כל, אבל את כל, המניות של מדינת ישראל, במפלגה הרפובליקאית. למעשה, הוא יצר את המניות הללו יש מאין, שכן ישראל נהנתה מתמיכה דו-מפלגתית גורפת, שהייתה, עד שנתניהו חיבל והתנקש בה. קונצנזוס; ישראל מעולם לא הייתה מושקעת חמישים חמישים אצל הרפובליקאים והדמוקרטים, כי אם מאה מאה בכל מפלגה. האקסיומה של התמיכה הדו מפלגתית מעולם לא הועמדה למבחן. עד שנתניהו הגיע ופעל ככל יכולתו על-מנת לפגוע אנושות באינטרסים של מדינת ישראל.

למרות מעלליו הבזויים של נתניהו, המפלגה הדמוקרטית תמשיך לתמוך ללא סיוג בישראל, אלא שהשוליים שלה הושפעו - נתניהו הרחיק אותם; הם צפו באופן שבו ראש ממשלת ישראל השפיל את מפלגתם, את הנשיא מטעמם דאז ואת מדינתם בכלל, באותו נאום הידוע לשמצה בו נתניהו בחר לעקוף את ברק אובמה ולירוק בפרצופו בשביל לנאום בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם אירן - והתחלחלו.

בכלל, מישהו עצר לרגע ושאל את עצמו מדוע נתניהו לא השתמש בצינורות המקובלים על-מנת לנאום בקונגרס? מדוע השיג הזמנה לנאום מאחורי הגב של אובמה ולא ניסה לעשות זאת דרכו ובידיעתו? מדוע הוא שם את הנשיא במצב שכזה? מדוע מירר את חייו ועשה זאת למורת רוחו? הנשיא הרי רתח (הוא לא היה היחיד; ארה"ב נחרדה מכך וביקורות חריפות נגד המהלך נשמעו מכל עבר - אפילו פוקס ניוז, אשר מזוהים עם הרפובליקאים, אוהדים את ישראל, ואשר ביקרו את אובמה באופן שיטתי, השמיעו ביקורת חריפה כנגד נתניהו).

מה היה קורה לו רה"מ היה הולך בתלם, בדרך המקובלת - היכול להיות שדבריו היו מגיעים לעוד אוזניים דמוקרטיות? כזכור, מספר סנטורים דמוקרטים, שהיו אמורים להצביע בעד הטלת הסנקציות על אירן (נגד הסכם הגרעין), משכו את ידם מתמיכתם בחוק אשר נתניהו הטיף לו, ויש המפרשים כי היה זה בגלל רה"מ עצמו ובעקבות הסקנדל שהוא יצר; חלקם אף עשו זאת כיממה לאחר הנאום. בכך נוצר מצב שנתניהו חיבל בשאיפותיו שלו עצמו וגרם לכך שסנטורים יצביעו דווקא נגד מה שהוא רצה - סנטורים שכבר היו בצד שלו.

וזה לא נגמר בנאום; עוד הרבה לפניו רה"מ עשה את הלא ייאמן ושחט פרה קדושה בכך שתמך במיט רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות בבחירות שבין הקדנציה הראשונה לשנייה של אובמה, על פני הנשיא המכהן בזמנו. מעבר לכך שהיה זה הימור חסר כל היגיון, שכן נשיא מכהן כמעט תמיד זוכה בכהונה שניה ושכן האחרון זכה לתמיכה נרחבת מהאומה האמריקנית ערב הבחירות - היה זה הימור שפל, שהרי התערבות בבחירות בארה"ב היא בגדר טאבו שאסור לעבור עליו, כל שכן כאשר הדבר יכול לפגוע באינטרסים של ישראל ובתמיכה הדו מפלגתית בה.

הדור הבא

זה לא נגמר גם שם; בעת ביקורו של ג'ו ביידן בישראל, עוד כשהיה סגן הנשיא של אובמה, המדינה, בעיתוי נבזה, הודיעה על אישור תוכנית בנייה במזרח ירושלים. הדבר העיק על הביקור ונתפס כמשפיל כלפי ביידן, והכריח את סגן הנשיא להוציא הודעת גינוי. יש לציין כי דווקא בזמן כהונתו של טראמפ, בערב ביקורו בישראל, הממשלה אישרה חבילת מחוות לפלשתינים ושוב, זה לא נגמר שם; בעת כל זמן ממשל אובמה, נתניהו ניסה לצייר אותו כאויב ישראל והתנכל לו.

כל עוד נתניהו בראש המדינה, מרחפת סכנה באוויר שיחסיה של המפלגה הדמוקרטית עם ישראל עלולים להיות עכורים, שכן נתניהו גרם להם לעלות על שרטון. כמובן שביידן אינו איש נקמן, וכמובן שהוא וסגניתו, קמלה האריס, הינם אוהדים מובהקים של ישראל, שיודעים לעשות הפרדה בין נתניהו האיש לבין ישראל המדינה, ויעשו ככל יכולתם על-מנת לשמר את האינטרסים של הארץ הקדושה, אך עדיין, היחסים שלהם עם רה"מ עלולים להיות לא אידיאלים.

חוץ מזה, מה יהיה בעתיד שאחריהם - הדור הבא? שוב, רוב רובה של המפלגה הדמוקרטית אוהדת את ישראל, אך רה"מ גרם לכך שהשוליים של המפלגה התרחקו מהיחסים החמים שלה עם ישראל. קשה עד לא ניתן להאמין שאותם שוליים יהפכו לקול מרכזי במפלגה. אך עדיין, רה"מ גרם לנזק אפילו ליחסיו עם ביידן. לא שזה צפוי לשנות את יחסה הכללי של המפלגה כלפי ישראל, גם לא בעתיד, אך שוב, המצב אינו אידיאלי, ויש לתקן את היחסים עם המפלגה.

יכול להיות שההתחנפות של טראמפ לתומכי עליונות הגזע הלבן, לניאו נאצים ולאנטישמים, שכן הם מהווים חלק מהבייס שלו, תהפוך לדבר שבשגרה אצל הרפובליקאים; רוב תושבי ארה"ב הינם דמוקרטים, והרפובליקאים חייבים את אותו בייס של הנשיא היוצא על-מנת לזכות שוב בשלטון ועל-מנת לשמר אותו אם יצליחו לכבוש שוב הבית הלבן. נכון, חלק מהבייס שלהם הם גם האוונגליסטים, שהינם תומכים מובהקים של ישראל, אך תמיכתם, לפחות של חלקם, מגיעה ממקום חולני, שכן קוממיות היהודים בארצם נחוצה מבחינתם לביאתו השנייה של ישו, וכשזה יקרה, לפי אמונתם - כמובן שזה לא יקרה, אך יש להסתכל על המניע שלהם - שני שלישים מהיהודים ששוכנים בארץ הקודש ימותו.

אך גם אם מסתכלים על רובם, שאינם מחשבי קיצין ושאין מה לחשוש ממחשבות רצחניות מצידם; וגם אם מסתכלים רק על הציווי שלהם לפיו יש לעזור ליהודים - האג'נדה שלהם ימנית מאוד באופן קיצוני, ומאחר שהם מפעילים לובי חזק בישראל, מתחזקים קשרים הדוקים עם פוליטיקאים ישראלים ויש להם השפעה עצומה על המדינה, קיימת סכנה כי השפעה זו תגרום למלחמה עם הפלשתינים ו/או להתהוותה של מדינה אחת לשני עמים, ובכך ייגרם נזק כמעט בלתי הפיך לישראל.

אינטרס אישי

מכל מקום, אם לוקחים בחשבון כי הבייס של טראמפ, ניאו נאצים ואוונגליסטים כאחד, שלא תיפקדו כשוליים בממשלו אלא כקובעי מדיניות בבית הלבן, יכולים להפוך לנחלת הכלל אצל המפלגה הרפובליקאית; ואם לוקחים בחשבון כי השוליים אצל הדמוקרטים, הם בסופו של דבר, שוליים - אזי אין מנוס מלהגיע למסקנה כי השוליים של המפלגה הרפובליקאית (שלמעשה לא ממש שוליים כי אם זרם מרכזי), רעים לא פחות, ואולי אף יותר, מהשוליים של הדמוקרטים. יתרה מזאת, כאשר נתניהו יעזוב את השלטון אולי יהיה אפשר להפוך את הנזק שגרם עם הדמוקרטים, אך את האג'נדה של שולי המפלגה הרפובליקאית לא יהיה אפשר להפוך. ולא, לא ניתן לסמוך על האהדה של האוונגליסטים, שכן האג'נדה שלהם לאו-דווקא תורמת לאינטרסים של ישראל.

יש לציין כי רוב רובה של יהדות ארה"ב מצביע למפלגה הדמוקרטית; כמו-כן הוא פעיל פוליטית, תורם רבות למפלגה, ושיעורי ההצבעה שלו גבוהים ביחס לאמריקני הממוצע. יתרה מזאת, היהודים, במקרים מסוימים, יכולים תיאורטית להטות את הכף במדינת המפתח החשובה פלורידה בבחירות לנשיאות. על כן הם אוכלוסייה שחשובה לדמוקרטים. מן הצד השני, שלדון אדלסון הוא בין התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הרפובליקאית אם לא הגדול ביותר, והוא משמש כפטרונו של נתניהו וכבעל העיתון המשמש כשופרו של רה"מ. מן הסתם שתמיכתו של נתניהו ברפובליקאים לא חפה מאינטרס אישי של רה"מ.

בנוסף, יש להזכיר שאותו נאום של נתניהו בקונגרס היה ערב בחירות בישראל, ורה"מ ניסה לקושש עוד כמה מנדטים. הוא למעשה הגה את הרעיון הנאלח והשגוי שהדמוקרטים ואובמה לא טובים לישראל, ומיצב עצמו כמי שנלחם בהם עד חורמה למען המדינה ולמען יראה העם ויבין כי הוא לכאורה רה"מ חזק אשר דואג כביכול לאינטרסים של המדינה, גם מול משטר עוין לכאורה. עם טראמפ, על-רקע זריית החול של נתניהו בעיני הדמוקרטים, הוא טיפח יחסים טובים, בין השאר בגלל אדלסון והאוונגליסטים, שהרי האג'נדה שלהם תואמת את זו של נתניהו. גם כאן הוא צייר עצמו כרה"מ חזק וכמנהיג דגול לכאורה, אשר כביכול משרת את האינטרסים של המדינה.

על סמך העבר, ניתן לשער כי רה"מ יחזור לסורו וינסה להציג מצג בו ביידן והדמוקרטים רעים לישראל, וכי הוא אך ורק הוא, כמו במקרה עם אובמה, יכול לעמוד על המשמר כנגדם. הדבר מקבל משנה תוקף מכך שנתניהו איחר לברך את הנשיא הנבחר, מה שיכול לבשר על הבאות.

אינטרסים אישיים, זו מילת המפתח של נתניהו באשר ליחסיו עם המפלגות והנשיאים בארה"ב. כמובן שהוא חשב וחושב שהסכם הגרעין היה רע למדינה, אך גם את פעולותיו בנושא הוא ניצל לצרכיו האישיים. הוא גם הצניע את העובדה שממשלו של אובמה סיפק לישראל את חבילת הסיוע הביטחוני הטובה ביותר שישראל קיבלה אי-פעם; למעשה, אף מדינה מעולם לא קיבלה סיוע שכזה מארה"ב. ניתן להניח כי הוא גם ישתדל להצניע את העובדה שביידן והאריס הינם תומכים מובהקים של ישראל. והכל על-מנת לשרת את האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו. יש לקוות כי הוא לא יבצע מעשי חבלה כלפי ממשלו של ביידן עבור אותם אינטרסים בזויים.ל בן יעקב