שבוע של זה"ב

השבוע מציינים בארץ ובמערכת החינוך בפרט, את שבוע הזהירות בדרכים. תלמידי ישראל עוברים שיעורים והדרכות, וביי לקחה עימה בקופסת האוכל גמבה בשלושה צבעי הרמזור (של הכביש לא הקורונה). ובמה להתחיל? יש מי שציין שהגיע הזמן שהמשטרה תטפל ברכבי היוקרה שמסתובבים בכבישי הארץ. אין בעיה עם זה שאנשים מרוויחים יפה, ואין בעיה שאנשים יקנו לעצמם רכבי יוקרה בחצי מיליון שקל ומעלה.

הבעיה מתחילה שיש מהם שמרגישים שהם נמצאים בסוג של סרט, והדבר היותר גרוע בזה, כשהם חושבים שאנחנו - הנהגים הרגילים עם המכוניות הרגילות - חלק מהסרט שלהם. וכאשר זה נוגע בחיים של כולנו, בבריאות של כולנו, אולי הגיע הזמן שמישהו ישים שם ברקס, במקום שלא עשו עד היום. ואם כבר הזכרנו את רכבי היוקרה, אולי הגיע הזמן לטפל בכל תופעת האופנועים והטרקטורונים שממלאים את כבישי העיר וכל חלקה טובה.

השבוע יום שלישי, אני מתעורר בארבע לפנות בוקר רק כי בעל אופנוע כבד אחד החליט שהגיע הזמן להראות ובעיקר להשמיע לשכונה כולה ש"הנה אני בא". העיר אותי ואת הבנות שלי, ולקחו לנו כמה דקות להחזיר את הבית למצב שינה. אופנוע כזה או טרקטורונים ודומיהם, הם כלי רכב שניתן לאתר את בעליהן בקלות, וניתן ליישר קו איתם לגבי השימוש בכלי המשחית הזה. השאלה אם רוצים. כשאני רואה אבות דוהרים וחותכים בין כביש למדרכה עם טרקטורון אימתני, כשהבן שלהם כבן חמש או שש בין זרועותיהם, לפעמים עם קסדה ולפעמים בלי, אין לי אלא להצר על רוע מזלנו.

זו תופעה עירונית וארצית שהגיע הזמן שתיפסק. על כביש דימונה באר שבע ועל פעלולנים שמנסים נסיעה על גלגל אחד בלי קסדה, כתבתי בטורים אחרים שלי. חבל. פשוט חבל על החיים שלהם, וחבל על מי שיצטרך להיות מעורב בזה. חשבנו שאולי בגלל הקורונה, היינו צפויים לירידה משמעותית במספר ההרוגים בתאונות דרכים, אבל מסתבר שדווקא להפך. הן בשל הכבישים הריקים שהיו פנויים, ובעיקר בגלל מעורבות של אופנועים בתאונות, ועלייה משמעותית בקרב תאונות אופנוע בחברה הערבית, שהיא תוצאה של הפקרות מוחלטת על הכביש.

מנכל"ית הרלב"ד מספרת לנו ברדיו, שיש יחידות אכיפה של המשטרה לרוכבי אופנוע. היא מתריעה על מעקות הבטיחות שמהווים סכנת נפשות לרוכבי האופנוע. מדברת על הכשרות מתקדמות לרוכבי אופנוע שילמדו איך יוצאים ממצבי סיכון, ובעיקר איך לא נכנסים למצבי סיכון בכביש ואולי זה דבר שצריך ללמוד בכלל בחיים. מתחילת השנה נהרגו 60 רוכבי אופנוע ושלא נדבר על פגועי הגוף והגפיים. רוכב אופנוע חשוף ל-פי 15 סיכויי מוות מאשר בעל רכב. כלי הרכב האישיים החשמליים - אופנים חשמליים וקורקינטים, הם פתרון מצוין לתחבורה מהירה בלי זיהום ופקקים. רוב רוכבי האופניים והקורקינטים הם מתחת לגיל המותר לרכיבה על הכלים האלו. שינוים שנעשים בכלי התחבורה האלו בניגוד לחוק, והכי חשוב הנסיעה האסורה ללא קסדות ועל מדרכות, זו סכנה שקשה להתמודד מולה.

מנסים גם להתייחס לנושא הקולנועיות שנהוגות לא פעם על-ידי אנשים מבוגרים. האם קולנועית מתאימה לנסיעה על כביש? האם מי שנוהג בהם מחזיק ברישיון? האם הם כלי תחבורה שצריכים לנוע על המדרכה או על הכביש? התוצאה - עשרות אלפי כלים מכלים שונים, שנוסעים ללא ידיעה ברורה איפה הם צריכים לנהוג, איך הם צריכים לנהוג, ומי יכול לנהוג בכלל על הרכבים האלו. בהולנד, בברלין ובעוד מקומות בעולם החליטו להגביל את הנסיעה בתוך העיר לשלושים קמ"ש, וזה הפחית משמעותית את מספר ההרוגים בעיר. ועד אז, עד שמשרד התחבורה יחליט, ועד שהמשטרה תאכוף, ועד שהתשתיות יהיו ראויות, בינתיים כל הסיפור זה מתחיל ונגמר אצלי, אצלך, אצלנו.