התדרדר

בשנות השבעים עדיין נחשב "ניו-יורק טיימס" לעיתון יוקרה וכדוגמה לעיתונים אחרים בעולם, שחיקוהו ססמתו הייתה "[מדפיסים] כל מה שראוי לדפוס". עתה הוא אינו אלא חיקוי עלוב של "פראוודה" הסובייטי, שמצנזר כל דעה, שאינה נראית לתקינות הפוליטית הפרוגרסיווית של עורכיו, וממשיך להתיימר להיות עיתון מעולה.

בשנות הארבעים הכחיד "ניו-יורק טיימס" כל ידיעה אודות שואת יהודי אירופה, למרות שמו"ל העיתון היה יהודי. אומרים, שזה היה בהוראתו הישירה. גם אחרי כן, עד שנות השמונים, לא פרסם "ניו-יורק טיימס" כל מה שראוי לדפוס, אלא רק מה שעבר את מסננת הצנזורה של עורכיו, אך החורים ברשתות הסינון שלהם היו גדולים יחסית, והשרו רוח של פתיחות דמוקרטית ראויה.

מה שאִתרע ל"ניו-יורק טיימס" בעשורים האחרונים, ובעיקר, בעשור האחרון, הוא מימוש חזון חוות החיות מיסודו של ג'ורג' אורוול בחזותה הפרוגרסיווית - העיתון אינו מדווח אמת, אלא רק מה שתקין פוליטית בעיני עורכיו, מעניק חופש ביטוי בררני מאוד רק למתקרנפים, וסותם פיות לכל השאר לבל יידע מה קורה סביבם - כולל הונאת הקוראים במידע שקרי. זו אינה עיתונות מפלגתית, אלא חזותה האמיתית של הדמוקרטיה הפרוגרסיווית, שראינו את תפקודה במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, והשמאל הישראלי שש לחקותה. כלומר, הוא שואף לחזור למקורותיו, כשמפא"י והממשלה שלטו ביד רמה בעיתונות הישראלית, ודיכאוה ביד ברזל.

עיתונים בעולם ממשיכים לחקות את "ניו-יורק טיימס", ומתדרדרים בעקבותיו. לכולם יש הרבה מה ללמוד מהעיתונות, מהרדיו ומהטלוויזיה הישראלים, שמהם אין הקוראים יכולים לדעת מה קרה, אלא רק מה שהעיתון/עיתונאי רוצה שיידעו, גם אם הנו שקר מוחלט, כמו בברית המועצות, כמו בסין וכמו בקוריאה הצפונית. כך חולפת תהילת עולם, ספדו הרומאים.

חג הקנאוּת

חנוכה, שעדיין בעיצומו כשאני כותב את הדברים הללו, הנו חג נפלא. ראשית, לילדים יש שמונה ימי חופש (לא חופשה) מבתי-הספר, וזה טוב. השמרטפייה הלאומית, הידועה כמערכת החינוך, אינה מוסיפה להם אושר וידע. שנית, אני אוהב את חנוכה, כי הוא חג שמח, חג לאומי, חג האור, שמציין את קנאוּת החשמונאים ליהדותם ואת אי-רצונם להיות ככל הגויים.

מתתיהו, כמו אליהו הנביא, היה מהקנָאים, שכיום נוהג השמאל להשמיצם; ובזכותו אנחנו קיימים כעם. הכהן הזקן ממודיעין לא הסכים להתייוון, למרות שזה נראה לרבים מדי נוח, מתקדם, נחמד ומודרני; ולא רצה להיות כמו כולם, אלא לשמור על מסורת אבותיו ועל ייחודו, ולהיות שמרן. היה מזל למתתיהו: היו לו חמישה בנים עשויים ללא חת, שהגשימו את חזונו. בתחילה שחררו החשמונאים את ירושלים מטומאת ההתייוונות, ואחר כך שחררו את הארץ מעול מלכות יוון. במלחמתם למען חרות העם היהודי, נפלו חמשת בני מתתיהו. על השחרור מטומאת היוונים - ולא על שחרור הארץ - אנו חוגגים את שמונת ימי חנוכה.

כשאני מדליק נרות חנוכה, הם אומרים לי, שחנוכה רלוונטי מאוד ל-2020: אם רצוננו להתקיים כעם, אין לנו ברירה, אלא ללכת בדרכם של מתתיהו ושל בניו החשמונאים, להתנער מההתייוונות, ולהיות יהודים. כלומר, לדבוק במסורת אבותינו.

צאצאי החשמונאים מעלו במורשת מתתיהו ובניו, והביאו כליה על הבית השני. בראש ובראשונה זו הייתה כליה רוחנית, ורק אחריה הגיע חורבן הבית. סמלית, אפילו שמותיהם של צאצאי החשמונאים אינם יהודיים, אלא יווניים. ממלכת החשמונאים הייתה קצרה מאוד - כמאתיים שנה בלבד - וצריך להפיק ממנה לקח חמור: רק שמירה על אופיה היהודי של המדינה יבטיח את קיומה.

חי"ר במלחמה הבאה

"הרוצה בשלום - ייכון למלחמה", קבעו הרומאים. לכן, סדנת אלפרדו לחקר קרבות ומלחמות פותחת בסדרה חדשה של הרצאות - על פני המלחמה הבאה. אמנם, קשה לחזות את העתיד, אך ניתן להציב כמה נקודות זינוק - נקודות מבחן - לניסיון הזה; וסדנת אלפרדו החליטה להתמקד בהן.

את ההרצאה הראשונה (ב"זום", כמצוות השעה) בסדרה יישא תא"ל (מיל') גל הירש, קצין חי"ר עתיר-ניסיון, שידבר על הנדרש מהחי"ר, מהצנחנים ומהקומנדו במלחמה הבאה - ביום חמישי, 31 בדצמבר 2020, בשעה שש וחצי בערב [קישור]. בסיום הרצאתו ידונו המשתתפים בסוגיה האם מוכן החי"ר לאתגרי המלחמה הבאה.

כלב אינו נושך כלב

בעקבות עתירה, שהגישה התנועה למשילות ולדמוקרטיה, דרש בג"ץ מאבי ניסנקורן, שר המשפטים, מד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, ומפרופ' דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה, לנמק מדוע אינם נוקטים צעדים משמעותיים נגד דינה זילבר, המשנה-ליועץ המשפטי לממשלה, על ביקורתה החריפה על הממשלה בנאומה בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה.

איני יודע מה יענו לו השר, היועץ והנציב, ומה יוציא בג"ץ מתחת ידו. לעומת זאת, אני זוכר היטב כלל חשוב, שלימדני אבי, "כלב אינו נושך כלב". לכן, מרשה לעצמה זילבר לעשות ככל העולה על רוחה, גם בניגוד לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון, ותמשיך בזה עד שתסולק ממשרתה. או, שמא, עושה זאת זילבר בשליחות הפוטש המשפטי נגד הממשלה הנבחרת במדינת ישראל?